תארו לעצמכם שחבורה של עשרה צעירים, תושבי המאחז לפיד-השומרון, יצאו למסע באזור שכם ונתקלו במארב של חוליית רצח פלסטינית. איש מהם לא שרד. אבל כבד ירד על המאחז ועל כלל ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון, זעם נורא אחז במנהיגיהם על סדרי הביטחון הלקויים שמיישם צה"ל מעבר לקו הירוק, מועצת-יש"ע דרשה להחזיר מיד את כל המחסומים שהוסרו באחרונה במחווה לרשות הפלסטינית, המדינה כולה נרעשה מהאסון.

התקשורת מלאה בתגובות שנעו מביטויי אבל והזדהות עם יגונן של משפחות הקורבנות, עבור דרך הגיגים ופרשנויות על מקומו של מקרה הרצח ברצף העימות הישראלי-פלסטיני, וגמור בתהיות על מידת אחריותם של הורי הנערים, ושל ראשי המאחז שבו התגוררו, לסופם הנורא.

באתר של שלום-עכשיו עלה מעין משחק אינטרנטי: לגולשים הוצע לשלוח למערכת את גרסאותיהם לנסיבות המקרה – האם הוא היה בלתי נמנע, האם המסע שאליו יצאו הנערים בא בעקבות הטפה של רב המאחז להפגין נוכחות בכל חלקי הארץ, האם הטיול היה תמים או שהוא יצא אל הפועל בברכת מועצת-יש"ע במסגרת מאבקה למנוע את הסרת המאחז (הבלתי חוקי), האם העובדה שהנערים יצאו למסע ללא ליווי בטחוני היתה תוצאה של רשלנות, בורות או יד מכוונת?

עכשיו שוו בנפשכם כיצד היה הימין בארץ מגיב על המיזם היצירתי של אתר שלום-עכשיו. מה היו כותבים הפרשנים הימניים ההולכים וממלאים את עמודי הדעות בטבלואידים (הבולט בהם, במובן זה, הוא "ישראל היום"), באילו דרישות נגד האתר של שלום-עכשיו היו יוצאים ארגונים כמו זו-ארצנו ואם-תרצו, אילו הצעות חוק והצעות לסדר היום היו מגישות בכנסת סיעות האיחוד-הלאומי והבית-היהודי, ואיזו המולה תקשורתית היתה ממלאה את החלל הציבורי.

השבוע התממש תסריט הפוך: אתר ערוץ 7 בישר לגולשיו על מיזם תקשורתי חדש: הם הוזמנו להציע לו את גרסאותיהם על הקונספירציה שמאחורי רצח יצחק רבין. ודוק: ביסוד הפרויקט עומדת ההנחה שנסיבות הירצחו של ראש הממשלה החמישי של ישראל אינן נהירות, שהסתתרה מאחוריהן קונספירציה עלומה, שהמסתורין-כביכול הזה ראוי לבירור, ושהמתכונת הראויה לבירור הזה היא מעין משחק אינטרנטי. רצח רבין כשעשוע.

והנה, חרף החרפה המוסרית והשערורייה הציבורית הגלומה ביוזמתו של ערוץ 7, היא לא עוררה תשומת לב של ממש. לבד מאזכורים אחדים בתקשורת ותגובות כועסות וצפויות מצד משפחת רבין וכמה ח"כים מהשמאל, לא הותיר המיזם עקבות בתודעה הציבורית. רק ערוץ 7 התמיד במאמציו לעשות הון מהרעיון: הוא הבליט אותו באתר, ניפח את ביטויי ההסתייגות ממנו שצצו פה ושם, והתעטף בארשת קורבנית של מי שמסלפים את דמותו ומתנכלים לחופש הביטוי שלו.

הפרובוקציה של ערוץ 7 מספקת הזדמנות להציץ לאתר הזה ולעמוד על הנימה השלטת בו. הנה, לדוגמה, האופן שבו הוצג המיזם בדף הבית של הערוץ: "[...] אם אתם שייכים לקבוצה שמשום מה לא מצליחה למצוא מנוח למוחה הקודח לנוכח מבול השאלות והתהיות שמלוות את פרשת הרצח, אם אתם מאלה שמשווים כל סרטון, כל תיעוד, כל תמונה וכל מסמך ומגלים סתירות שלטעמכם מאחוריהן מסתתר עולם ומלואו שביכולתו להטיל אור או צל כבד על הפרשה. אם את כל זה אתם חולקים שוב ושוב עם מכריכם וזוכים בעקבות כך לקיתונות של לעג ועלבונות כששוב ושוב מגדירים אתכם הזויים, מדומיינים, פרובוקטיביים, חיים בסרט ושאר תשבחות, אז ממש עבורכם אנחנו מייעדים את הפרויקט הבא של ערוץ 7 – 'רצח רבין – הגרסה שלכם' [...]".

כאילו רצח רבין לא נחקר על-ידי ועדה בלתי תלויה בראשות נשיא בית-המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר. כאילו אחד, יגאל עמיר, לא הודה ברצח. כאילו בית-משפט מוסמך בישראל לא מצא אותו אשם ברצח ללא צל של ספק.

או, למשל, מאמר מאת הרב ישעיהו רוטר, שהופיע השבוע באתר הערוץ באותו עניין: "[...] הרי אף אחד בעולם לא מצדיק ולא מקבל את הרצח הזה ואין אף אחד בעולם שחושד שהימין מרוצה מזה. אבל החשש שמא יתברר שיגאל עמיר פעל בשליחות שאינה דווקא אידיאולוגית ימנית טהורה, ואולי באמת היו מעורבים בכך זרועות תמנון קונספירציות, מטריפות את דעתם של השמאל עד היום. לכן, הניסיון לסתום פיות, לחסום מחשבה וחשיבה, להשתיק דיבורים בעניין זה מלמד על פחד גדול שרק מגביר את החשד לקונספירציה [...]".

או, לשם המחשה, קטע שמופיע בפורומים של אתר ערוץ 7. הכותרת היא "וחגותם את חג הרבין בשנים עשר בחודש השמיני (הנביא רביניהו)". מתחת לה נפרשים הפסוקים הבאים: "והייתם מסיתים חודש ימים לפני רבין אלוהיכם. שלוש פעמים יראה כל השמאלן בישראל יראו את פני ריקם כי אם בדברי שטנה נגד הימין אשר נתתי בפיהם יראו את פני. והקהלתם את בתי ספריכם ואת גדודי צבאכם ביום השנים עשר ולבשתם בגדי לבן [...] זכר למציאת אשת האלוהים לאה, על גדודיה וצבאותיה. וברביעי לחודש עצרת תעשו לכם, כל מלאכה לא תעשו [...] והסתתם הסתה גדולה ביום ההוא, ושתיתם ויסקי לשובע כי גדול היום לרבין [...] בשלוותא תשבו שישה ימים, ותמוטטו את עצביכם, כי בשלוותא ישב רבין אלוהיכם [...]" וכן הלאה וכן הלאה.

הפנינים האלה שמגישים עורכי הערוץ אינן מעידות רק על טעם רע; הן משקפות הלך רוח. ערוץ 7 פונה לציבור שלפחות בחלקו אכן מסוגל להזדהות עם הגרסה הבלתי רציונלית, המתלהמת, ההזויה, שלפיה ראש הממשלה נרצח על-ידי גורמים עלומים; יגאל עמיר לא פעל על דעת עצמו ו/או בהשראת ההטפה הדתית-לאומנית שאליה נחשף; הוא היה שליחו של ארגון חשאי כלשהו ששם לו למטרה לחסל את רבין. כרגיל בפעילותם של כלי תקשורת, כך גם בהתנהלותו של ערוץ 7, אין לדעת מתי הוא משקף את דעת הקהל שאליה הוא פונה ומתי הוא מעצב אותה, אבל אין ספק שהוא אינו פועל בחלל ריק. אתר ערוץ 7 מהדהד את נהמות הלב הלאומניות, הפרנואידיות, הבדלניות של חלקים לא מבוטלים בציבור הימני, בעיקר הלאומי-דתי.

מיותר לחזור ולומר: רצח רבין הסב טראומה לחברה הישראלית כולה. האבל על הירצחו של ראש הממשלה הוא נחלת האומה כולה. יום השנה ה-15 למותו, שיצוין בעוד ארבעה ימים, אמור להציף את שאלות היסוד הנוגעות לנסיבות שיצרו את התנאים לביצוע הפשע הנורא ההוא. התקשורת אמורה לדון בגבולות שבין חופש הביטוי להסתה, ביחס שבין סולידריות חברתית להזדהות מגזרית, במתח שבין הציות לחוק לקבלת מרות דתית, בכללי המשחק שעל-פיהם חברה מפותחת מקבלת את הכרעותיה.

משחק אינטרנטי הקורא לגולשים להשתעשע בספקולציות חולניות על קשר זדוני שעמד כביכול מאחורי הרצח אינו נמנה עם הנושאים הראויים להידון ביום הזיכרון הזה.