מחדשים את גדולתה של אמריקה כמקדם

"מרתק לעקוב אחר סיקור קמפיין הבחירות בזרם המרכזי של התקשורת האמריקאית: הרבה יותר מדי אמוציה", כותב הבוקר נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", על המאבק בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ.

ברנע מתייחס לתקשורת הזרם המרכזי בארצות-הברית, אבל גם התקשורת הישראלית אינה נותרת אדישה אל מול המחזה, הן מפני שישראל היא מדינת חסות של האימפריה האמריקאית וגורלה קשור בתוצאות הבחירות לנשיאות, והן מפני שערבובי ההון-שלטון-עיתון הישראלים חורגים מגבולות המדינה.

שלדון אדלסון, המייסד והמממן של העיתון הנפוץ ביותר בישראל (370 אלף גליונות חינם מופצים הבוקר) תרם כבר מיליוני דולרים לקמפיין של טראמפ. מנגד, באופן בלתי סימטרי ובכל זאת ראוי לציון, חיים סבן, מקורבה של קלינטון, הוזכר לאחרונה כמי שעשוי לרכוש חלק ממניות "ידיעות אחרונות" ובעבר אמר על חברו ארנון (נוני) מוזס, כי הוא "בחור עלא כיפאק".

בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, 25.9.2016 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, 25.9.16 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

הבוקר, באיחור של יממה, מדווחים עיתוני הדפוס בישראל על העימות השני מתוך שלושה בין טראמפ לקלינטון. ההטיה המובנית אינה מאכזבת. "המגמה ברורה: הוא מחליק במדרון, היא מתחזקת", מסכמת אורלי אזולאי ב"ידיעות אחרונות" את המצב במירוץ לנשיאות. "טראמפ ניצח בעימות השני", קובעת מנגד כותרת טורו של בועז ביסמוט ב"ישראל היום" (גם אם בגוף הטקסט המסקנה של עורך חדשות החוץ פחות נחרצת).

אחד הרגעים הבולטים בעימות הגיע כשטראמפ הודיע כי לו ייבחר לנשיא ידאג לכך שיריבתו תשב בכלא. לדעת ברנע ב"ידיעות אחרונות", זו היתה "אמירה אחת שלא התכוון כנראה לומר", שכן "האמירה חיזקה את התחושה שמדובר באיש אלים, אנטי-דמוקרטי, חסר שליטה עצמית, שלא יודע מה מותר לנשיא לעשות ומה אסור לו".

חמי שלו כותב ב"הארץ" כי זו אחת משתי התבטאויות שערורייתיות של טראמפ" שייזכרו לאחר העימות. לדבריו, האיום המפורש הוא "משפט שלא נשמע כדוגמתו בפוליטיקה של ארה"ב ושמתאים יותר לדיקטטורת בננות בעולם השלישי".

ב"גלובס" מתחלחל יואב קרני וכותב כי "ברגע מדהים של התרסה הוא הבטיח להילרי קלינטון בית-סוהר, לא פחות, אם הוא ייבחר לנשיא. ספק אם משהו מעין זה נשמע אי-פעם בבחירות לנשיאות בארה"ב".

הכותרת הבוקר בשער "ישראל היום", לעומת זאת, קוראת "טראמפ עקץ: 'אם אנצח – קלינטון תהיה בכלא'".

שער "ישראל היום", 11.10.2016 (פרט)

שער "ישראל היום", היום (פרט)

סרטון אבטחה

"סוכל פיגוע במעבר קלנדיה: שני אחים ניסו לדקור – וחוסלו", קראה כותרת לידיעה קצרה שפורסמה ב"ישראל היום" לפני כחצי שנה. אפרת פורשר דיווחה, בלי לייחס את המידע לגורם כלשהו, כי "אח ואחות פלשתינים ניסו אתמול לבצע פיגוע דקירה במעבר קלנדיה. השניים נוטרלו על-ידי שוטרים ולוחמי מג"ב שהיו ערניים להתנהגות חשודה מצדם של השניים".

עוד דווח כי "האחים התקרבו למחסום קלנדיה למעבר המיועד לכלי רכב. התנהגותם עוררה את חשדם של השוטרים והלוחמים, שכן האשה צעדה כשידה בתוך תיקה ואילו הגבר צעד כשידו האחת מאחורי גבו, אוחזת בדבר מה. השניים לא נענו לקריאות לעצור. בשלב מסוים האשה צעדה כמה צעדים לאחור, ואז הסתובבה לעבר השוטרים והשליכה לעברם סכין. בתגובה לכך ירו השוטרים והלוחמים לעברה ולעבר אחיה. בחיפוש על גופם נמצאו עוד שתי סכינים בחגורתו של המחבל".

מחסום קלנדיה, לאחר שפלסטינית זרקה סכין לעבר חיילים ונורתה למוות עם אחיה, אפריל 2016 (צילום: יונתן זינדל)

מחסום קלנדיה, לאחר שפלסטינית זרקה סכין לעבר חיילים ונורתה למוות עם אחיה, אפריל 2016 (צילום: יונתן זינדל)

הבוקר מדווחים יותם ברגר וניר חסון ב"הארץ" כי בית-משפט השלום בירושלים נענה אתמול לבקשת העיתון והסיר את איסור הפרסום מעל מרבית פרטי חקירת המקרה. בין היתר מדווח על סרטון המתעד את האירוע שממנו עולה כי האחות, מראם אבו-איסמעיל, בת 23, אמנם נראית בסרטון מתקרבת למחסום כשידה בתוך תיקה. לפי הסרטון, כשהגיעה למרחק של כ-20 מטרים מהמאבטחים, שלפה סכין והשליכה אותו לעברם אך לא פגעה בהם. לפי הסרטון האח, אבראהים טאהה, בן 16, לא שלף סכין ונורה בידי המאבטחים תוך שהוא מנסה להרחיק מהמקום את אחותו.

בכלכלונים

מבין שלושת עיתוני הכלכלה בולט לטובה מיזם כיפור של "כלכליסט" (שיצא לאור אתמול בבוקר). תחת הכותרת "חשבון נפש כלכלי" מבקשים לפענח נעמה סיקולר, מיקי פלד, עמרי מילמן, שחר אילן, ניר טל ואביב גוטר כיצד קורה שבעוד מדינת ישראל הפכה עשירה יותר בעשורים האחרונים, תושבה נעשו עניים ויתר.

שער "כלכליסט", 10.10.2016

שער "כלכליסט", 10.10.16

"כשאנחנו אומרים עניים", מסבירה סיקולר בפתח המיזם, "אנחנו לא מדברים בהכרח על קו העוני, אלא על כל הרכיבים שהופכים את החיים הכלכליים של אזרחי ישראל לקשים: השכר הקפוא, העובדה שיש צורך במשכורות של 12 שנים כדי לקנות דירה, העובדה שאנחנו לא מקבלים מהמדינה מספיק שירותים כמו חינוך ובריאות, הנתון שלפיו התושב הישראלי עובד בממוצע 90 שעות בשנה יותר ממקבילו במדינות ה-OECD, והפערים בין עשירים לעניים שרק הולכים וגדלים".

המיזם כולל מבחר כתבות התוקפות את הנושא מכיוונים שונים. בין היתר: השפעות הילודה הגבוהה, השלכות האפליה המתמשכת של האוכלוסייה הערבית, והרגע באמצע שנות השמונים שבו הלכה לעולמה מדינת הרווחה הישראלית.

ערבייה מחפשת משמעות ב"גלובס"

שער "ליידי גלובס", אוקטובר 2016

שער "ליידי גלובס", אוקטובר 2016

מגזין "ליידי גלובס" יצא אתמול בגיליון חג הנושא את הכותרת "למצוא משמעות". לקראת סופו התפרסמו בו ממצאי סקר דעת קהל שהציב במרכזו את השאלה "מה נותן משמעות לחייך". העיתון הציג בצורת עוגה גדולה את ממצאי הסקר הכלליים ("ילדים" הקדים את "אלוהים" בפער ניכר) וכן עמד על ההבדלים בממצאים לפי שכבות גיל, מין, מידת דתיות ורמת הכנסה. העיתון נמנע מלחלק את הממצאים לפי דת/לאום, בין יהודים לערבים, משום שגם הסקר הזה, כמו הסקר שהתפרסם בגליון "ליידי גלובס" האחרון, היה סקר אפרטהייד, שבוצע בקרב מדגם מייצג של יהודים בלבד.

אמנם ב"ליידי גלובס" מציינים רק כי הסקר, שבוצע באמצעות מכון הגל-החדש בניהולו של עופר לוי, "בוצע במסגרת אומניבוס אינטרנטי בקרב מדגם מייצג של ‭ 500‬ מרואיינים בגילאי ‭ 18‬ ומעלה, מהאוכלוסייה דוברת העברית, המחוברים לאינטרנט", אולם מנכ"ל הגל-החדש ראובן הררי כבר הבהיר ל"העין השביעית" כי בפועל הכוונה ליהודים בלבד.

מוסף של איש אחד

ל"ידיעות אחרונות" נלווה היום מוסף "ידיעות הנדל"ן". זהו מוסף מסחרי היוצא לאור על-ידי לוח WinWin והיום כמו בעבר בנוי כולו על גבו של עיתונאי אחד, עופר פטרסבורג, כתב הנדל"ן הוותיק של העיתון. פטרסבורג חתום על עשר מתוך 11 הכתבות הנכללות במוסף (הכתבה ה-11 אינה חתומה על-ידי איש), כשמלבדן יש רק טור קצר מאת סבר פלוצקר. במלים אחרות, כתב אחד מספק כמעט את כל התוכן הכמו מערכתי ב-86 עמודי המוסף.

עופר פטרסבורג, 8.8.15 (צילום: משה שי)

עופר פטרסבורג, 8.8.15 (צילום: משה שי)

כתבת השער במוסף "ידיעות הנדל"ן" היא "ראיון מיוחד" שערך פטרסבורג עם שר התחבורה ישראל כץ. "הצלחתי באופן אולטימטיבי", מצוטט השר בכותרת המשנה לראיון, שם מובהר גם כי הוא נושא כעת עיניו לתפקיד ראש הממשלה. "כששואלים את כץ באיזה מפעל ממפעלותיו הרבים הוא הכי גאה, הוא לא ממהר לבחור", כותב פטרסבורג בראיון. בכל ראיון רגיל היה משפט כזה מסמן בקלות את שיא החנפנות. אבל בראיון המיוחד של פטרסבורג עם כץ, יש לו מתחרים נאים.

השאלה הראשונה שמופנית לשר התחבורה היא "מה סוד ההישרדות שלך בתפקיד? ואיך, בניגוד לשרים אחרים, אתה מצליח לגבור על הביורוקרטיה והתירוצים, שבהם נתקלים כל מי שבאים לשנות משהו?". אחרי שהשר מסביר כי הסוד הוא "לגבש כיוון ולהתמיד, נגד כל הסיכויים", פטרסבורג מחמיא לו ואומר כי ניצח את המלחמה עם משרד האוצר והפך את משרד התחבורה לנהנה הגדול מהתקציב הדו-שנתי הנוכחי (שכידוע, טרם אושר).

"אתה רואה את עצמך כממשיך דרכו של אריאל שרון כבולדוזר?", מרים לו פטרסבורג להנחתה, ובהמשך קובע: "בולדוזר כאריק שרון, או בולדוזר בסגנון שלו, כץ לא ייתן לביקורת להזיז אותו מדרכו אל היעד". לקראת סוף הראיון מגיש לו פטרסבורג עוד שתי מתנות עיתונאיות. "מה המחמאה הכי גדולה שקיבלת?", וכן "מתי תגיד 'הצלחתי' באופן אולטימטיבי?". השר כץ לא נותן למראיינו להמתין ומיד משיב: "אני הצלחתי באופן אולטימטיבי".

ב"גלובס" דיווחה אתמול מיכל רז-חיימוביץ' כי הדוברת האישית החדשה של שר התחבורה היא ליבנת נזרי, אחותו של עו"ד רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שאמור לקבל בימים אלו החלטה בפרשת השחיתות לכאורה בחברה הממשלתית נתיבי-ישראל.

ישראל כץ, ספטמבר 2016 (צילום: הדס פרוש)

ישראל כץ, ספטמבר 2016 (צילום: הדס פרוש)

שרה נתניהו

בכל העיתונים מדווח על הפסדה המשפטי האחרון של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. בית-הדין הארצי לעבודה הורה למחוק את הערעור שהגישה על פסיקת האזורי בתיק של גיא אליהו נגד משרד ראש הממשלה ועזרא סיידוף. ב"ישראל היום" מדווחים יאיר אלטמן ומתי טוכפלד כי בא כוחה של נתניהו, עו"ד יוסי כהן, הודיע כי יגיש ערעור על החלטה זו לבית-הדין הארצי לעבודה. ב"ידיעות אחרונות" מדווח תלם יהב כי כהן הודיע שבכוונתו להגיש ערעור לבית-המשפט העליון.

שרה נתניהו מגיעה לבית-הדין לעבודה בירושלים, 29.10.15 (צילום: יונתן זינדל)

שרה נתניהו מגיעה לבית-הדין לעבודה בירושלים, 29.10.15 (צילום: יונתן זינדל)

ב"מעריב" טוען עו"ד חיליק גוטמן, בטור פרשנות פרי עטו, כי "בית-הדין הארצי שגה". "שמה הטוב [של נתניהו] נפגע והוכפש", כותב עו"ד גוטמן, "וזכותה המלאה – גם אם היא רעיית ראש הממשלה – לתקן את הפגיעה, להלבין את ההכפשה ולבקש ערכאה משפטית בכירה יותר".

מדינת קסרקטין

הכתבה הפותחת במוסף "יום הכיפורים" של "ישראל היום" (עורך: עמרי ליבנה) היא ראיון שערך שלמה צזנה עם יואב גלנט, שר השיכון והבינוי. בראיון אין ולו שאלה אחת על שיכון ובינוי. תחת זאת מוקדשת השיחה עם השר לענייני ביטחון. "לא נאפשר שליטה איראנית בסוריה", היא הכותרת. מיד לאחר מכן מתפרסם ראיון שערך יואב לימור עם ראש אגף מבצעים בצה"ל, האלוף ניצן אלון, וזאת תחת הכותרת "האופציה הסונית".

עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום", חתום על הכתבה השלישית במוסף ("43 שנה אחרי: השריון החדש"), המתארת תרגיל שערך לאחרונה גדוד 82 של חטיבה 7 בצה"ל. הכתבה הרביעית, מאת יהודה שלזינגר, מוכתרת בביטוי "עמוד האש" ומוקדשת לתותחנים. אחרי ארבע כתבות רצופות על ענייני ביטחון בכלל וצבא ההגנה לישראל בפרט, מגיע ראיון שערכה אפשרת פורשר עם ניצב משה ברקת, מפקד מחוז יהודה ושומרון במשטרת ישראל ("האתגר: יו"ש").

עיתונאות מאוירת

במוסף "גלריה" של "הארץ" מראיינת נירית אנדרמן את שרה גלידן, יוצרת קומיקס-ג'ורנליזם שפרסמה לאחרונה ספר המתעד את מסעה בעיראק, סוריה וטורקיה.

"אנו חיים בעולם ויזואלי ומופצצים כל הזמן על-ידי תמונות וטקסט, אבל בשביל אנשים רבים קומיקס, ובמיוחד קומיקס ג'ורנליזם, הוא עדיין חידוש", אומרת גלידן. "בעיני זה יכול לגרום לאנשים לשים לב למשהו שבכל צורה אחרת היה חולף על פניהם. חוץ מזה, מבחינתי הציור הידני יכול להוסיף קצת חמימות לסיפור ולהוסיף קשר רגשי, שאנשים אולי לא תמיד מקבלים מתמונות וטקסט".