מערכת "הארץ" תשלם פיצויים לתושב קריית-ארבע שתואר בכתבה כסוכן שב"כ, כך פסק בשבוע שעבר בית-משפט השלום בירושלים. האיש, נתן יאיר לוי, תבע את העיתון בעקבות כתבה מאת חיים לוינסון שעסקה בסוכן השב"כ אבישי רביב, מייסד ומפעיל ארגון הימין הקיצוני הפיקטיבי "אי"ל", שלוי היה אחד מפעיליו. אף שלוי לא הכחיש כי היה פעיל בארגון שהוקם על-ידי סוכן שב"כ, הוא טען שמעולם לא פעל מטעם שירות הביטחון הכללי ואף סירב לשתף עמו פעולה.

הכתבה שבגינה הוגשה התביעה פורסמה ב-4 בנובמבר 2011 לרגל יום השנה ה-16 לרצח יצחק רבין. לצד תיאור קורותיו של אבישי רביב, הסוכן שכונה "שמפניה" ושמע מיגאל עמיר על כוונתו להתנקש ברבין, הוזכרו בה גם שלל דמויות שבאו במגע עם רביב, ובהן גם נתן לוי.

לטענת מגיש התביעה, אופן אזכורו בכתבה ובאחד מכיתובי התמונה ששולבו בה יצר את הרושם השקרי שכמו רביב – גם הוא היה סוכן שב"כ. התצלום, שבו נראה לוי לצד רביב ושני גברים אחרים, נשא כיתוב בזו הלשון: "הסוכנים שפעלו בקריית-ארבע מודרו זה מזה. רביב (שני מימין) ונתן לוי (ראשון משמאל) בתקופת הפעילות באי"ל".

"מחרימים את המלשינים". כרוז שהופץ באזור קריית-ארבע בעקבות פרסום הכתבה ב"הארץ" (מתוך כתב התביעה)

"התובע מעולם לא שימש כסוכן או כמודיע או בתפקיד אחר כלשהו בשירות הביטחון", נטען בכתב התביעה של לוי, שהוגש באמצעות עו"ד ורד לוי, רעייתו. "יתרה מזו, אף שלדברי התובע נעשו אליו פניות מצד שירות הביטחון בניסיון לגייסו כנגד פעילי ימין, הרי שהוא סירב לכך בתוקף ודחה על הסף את הפניות שנעשו אליו".

לפי כתב התביעה, כתבתו של לוינסון גרמה לתובע ולבני משפחתו נזק אישי וכלכלי רב. לוי, המתפרנס מהפעלת שירות הסעות, טען כי הפרסום ב"הארץ" – שזכה לפרסומי המשך באתר "ערוץ 7" ובעיתון "המבשר" – עורר קריאות חרם על בית-העסק שלו, ואף גרם לביטולי עסקאות שכבר ביצע. כרוזים בלתי חתומים שהופצו בקריית-ארבע, שבהם כונה "שטינקר של השב"כ", קראו לתושבים להימנע מרכישת שירותיו. לדבריו, מלבד קריאות לחרם כלכלי נשמעו גם קריאות להחרים אותו ואת בני משפחתו באופן אישי, וילדיו אף "ספגו גידופים ברחובות היישוב ונמנעו מללכת למוסדות החינוך בימים שלאחר פרסום הכתבה".

עוד טען לוי כי ב"הארץ" לא פנו אליו לשם אימות הפרטים או לשם קבלת תגובתו לדברים, ולאחר פרסום הכתבה דחו את בקשתו לפרסם תיקון. לפיכך דרש מבית-המשפט לפסוק לו פיצויים בסך 300 אלף שקל ולחייב את העיתון לפרסם תיקון לכתבה.

ב"הארץ", מנגד, ביקשו מבית-המשפט לדחות את התביעה וטענו כי אזכורו של לוי בכתבה הוא אזכור "מינורי" ו"שולי" שלא ניתן להסיק ממנו שהיה סוכן שב"כ. בכתב ההגנה, שהוגש באמצעות עורכי-הדין מיבי מוזר וירון שלמי, אף נטען כי גם אם ניתן היה להסיק מהכתבה שלוי היה סוכן שב"כ – הרי שלא מדובר בלשון הרע. "היותו של אזרח ישראל משתף פעולה עם רשות מרשויות הביטחון אינה לשון הרע ואינה יכולה להוות לשון הרע", גרסו עורכי-הדין.

לטענת "הארץ", בכיתוב התמונה שהוזכר בכתב התביעה אמנם הוזכר התובע בשמו, אך הקביעה בנוגע להיותם של המצולמים סוכני שב"כ התייחסה לרביב ולשני הגברים האחרים שנראו בה, ולא ללוי. חיים לוינסון, שנחקר מעל דוכן העדים בחודש יוני 2015, מסר כי כיתובי התמונה ששולבו בכתבתו הם משפטים שלוקטו מתוך הכתבה על-ידי אחד מעורכי הדסק (שזהותו אינה ידועה לכתב), והם אינם מתייחסים באופן ישיר למה שנראה בתמונות.

סוכן השב"כ אבישי רביב (צילום: פלאש 90)

ב"הארץ" ביקשו לזמן את רביב לעדות ואף עתרו לבית-המשפט העליון כדי לאפשר זאת, אך העתירה להסרת החיסיון החל על פעילותו נדחתה תוך מתיחת ביקורת על התנהלות העיתון. בכתב ההגנה טענו עורכי-הדין של "הארץ" כי גם אם לא שימש לוי ביודעין כסוכן שב"כ, הרי שפעילותו כ"סגן" של רביב בארגון אי"ל גרמה לו, "בין במודע ובין שלא במודע", לפעול כ"סוכן מטעם השב"כ וכחלק בלתי נפרד מפעילותו הפרובוקטיבית של רביב בשירות השב"כ".

"ארגון אי"ל הוקם והונחה על-ידי השב"כ והופעל על-ידי השב"כ", צוטט לוינסון בפרוטוקול הדיון. "התובע היה חלק מהארגון. לגבי רמת הידיעה שלו מה הם עושים, זה לא חשוב. בעולם המודיעין יש הרבה אנשים שחושבים שהם עובדים עבור דבר מסוים ובפועל הם עובדים לדבר אחר. הוא היה סוכן משוטה". עורכי-הדין של "הארץ" טענו כי בשל פעילותו של לוי באי"ל אין לו שם טוב שיכול היה להיפגע בשל פרסום שכזה. באשר להימנעות של לוינסון מלפנות ללוי לשם קבלת תגובתו נכתב בכתב ההגנה כי משום שלא נטען שלוי הוא סוכן שב"כ, לא היה כל צורך לפנות אליו ולבקש את תגובתו או רשותו לאזכורו בכתבה.

לוי, בחקירתו מעל דוכן העדים בחודש פברואר אשתקד, ביקש לחלוק על הקביעה של "הארץ" שלפיה שיתוף פעולה עם שירות הביטחון הכללי לא יכול להיתפס כמעשה פסול. "השב"כ עושה פעילות קודש טובה לטובת מדינת ישראל מלבד מחלקה אחת, שאני קורא לה המחלקה האנטי-יהודית", אמר, כך על-פי פרוטוקול הדיון. עוד הוסיף בהקשר זה כי שיתוף פעולה עם השב"כ הוא "דבר בזוי, ומי שנתפס בציבור שלנו כמשתף פעולה עם השב"כ – זה אות קין, אות קלון".

לוי לא הכחיש כי היה פעיל בארגונו של רביב, אם כי ציין כי הגדרתו כ"סגן" של סוכן השב"כ "שמפניה" היתה חסרת ערך, ונעשתה רק "כלפי התקשורת". "גם אבישי רביב אמר בעבר שזה ארגון של איש אחד", אמר. כמו כן אישר לוי כי היה פעיל בארגוני הימין הקיצוני "כך" ו"כהנא חי".

"חוסר תום לב"

השופט שדן בתביעה, גד ארנברג, ציין בפסק דינו כי הסוגיה שבה נדרש להכריע נחלקת לשתי שאלות עיקריות: האם ניתן היה להבין מכתבתו של לוינסון כי לוי היה סוכן שב"כ, והאם ניתן לומר שלוי אכן שימש בפועל סוכן שב"כ.

באשר לשאלה הראשונה, כתב ארנברג בפסיקתו, התשובה חיובית: כיתוב התמונה שבו הוזכרו "סוכנים" יוצר אצל הקורא הסביר את הרושם כי כל המצולמים, ובכללם נתן לוי, פעלו כסוכני שב"כ. "אזכור שמו של התובע ותמונתו לצדו של רביב ביום השנה לפטירת ראש הממשלה יצחק רבין, כאשר לגבי רביב אין מחלוקת כי היה סוכן של השב"כ, מעלה אצל האדם הסביר את הקשר כי גם התובע היה אחד הסוכנים של השב"כ שפעלו בקרב היהודים בקריית-ארבע, וכי התובע היה שותף פעיל לכל דבר". לדבריו, רושם זה מתחזק לנוכח העובדה שמבין ארבעת המצולמים בתצלום, רק רביב ולוי מוזכרים בכיתוב בשמותיהם.

חיים לוינסון (צילום מסך מתוך התוכנית "תיק תקשורת")

עוד קבע השופט כי אזכורו של לוי בכתבה בצמוד לאזכור של אדם בשם זוהר קובני – "שלגביו אין חולק כי היה סוכן של השב"כ ושהפעיל במסגרת פעילותו קייטנת טרור ובה שימש כמדריך טרור" – מחזקת את הרושם השגוי שלפיו גם לוי היה סוכן שב"כ. בכך דחה השופט את טענת "הארץ", שלפיה הנוסח דווקא יצר בידול בין השניים.

באשר לאפשרות שלוי שימש סוכן שב"כ שלא ביודעין קבע השופט ארנברג כי יש לקבל את טענתו של התובע, שלפיה לא ידע בזמן אמת שהוא פעיל בארגון שהוקם לצורכי השב"כ, ולא קיבל הנחיות כלשהן מהשב"כ. "נהפוך הוא, הוא היווה לכאורה אחת ממטרות השב"כ ללכידה באמצעות הסוכן המדיח אבישי רביב", כתב השופט.

בהקשר זה מתח ארנברג ביקורת על לוינסון ועל עורכי-הדין מוזר ושלמי, וטען כי לפי ההיגיון שהנחה אותם בטיעון זה "ניתן יהיה לטעון כי עבריין סמים המודח על-ידי סוכן משטרה לקניית סמים הינו סוכן משטרתי בעצמו". עוד הוסיף השופט כי "טענה זו של הנתבעים הינה מיתממת, והיה מן הראוי כי עת קיבלו המכתב [מכתב ההתרעה ששלח לוי לפני הגשת התביעה] וידעו על נזקיו של התובע שלא להתעקש, ולפרסם התנצלות, או לכל הפחות הודעה על טעות שנפלה בכתבה. המשך התעקשותם על 'אמת דיברתי' מעידה על חוסר תום לב".

דברי הביקורת של השופט ארנברג אינם מסתכמים בכך. לדבריו, אף ששיתוף פעולה עם רשויות המדינה הוא "אחד מעמודי התווך שעליהם מושתת קיום החברה הישראלית", יש "להתבונן בעמדה או באווירה שהכתבה משרה על הקורא, האם מדובר בדברי שבח והלל או שמא בשיתוף פעולה שראוי לגנאי".

במקרה זה, הוסיף השופט וכתב, הכתבה לא כללה "מילות גנאי" על מעשיו של לוי ולא הוצמדו לו "כינויים אומללים", אך "אווירת הכתבה אינה אוהדת כלל את סוכני השב"כ המתוארים בכתבה, ולא רק על שום עמדתם הימנית הקיצונית המתוארת בכתבה, אלא בשל שיטות הפעולה המיוחסות לאבישי רביב, שדומה שאין אדם סביר שיחשוב לפי המתואר בכתבה כי מדובר באדם שפועל ממניעים טהורים ושלא נפל דופי בפעילותו".

לדברי השופט ארנברג, כינויו של אדם "סוכן שב"כ" (או סוכן של כל רשות שלטונית אחרת) אינה מקנה חסינות מיידית למפרסם הכתבה. "יש לבחון היטב באיזה אור תואר אותו סוכן, האם כמי שפעל לטובת שלטון החוק או כמי שחתר תחתיה ועשה שימוש בחסינותו ופגע בכל סובביו", כתב. "יש להבחין בין מי שמשתף פעולה עם השלטונות במטרה לסייע לשלטונות, מבלי שנפל דופי במעשיו, לבין מי ששיתף פעולה עם המדינה אך בדרך נכלולית, מבזה, שאינה עומדת בקנה אחד עם הסטנדרטים החברתיים שעליהם מושתתת החברה".

עוד כתב השופט בהקשר זה כי הטענה שלפיה הצגתו של לוי כסוכן שב"כ דווקא מחמיאה לו היא טענה "מיתממת" המתעלמת מכך ש"אבישי רביב, שמתואר כסוכן של השב"כ, מתואר בכתבה באור שלילי ביותר, ואזכורו של התובע לצדו גם אם באופן שולי יחסית והצגתו המשתמעת כסוכן שב"כ שפעל עימו בצוותא פוגמת גם בשמו הטוב".

הצגתו של לוי כשותפו של רביב, נכתב עוד, לא שיוותה לו תדמית של סוכן "רגיל", כזה ש"מסייע לשלטונות", אלא כ"מי ששיתף פעולה עם אבישי רביב במתודות ההרסניות כלפי החברה שלו וכלפי המדינה, ומשכך מדובר בלשון הרע. סבור אני כי הדברים נכונים גם בעיני אדם סביר שאינו נמנה על קבוצתו של התובע".

ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש)

השופט החליט לקבל את טענתו של לוי שלפיה נגרמו לו ולבני משפחתו נזקים בעקבות הכתבה, אם כי ציין שהתובע לא הצליח להוכיח את ממדי הנזקים. את החלטתו זו ביסס ארנברג בין היתר על עדות שמסר פעיל הימין הקיצוני ברוך מרזל, שהצהיר כי הוא עצמו הפסיק להזמין מהתובע שירותי הסעות אף שהציע מחירים זולים מאלו של מתחריו. "הכרעתי שהוא [לוי] לא יקבל את העבודה ולפחות שנתיים לא קיבל עבודה בתלמוד-תורה שלנו, כי השמועות האלה שהתגלגלו עליו והדברים שאמרו הפריעו להורים רבים", ציטט השופט מעדותו של מרזל.

לצד ההסתמכות על עדותו של מרזל בחר ארנברג להביע הסתייגות מדברים אחרים שאמר איש הימין הקיצוני, כמו גם מדבריו של התובע על המחלקה היהודית בשב"כ. "אציין כי לא נעלמו מעיני ההתבטאויות החמורות, שהדעת מתחלחלת מהן ואינה סובלת אותן, שנאמרו על-ידי התובע והעד מטעמו – ברוך מרזל – על עצם היות סוכן שב"כ בחטיבה היהודית מעשה שלא ייעשה וכאות קלון [...] או ההשוואה המקוממת של ברוך מרזל של סוכן שב"כ לפדופיל, תוך ציון כי מצבו של הפדופיל טוב משל סוכן השב"כ בקרב חברי הקבוצה שעליה נמנים התובע וברוך מרזל", כתב השופט, והוסיף: "לטעמי יש להביא בחשבון התבטאויות אלה של התובע בקביעת הפיצוי הראוי".

אף שבכתב התביעה דרש לוי פיצויים בסך 300 אלף שקל, בפסק הדין קבע השופט כי "הארץ" יפצה אותו ב-20 אלף שקל בלבד, בתוספת הוצאות משפט.

נוסף לכך חייב השופט את "הארץ" לפרסם בעיתון הודעה שלפיה מכתבתו של לוינסון "ניתן היה להבין כי מר נתן יאיר לוי, המתגורר בקריית-ארבע, שימש כסוכן שב"כ לצדו של אבישי רביב", וכי "מערכת העיתון והכתב מתנצלים בפני מר לוי על האמור בכתבה לגביו. האמור בה נכתב מבלי שהיו בידי העיתון ראיות להיותו של מר לוי סוכן שב"כ".

15663-09-13

* * *

לעיון בפסק הדין

להורדת הקובץ (PDF, 781KB)