"מאיזה בקבוק יונקים ב'ידיעות אחרונות'", תהתה-רמזה הכותרת של אתר "העין השביעית" ביום רביעי השבוע. מתחתיה קבעה כותרת המשנה נחרצות: "אתמול ניסה עיתון הבית של ההון לסכל כניסה של תחרות לתחום תחליפי החלב, המגלגל מאות מיליונים".

המאמר, בחתימתו של אורן פרסיקו, מאשים את "ידיעות אחרונות" בפרסום כתבה מגמתית נגד שופרסל כתוצאה ממניעים זרים ומסחריים. "ריח לא נעים של ניגוד עניינים", קובע פרסיקו בלי היסוס, כשהוא טוען כי "ידיעות אחרונות" פעל לטובת אוסם וטבע, המתחרות בשופרסל, כשפירסם כתבה על דבר קיומו של סוכר לבן בתחליף חלב האם החדש של הרשת.

שלא כמו פרסיקו, אנחנו נפתח בעובדות: השבוע פירסם "ידיעות אחרונות" במוסף "ממון" כתבה שבה נכתב כי בניגוד למתחריו בשוק הישראלי, בתחליף "שופרסל בייבי" שלב 2, המיועד לתינוקות בגילאי 6–12 חודשים, נמצא סוכר לבן. בקרב דיאטנים אין ויכוח כי סוכר לבן אינו מומלץ בכל גיל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתינוקות. "הוספת סוכר לבן למזון תינוקות זה דבר איום ונורא", קבע פרופ' איתמר רז, ממומחי הסוכרת הגדולים בארץ ובעולם.

"ידיעות אחרונות" לא הסתפק בבדיקת תחליפי החלב הקיימים בשוק הישראלי, אלא טרח ובדק מה המצב גם במוצרים הפופולריים המשווקים בארצות-הברית על-ידי חברת פריגו, המייצרת גם את תחליף חלב האם של שופרסל. מהבדיקה עלה כי במוצרים המקבילים המשווקים ברשתות ענק כמו וול-מארט ו-Babies-R-Us לא נמצא סוכר לבן. בשופרסל דווקא כן.

נדמה לי כי גם פרסיקו יתקשה להתווכח עם חשיבות הממצאים ופרסומם. תחליפי חלב אם הם מוצרים בעלי רגישות עצומה, ועלינו כעיתונאים מוטלת החובה להביא לידיעת הציבור היבטים בריאותיים משמעותיים הנוגעים להם. הדבר נכון שבעתיים על רקע הכרזת המלחמה של משרד הבריאות על מוצרים עתירי סוכר.

שני דיאטנים שאיתם התייעצנו, אחת מהם מומחית בעלת שם בתזונת ילדים, קבעו כי מדובר בהחלטה שגויה של שופרסל, משני טעמים: בתחליף חלב האם שלה יש פחות לקטוז מבמוצרים המתחרים (לקטוז הוא הפחמימה המרכזית בחלב אם, המסייעת בספיגת סידן ומינרלים), ומהצד השני יש בה תוספת של סוכר לבן, שסכנותיו ידועות.

מודעים היטב למשמעויות הסיפור, התייחסנו אליו ברצינות והקדשנו לו תשומת לב מרובה. הכתבת פנתה לשופרסל לתגובה מבעוד מועד, קיימה שיחת רקע עם הדיאטנית של הרשת, ועורך המוסף אף שוחח באופן אישי עם גורם ברשת כדי להתריע בפניו שמדובר בסיפור שיקבל הבלטה ניכרת, ולהזמין אותו להשמיע את טענותיו.

יום למחרת, כשהכתבה פורסמה ועוררה הדים רבים, פנו אלינו מנהלי שופרסל וביקשו להגיב באופן נרחב יותר. הם הציגו מסמכים שלא הוצגו עד אז, וביקשו להבהיר מספר נקודות שלא הובנו כהלכה, לטענתם. עם זאת, איש מהם לא התווכח או הכחיש את הממצא המרכזי והמשמעותי בכתבה, כי "שופרסל בייבי" הוא תחליף חלב האם היחידי בישראל בשלב 2 שבו נמצא סוכר לבן.

ואכן, יום לאחר מכן פירסם "ממון" בהרחבה את עמדת הרשת, כולל הפניה משמעותית מהעמוד הראשון של המוסף. כך נוהג, לדעתנו, עיתון הגון.

אבל את פרסיקו כל זה לא מעניין. עבודתו, למרבה הקנאה, קלה יותר משלנו: כל מה שדרוש לו הוא תיאוריית קונספירציה עסיסית – נכונה, לא נכונה, מה זה משנה – ואתר שיסכים לפרסם זאת. בניגוד אלינו, הוא לא רואה עצמו מחויב לברר, לבדוק, למצוא ראיות, לראיין מומחים, להביא סיפור ממוסמך ומבושל כהלכה. במקום זה, הוא משרבט לו בקלילות 850 מלה שאף אחת מהן נסמכת על עובדות. כמה קל לעבוד כשאתה משוחרר מנטל האמינות, המקצועיות וההגינות של עיתונאי אמיתי.

אם פרסיקו היה כתב ב"ידיעות אחרונות", והיה מביא את הטקסט אותו פירסם ב"עין השביעית", היינו שולחים אותו לעשות שיעורי בית ושואלים אותו את השאלות הבאות: איזו הוכחה יש לך למניעים זרים בפרסום? עם מי דיברת שיכול לאמת את טענותיך? איך הטענות שלך מסתדרות עם הפרסום המפרגן של "ידיעות אחרונות" ו"ממון" להשקת "שופרסל בייבי" רק שבועות ספורים קודם לכן? האם דיברת עם המומחים המצוטטים בכתבה? האם יש לך ולו בדל ראיה אחת לדברים שאתה קובע, שהם בגדר הוצאת לשון הרע? האם אתה, כמבקר עיתונות, לא רואה עצמך מחויב לסטנדרט מקצועי מינימלי בכל הקשור לבדיקת עובדות לפני הפרסום?

אבל פרסיקו איננו כתב של "ידיעות אחרונות", ולא בכדי. אצלנו, פרסום כזה לא היה עובר.

רון ירון הוא עורך "ידיעות אחרונות", עידן מוטולה הוא עורך "ממון"