לפני כחודשיים העלה ערוץ "בריזה", המשודר ב-YES בשידורי הלוויין, עונה חדשה. כמו בעונות הקודמות של הערוץ, גם בעונה זו נבדק מושג המזרחיות ונעשה ניסיון לתת ביטוי למאפייניה. הערוץ עושה זאת בעזרת תוכניות אירוח, סדרות תיעודיות וסרטים.
לפעמים מכעיס להבין שבערוץ מנסים לעורר את השד העדתי ולשמר את תחושות הקיפוח. אך למרות זאת הערוץ ראוי להערכה. לא בשל נסיונות אלה, אלא בשל היותו הערוץ הראשון בישראל שמאחוריו אידיאולוגיה וסדר-יום חברתי. במשך יותר מעשר שנים שידרו חברות הכבלים כחמישה ערוצי מקור. הערוצים הופקו ושודרו בתנאי מונופול, ומומנו על-ידי דמי מנוי מנופחים שהניבו לחברות הכבלים הכנסות יפות. למרות תנאים אלה הסתפקו הכבלים בשידור תוכניות רכש ותוכניות מקור זולות, לרוב מז'אנרים נמוכים. יוצא דופן היה ערוץ 8, שבו שודרו סרטים תיעודיים וכמה תוכניות מקור. שילוב של סרטי טבע (לפני שהכרנו את ערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק") הפך את הערוץ לאופנתי במיוחד. אך הצלחתו לא עודדה את חברות הכבלים להשקיע יותר בתוכניות איכותיות גם בערוצים האחרים. רק בשלב מאוחר, בלחץ הרגולטור, החלו בכבלים להפיק גם דרמות וסדרות דרמה.
דווקא YES, חברה חדשה שנכנסה לשוק מונופוליסטי וניסתה לכבוש נתחים מתוכו, העלתה שני ערוצים שונים: YES+, המאופיין בסדרות בריטיות שלא נראו בערוצי הכבלים וסרטים תיעודיים שרק מעטים כמותם שודרו בערוץ 8, וערוץ "בריזה", שלו סדר-יום לוחמני. בזמן הקצר שהערוץ קיים שודרו בו מספר לא מבוטל של סרטים וסדרות תיעודיות ישראליות. בעונתו החדשה מנסה הערוץ לתת ביטוי לקהלים שעל-פי מנהלי הערוץ לא באים לידי ביטוי בתקשורת - מתנחלים, דתיים, מזרחיים. מתמיה איך בערוץ המוגדר ים-תיכוני לא ניתן ביטוי לקהל גדול שקולו לא נשמע-ערביי ישראל, המהווים ללא ספק חלק מרכזי בים-תיכוניותה של ישראל. אולי בעונה הבאה יהיו בערוץ אמיצים מספיק להוות פה גם לקהל זה.
כמובן שגם ערוץ "בריזה" עושה נסיונות למשוך רייטינג - מתוכניתו של יצפאן, דרך תוכניתו של נתן זהבי ועד תוכניות הייעוץ של איריס קול ואחרים. אך כל אלה אינם ממעיטים מהחידוש שיצר הערוץ: לראשונה בישראל נראה שנוצר ערוץ שמאחוריו סדר-יום ואמירה. מה שלא קיים בערוצים הרבים השוטפים את מסכי הטלוויזיה הרב-הערוצית, ישנים כחדשים, בכבלים ובאוויר, הנראים לפעמים כאוסף של נסיונות אקראיים למשיכת רייטינג, פשרות, וסתם חוסר מקצועיות.
גיליון 39, יולי 2002