מוסד הצנזורה הצבאית מיושן ולא-דמוקרטי וצריך לעבור מן העולם – זוהי אחת המסקנות העולות ממחקר שפרסמו לאחרונה ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר וד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. בראיון לתוכנית "קול העין" סיפרה ד"ר שוורץ-אלטשולר על המחקר, וגם מתחה ביקורת על השימוש שעושים גורמים שלטוניים בצנזורה הצבאית כדי למשטר את התקשורת והרשת. גרסה ערוכה של הראיון מובאת להלן.

ברקע לשיחה עם ד"ר שוורץ-אלטשולר עומדים כמה מקרים מהתקופה האחרונה שבהם הופעלה הצנזורה בניסיון לאסור על פרסום של מידע - שעל פניו כלל אינו מסכן את בטחון המדינה. לא רבים יודעים, אך לצד הפיקוח על העיסוק בנושאי צבא וביטחון – הצנזורה הצבאית גם רשאית למנוע דיון בשורה של נושאים אזרחיים.

"הצנזורה מפקחת גם על ענייני סדר ציבור – ענייני קליטת עלייה, כלכלה – כל מיני דברים שאין להם שום קשר לביטחון, אלא יותר ל-Wellfare החברתי הכללי", פירטה ד"ר שוורץ-אלטשולר בתשובה לשאלה שהציגו המנחים, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל.

"הפנייה של האוצר לצנזורה בנושא קצא"א היא לא פחות משערורייה, והיא רק מלמדת למה מוסד הצנזורה צריך לחלוף מן העולם"

בהמשך השיחה העלו המנחים מקרה שאירע מוקדם יותר החודש: במהדורת שישי של עיתון "הארץ" התפרסמה כתבה מאת העורך הראשי אלוף בן, על טבח שכביכול ביצעו חיילי צה"ל בעשרות חיילים של צבא אויב באחת ממלחמות העבר. הפרטים הללו הובאו כעובדות שאין עליהן עוררין – אך ללא פירוט בסיסי: באיזו מלחמה אירע הטבח, מי היו השבויים שנרצחו ומיהם המפקדים הישראלים שנתנו את הפקודות.

נראה שבשם הביטחון פשוט צונזרו פרטים לא נעימים מהעבר הרחוק של מדינת ישראל, שהסיכויים שתהיה להם השלכה בטחונית כלשהי בימינו הם קלושים.

"כן, ואפשר להוסיף לזה את הוויכוח שמתנהל עכשיו על הנכבה, בעניין המסמכים מ-1948 ו-1949 שעכשיו לכאורה היה צריך לפתוח אותם לעיון – והממשלה מבקשת לדחות את פרסום המידע. אני לא חושבת שבמקרה של המסמכים הללו הצנזורה מעורבת, אבל האיזון הוא אותו איזון, בין בטחון המדינה לבין זכות הציבור לדעת בהקשרים היסטוריים".

צינור הנפט של קצא"א שגרם לדליפה בשמורת הטבע עברונה (צילום: מרק ישראל סלם)

מקרה אחר מהעת האחרונה הוא הניסיון להפעיל את הצנזורה כדי למנוע עיסוק עיתונאי בחברת קצא"א, העוסקת באחסון נפט וגז ובייצור חשמל. השותפות של מדינת ישראל עם ממשלת איראן בבעלות על קצא"א נתונה בסכסוך משפטי ארוך שנים, במהלכן נהנית החברה מזכויות יוצאות דופן לצד חיסיון מטעם הצנזורה. לאחרונה עומדת החברה בפני אפשרות של שינוי מבני שיחסל את המוטציה שנוצרה, אך ב"דה-מרקר" דווח כי מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד ביקש מהצנזורה למנוע דיווחים על הסוגיה.

"אני חושבת שהפנייה הזאת היא לא פחות משערורייה, והיא רק מלמדת למה מוסד הצנזורה צריך לחלוף מן העולם", אמרה ד"ר שוורץ-אלטשולר. "כשקיימים מוסדות משפטיים שנותנים לממשלה סמכויות מאוד רחבות, אנחנו בעצם מבקשים מהפוליטיקאים או מהפקידים הבכירים להתנהג כמו מלאכים, ולא להשתמש בסמכויות שיש להם. עצם העובדה שהדבר הזה קיים נותן לממשלה סוג של שוט. הפעם זה היה מנכ"ל משרד האוצר, אבל זה יכול להיות כל אדם אחר. לכן המוסד הזה לא צריך להיות. העובדה שיודעים שאפשר להשתמש בו – אני חושבת שזה מקור כל הרעות.

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר (צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)

"בוודאי ובוודאי שלא צריך להשתמש בצנזורה בעניין קצא"א. זה מקרה שבו אפשר ללכת ולבקש צו איסור פרסום, אבל בוודאי לא צריך שחייל או מפקד בצבא יהיו אלה שיחליטו איך לדווח על סכסוכים כלכליים בין ישראל לשותפות כאלה ואחרות. תופעות כמו מינויים בעייתיים, חוסר פיקוח מספיק, אסון אקולוגי שאף אחד לא נענש עליו – כל אלה הם תוצרי לוואי של הצנזורה. ברגע שבעלי תפקידים יודעים שיש האפלה, הם מרשים לעצמם לפעול בצורה לא ראויה".

במחקר שפרסמתם אתם מציעים מודל חדש שאמור לפתור את הבעיות האלה.

"המחקר הזה הוא חלק מסדרה יותר רחבה של מחקרים, שאנחנו קוראים לה 'ריסטארט לדיני התקשורת'. אנחנו מנסים לבדוק סגמנט-סגמנט: מה הפרדיגמות שעומדות ביסוד ההסדרים שנוגעים לתקשורת, ומה במהפכה הדיגיטלית מייתר אותם או מחייב לחשוב עליהם מחדש.

"במובן הזה הצנזורה היא דוגמה יפה, אבל היא לא הדוגמה היחידה. ההסדר שאנחנו מציעים במקרה הזה נובע מהמסקנה שאי-אפשר לדבר רק על הצנזורה. יש כאן משולש. קודקוד אחד שלו הוא העבירות שנקראות 'עבירות הריגול החמור', שאנחנו כמובן מציעים לקרוא להן 'עבירות מסירת סודות בטחוניים'".

"חוקי מדינת ישראל לא כוללים כיום הגנה על מי שמפרסם מידע במטרה להיאבק בשחיתות או לחשוף גילוי שמקדם את ההגנה על שלטון החוק, או על שלום הציבור. אדם כזה נמצא היום באותו מקום של 'מרגל'"

כדי שלא כל עיתונאי יהפוך פתאום למרגל בעל כורחו.

"בדיוק, וכדי שהיועץ המשפטי לממשלה לא ייאלץ אחר-כך להבהיר ש'זה לא באמת ריגול חמור' וכולי. במדינה דמוקרטית, אם מישהו פרסם מידע בטחוני – תעניש אותו אחר-כך. זה מה שעושים בכל מקרה של עבירה מגבילת ביטוי. לא מטילים צנזורה מראש, אלא מענישים לאחר מעשה. זה הדבר הראשון שאנחנו מציעים, ואנחנו מציעים גם ליצור מדרג של חומרה בתוך עבירות ה'ריגול החמור' – כדי שניתן יהיה להבחין בין מי שמחזיק בידיעה לבין מי שמפיץ אותה, ובין מפיץ ראשוני לבין מי שמשתף אותה. כל הדברים האלו חייבים להיות בחוק.

"לצד זה, אנחנו גם מבקשים ליצור הגנה למה שאנחנו מכנים 'המוכיח בשער' – ה-Whistleblower. חוקי מדינת ישראל לא כוללים כיום הגנה על מי שמפרסם מידע במטרה להיאבק בשחיתות או לחשוף גילוי שמקדם את ההגנה על שלטון החוק, או על שלום הציבור. אדם כזה נמצא היום באותו מקום של 'מרגל מטעמים בזויים', והדבר הזה צריך להיות על השולחן.

"הקודקוד השני של המשולש הוא הקודקוד של הצנזורה הצבאית. כאן באמת אין הרבה מה לומר: ההסדר הקיים הוא הסדר לא-דמוקרטי שצריך לחלוף מן העולם. אין שאלה. מאוד התלבטנו מה כדאי להשאיר מהמסגרת הזאת – אולי גוף שבכל זאת ייעץ לבתי-המשפט, או ייעץ למי שמתלבט לגבי פרסום או החזקה של מידע.

סימה וואקנין-גיל (צילום: אורן פרסיקו)

"התלבטנו האם כדאי להעביר את הגוף הזה למשרד ראש הממשלה, היכן שנמצאים גופים בטחוניים אחרים. שלא כמנהגנו הצגנו שתי חלופות: מצד אחד, העובדה שהגוף נמצא בתוך הצבא היא חיסרון. מצד שני, אני אומרת בכנות – אנחנו חוששים ממצב שבו הוא יהפוך לגוף פוליטי עם מינויים פוליטיים במקרה שהוא יהיה בתוך משרד ראש הממשלה. אבל מה שברור זה שסמכויות הצנזורה כמשמעותן היום צריכות לחלוף מן העולם, ויפה שעה אחת קודם".

במה שונה הגישה הזאת מהגישה של הצנזורית הקודמת, סימה וואקנין-גיל, כפי שהיא הביעה אותה לקראת פרישתה מהתפקיד?

"היא לא שונה בהרבה, אני חייבת להגיד. בעיקר ההצעה להשאיר את הצנזורה כגוף מייעץ ולא לבטל אותה לגמרי. אגב, אם יורשה לי ברמה של ביקורת: סימה וואקנין-גיל היתה צנזורית צבאית עשר שנים. היא הציעה את ההצעות האלה ממש-ממש סמוך לפרישתה.

"אנחנו רואים שעם התחלופה הפרסונלית בצנזורה השתנתה גם הגישה בצנזורה – היום היא הרבה יותר חודרנית ושמרנית ממה שהיא היתה בתקופה של וואקנין-גיל. מצד אחר, וואקנין-גיל התמנתה לתפקיד מנכ"לית המשרד לעניינים אסטרטגיים, ואחד הדברים שהיא נאבקת עליהם זה להטיל חיסיון מאוד-מאוד גדול על חלק גדול מהדברים שהיא עושה, על אף שהיא כבר לא נמצאת בצבא, והיא כבר לא הצנזורית הצבאית".

"צריך להעביר את כל הנושא של פיקוח על צנזורה של מידע או איסור פרסום של מידע - אל בתי-המשפט"

התפקוד של הצנזורית הנוכחית, אריאלה בן-אברהם, ממחיש משהו שוואקנין-גיל אמרה בראיון הפרישה שלה ל"העין השביעית": שהסמכויות שיש לה הן מאוד-מאוד דרקוניות, ושהיא יכולה להיות ליברלית ולא להשתמש בכולן – אבל יכולה לבוא גם צנזורית אחרת ולנסות לכרסם בחופש שנוצר מהפרקטיקה של עיתונאים ושל גולשים בשנים האחרונות.

"נכון מאוד, ואני חושבת שהדבר הזה נכון לא רק לגבי הצנזורה, אלא לגבי כל מיני סמכויות מגבילות ביטוי, אפילו למשל לגבי סמכויות היועץ המשפטי לממשלה: מתי להגיש כתבי אישום בעבירות ריגול או בעבירות הסתה למשל. קראנו לזה פעם 'היועץ האציל': יש לנו איזו תקווה שהיועץ יהיה אציל, אבל לפעמים הוא אציל ולפעמים לא. את אותו הדבר אפשר לומר לגבי הצנזורה, וזה חלק מהצורך לייצר הצרה משמעותית של הסמכויות ורמת פיקוח יותר גדולה עליהן.

"זה מוביל אותי לקודקוד האחרון במשולש, שהוא הקודקוד של צווי איסור פרסום. מה שאנחנו אומרים הוא שצריך להעביר את כל הנושא של פיקוח על צנזורה של מידע או איסור פרסום של מידע - אל בתי-המשפט. לקצר משמעותית את הזמן שנותנים לצווי איסור פרסום – כי אתם יודעים שהכל מאוד מהר הופך לפארסה, ואולי אפילו להקים מחלקות בתוך בתי-משפט שיעסקו בסכסוכי מידע.

"אנחנו רואים שופטים שלא יודעים להתמודד עם מה שקורה לצווי איסור הפרסום בעולם הדיגיטלי, ולא גם עם סכסוכי מידע אחרים – מתביעות השתקה ועד שיימינג ברשתות החברתיות. זה עניין לדיון אחר, אבל צריך לשים אותו כבר עכשיו על השולחן".

יצא לכם להציג את המחקר לאנשי הצנזורה?

"העברנו להם טיוטה שלו, אבל לא פסלו לנו שום דבר ולא שמענו מהם בחזרה. אנחנו מנסים לייצר איתם איזשהו קשר ייעוצי – למשל בהקשרים שבהם אנחנו רואים שהצנזורים סובלים מבורות דיגיטלית, כמו שהתרחש במקרה של הפנייה האישית של הצנזורית למנהלי דפים ציבוריים בפייסבוק. אני רואה שחלק מההצעות הם אכן מאמצים, אבל אין באמת סוג של החלפת רעיונות, לפחות כרגע. הייתי מאוד שמחה אם זה היה קורה".

בהכנת הידיעה סייע יובל ברק

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.