"רשת היא חברה מסחרית שעובדת בשביל רווח. אם הם מזמינים אותי, סימן שהציבור רוצה לראות אותי, וזה רווחי". כך אפשר לסכם את הדברים שאמר שלשום (יום ג'), באנגלית, ארקדי גאידמק בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, על הכוונה להעניק לו תוכנית ריאליטי בפריים-טיים של ערוץ 2, תוכנית שבה הוא אמור לתת עצות לבעלי עסקים קטנים, מין דונלד טראמפ שכזה. אלא שלא רק האנגלית היתה עילגת, גם ההיכרות עם המציאות והפרטים לא משהו. צריך לומר לאדון גאידמק בשפה שהוא מבין: רשת אינה גוף מסחרי; היא גוף ציבורי שממומן על-ידי גופים מסחריים. היא קיבלה זיכיון מן המדינה והיא חייבת לעמוד בו, חלים עליה כללים של שידור ציבורי. כן, זו אנומליה, לא היחידה, לא הראשונה ולא האחרונה בתחום.
ארקדי גאידמק מדבר בדיון בוועדת הכלכלה ביום שלישי (צילום: פלאש 90)
ובכל זאת, יש כמה נתונים שכדאי לדעת, ואולי לא רק גאידמק אינו מודע להם. גם חברי-הכנסת שמילאו את חדר הוועדה בצחקוקים נרגשים ובגישושים באנגלית (למה, בעצם, דיברו איתו אנגלית?) שהיו מביכים לא פחות מאלה של האורח. הם דיברו אליו בדחילו ורחימו, והוא ענה להם כמו שהוא יודע, מלמעלה למטה ובזלזול המוכר. גם לתקשורת שמיהרה למלא את החדר, יותר מבכל דיון אחר, היה לו מה לומר כמובן. גאידמק לא מחמיץ הזדמנות. נכון, ח"כ שלי יחימוביץ' היתה צריכה להיות האחרונה שתעלה את הנושא, מחמת הביוגרפיה שלה עצמה, אך אין בכך כדי לבטל את חומרתו.
איש עם מטרות ברורות
צריך לומר, ארקדי גאידמק אינו הבעיה. זאת אומרת, כן, הוא אינו מסתיר את השאיפות הפוליטיות שלו. גם אם עדיין לא הכריז רשמית על המירוץ לעיריית ירושלים, וגם אם הוא אומר שהוא לא רוצה להיות ראש ממשלה, אפשר להתייחס לכך כאל אמירה לא ממש מחייבת, כמו כמה מהזיגזגים העסקיים שהוא עשה בזמן האחרון. אבל האיש הוא אישיות פוליטית, עם מטרות שהוא חותר לטפל בהן (מערכת אכיפת החוק למשל) ומנגנונים להשגתן (מפלגה, יועצים, ובעיקר עצמאות כספית מוחלטת ובלתי מוגבלת).
והנה, מודים נציגי הרשות השנייה, האמורים להגן על הציבור מפני תופעות לא ראויות בשידור, שאין כל מניעה בחוק להעניק לאיש כזה פלטפורמה לקדם את עצמו בשעת צפיית שיא, ובערוץ הכי נצפה. דווקא גאידמק ייתן עצות לאנשי עסקים קטנים שמתקשים לשרוד בשוק.
הרי לכבוד כזה לא יזכה חלילה נציג של ארגון לשינוי חברתי שמבקש ללמד עמותות אזרחיות כיצד לשרוד בתקציבים המגוחכים העומדים לרשותן. גם נציג של הסניגוריה הציבורית לא יזכה לבימה ייחודית כדי לתת באמצעותה עצות לאנשים שנקלעו למצוקה משפטית או ביורוקרטית והם עלולים לאבד את חירותם או את רכושם (בעצם, תמיד הם יוכלו לפנות לארקדי גאידמק ולקבל ממנו צדקה). להם לא תציע רשת אפילו רגע של חסד. הם הרי לא מעניינים אף אחד. ארקדי גאידמק הוא דמות פופולרית, והסיכוי לרייטינג - בשמים. וזו תכלית הכל.
לכן צריך לשאול: אפילו אם החוק מתיר זאת ככתבו וכלשונו, הלו, רשת, ירדתם מהפסים? את כל הרעיונות היצירתיים ביותר כבר מיציתם? כבר שילמתם שכר הוגן לכל התחקירנים ויוצרי הסרטים העצמאיים שקרעו את אתם-יודעים-מה ומישכנו את הבית כדי ליצור סרט, בתקווה הנואשת שתקרינו אותו אי-שם אחרי חצות?
בחזרה לרשות השנייה: אתם אומרים שפסילת תוכנית היא אקט משמעותי, שיש לו השלכות על חופש הביטוי. דווקא חופש הביטוי של מר גאידמק הוא המטריד אתכם? מה עם כל הקבוצות המוּדרוֹת מן השידורים, כפי שהוכיח מחקר שאתם עצמכם ערכתם? לחופש הביטוי של החרדים והערבים והמזרחיים ותושבי הפריפריה וכל האחרים כבר דאגתם? כדי לדאוג לזכויות של ארקדי גאידמק באמת לא צריך אתכם. ואולי זה יהיה חומר למחשבה לקראת הדיון שתקיימו בנושא.