במציאות הנוכחית, שבה לפחות פעמיים בשבוע מופר רצף חיינו בדיווח בהול על פיגוע או אירוע בטחוני אחר, עולה שוב למרכז הבמה השאלה, האם לזכייני הערוצים המסחריים יש הצדקה לשדר פרסומות בעת אירועים כאלה או לא.

ביקורת על כך שהזכיינים מנצלים את אחוזי הצפייה הגבוהים כדי לגרוף הון נשמעות כמעט בכל במה שבה עולה הסוגיה לדיון. הצידוק המוסרי לאי שידור פרסומות באירועים אלה הוא ברור. אכן הלב נחמץ ותחושת כעס עולה למראה תמונות הזוועה, שלאחריהן שבים מיד לרצף הפרסומות הססגוני. עם זאת צריך לברר, אם יש לערוצים המסחריים ברירה.

הירידה המתמדת באחוזי הצפייה, המצב הכלכלי וירידה דרסטית בהוצאות של חברות מסחריות רבות על פרסום, הובילו לכרסום מתמשך בהכנסות חברות הטלוויזיה בישראל. הוסיפו לכך את המצב הבטחוני הקשה ותמצאו שחברות החדשות נמצאות כעת באחת מהתקופות הגרועות בתולדותיהן.

הפקת שידורי חדשות היא מלאכה יקרה. מאחר שהציבור אינו משתתף פעיל במימון התוכן, והדרישה לקיצוץ בפרסומות הולכת וגוברת, אל לנו להיות מופתעים אם גם איכות שידורי החדשות תיפגע.

יתרה מזאת, מבט בדפי המאזן של חברות החדשות מלמד שהמשך המצב הנוכחי עלול אף להוביל, הלכה למעשה, את חדשות-10, ואת חברת החדשות שנמצאת בבעלות שלוש זכייניות ערוץ 2 ומתוקצבת על-ידן, לפשיטת רגל. סימנים ראשונים לכך ניתן למצוא בדו"ח השנתי של חברת החדשות: עולה ממנו כי בשנת 2001 החברה כמעט שילשה את הגירעון שלה, שהאמיר ל-8.9 מיליון שקלים.

מבט מדוקדק בנתונים מלמד כי הגירעון העצום של חברת החדשות נעוץ בעיקר במצב הבטחוני: העלייה הניכרת בזמן האוויר המוקדש למבזקי חדשות מיוחדים, ומימון כוח האדם הרב העוסק בסיקור השוטף של הפיגועים. בחינת סטטיסטיקת השידורים של ערוץ 2, לדוגמה, מלמדת כי בשנת 2001 גדלו שידורי החדשות עקב אירועים מיוחדים בכ-60% לעומת שנת 2000. הגידול בשידורי החדשות בא על חשבון תוכניות בידור. לתוכניות אלה מותאמות פרסומות ספציפיות שאי שידורן במועד שנקבע מראש מחייב את הערוצים המסחריים לפצות את המפרסמים בשידור פרסומות במועדים מתאימים יותר להעברת מסריהם. כך שלמעשה הערוצים המסחריים רואים כיצד שורת ההוצאות שלהם הולכת ותופחת, בעוד שורת ההכנסות הולכת ומצטמצמת.

בשידור פרסומות בעת אירועי טרור ניתן תמיד למצוא את שביל הזהב בין האינטרסים הכלכליים לבין השליחות העיתונאית. כבר עתה ניתן להיווכח במעין "הסדר" חדש המתבצע בשידורי החדשות. בעת התרחשות האירוע, עת הציבור צמא לכל פיסת מידע, נמנעים ערוצי החדשות משידור פרסומות והן נדחות לכל המוקדם לשלב הפרשנות, כלומר כשעה לאחר האירוע. גישה זו מאופקת עשרות מונים מהגישה הנהוגה בערוצים המסחריים בעולם - שם אירוע בסדר-גודל של פיגוע טרור הוא הזדמנות מצוינת להעשרת קופת המזומנים של חברת התקשורת.

השורה התחתונה היא שאם אנו חפצים בשידורי חדשות איכותיים בערוצים המסחריים לאורך זמן, אנו חייבים להפנים כי יש לזה גם מחיר, והוא הפסקת פרסומות של שש דקות מפעם לפעם. כפי שאיננו דורשים מהעיתונים לחלק לנו חינם את העיתון בבוקר לאחר אירוע טרור, או לנקות את העיתון מפרסומות, כך איננו יכולים לבקש ממערכות החדשות בטלוויזיה לעבוד בשבילנו בחינם.

אם איננו מוכנים כלל לראות פרסומות, תמיד אפשר לעבור לערוץ הראשון. זו אחת הסיבות שאנחנו משלמים אגרה.

גיליון 39, יולי 2002