השבוע, בפעם הראשונה אחרי כחמישים שנות עבודה כעורך-דין, העיד מיבי מוזר בבית-המשפט לטובת לקוח של משרדו במקום לייצגו כבא כוחו. "פעם ראשונה ומקווה שאחרונה", אמר בתחילת עדותו, שניתנה מטעם עיתון "הארץ".

חקירתו של עו"ד מוזר, שנערכה אתמול (5.9.16) במסגרת התביעה שהגישה ענת קם נגד העיתון וכמה מעובדיו בטענה כי התרשלותם הביאה לחשיפתה כמקור, לא היתה מתוכננת, הסביר עו"ד מוזר לשופט רחמים כהן מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו. הוא תיכנן לייצג את העיתון ובכיריו בתביעה, ואף עשה זאת בתחילת הדרך. אבל, לדבריו, "בשלב שבו קיבלתי וקראתי את התצהירים של מתי גולן וענת קם החלטתי שמן הראוי שאני אסוג מהייצוג ואציג את הדברים כפי שאני הכרתי אותם".

בתצהירי העדות הראשית של ענת קם ושל מתי גולן טענו התובעת והעד המומחה מטעמה כי על אורי בלאו ו"הארץ" היתה מוטלת החובה להזהיר אותה כי החלה חקירה לחשיפתה. בלאו הצהיר כי נמנע מלעשות כן בשל הייעוץ המשפטי שקיבל מעו"ד מוזר, שלפיו מדובר יהיה בשיבוש חקירה, וכעת ביקש עו"ד מוזר להסביר את עמדתו.

אורי בלאו (צילום: יוסי זליגר)

בתשובה לשאלת עו"ד אילן בומבך, בא כוחה של קם, מדוע לא עדכן את קם בדבר פתיחת החקירה, השיב עו"ד מוזר כי זו לדעתו, "דרישה מוזרה מאוד". לדבריו, בלאו הבהיר לו שבחקירת השב"כ הזהירו אותו שלא ישתף איש במידע על החקירה. במצב שכזה, הוסיף, "לדרוש שעורך-הדין ייתן עצה משפטית 'תשבשו את החקירה, תודיעו למי שעומד להיחקר שהוא עומד להיחקר כדי שיעשה את ההכנות הדרושות', זה נראה לי מוזר".

עו"ד בומבך שאל את היועץ המשפטי של "הארץ" מדוע מצד אחד המליץ שלא ליידע את קם על החקירה כדי שלא לשבש אותה, אבל מנגד המליץ לבלאו להישאר בחו"ל אף שבשלב שבו שהה מרשו בחו"ל היה ידוע כי הוא שוב נדרש לחקירה בישראל. "הוא [בלאו] לא קיבל הזמנה", השיב עו"ד מוזר. "צלצלו אלי וביקשו ממנו לבוא להיחקר. הוא לא קיבל צו, לא שוגר אפילו צו למשרדי. התנהל משא-ומתן שהשלטונות יודעים עליו במדויק, כל צעד ושעל, והיה ברור שהוא יבוא, אבל הוא לא רוצה להיות במצב שהוא יבוא ויהיה בלחצים מיותרים".

בנוסף חשף עו"ד מוזר כי גם הוא נחקר בעבר בשב"כ, אך כשנשאל על כך סירב לגלות מדוע ותחת זאת השיב בשאלה משל עצמו: "אתה רוצה לקלקל לי את היחסים עם כל כלי התקשורת?"

כדי להסביר למה הוא מתכוון בביטוי "לחצים מיותרים" הפנה עו"ד מוזר את בית-המשפט ל"מאמר מעניין", כהגדרתו, שפרסם בבוקר הדיון פרופ' דניאל פרידמן ב"ידיעות אחרונות", ובו כתב על בנו של השר המנוח בנימין בן-אליעזר שנמנע מלהגיע להלווייתו משום שהוא מבוקש לחקירה בישראל ("נראה שאין למשטרה עניין מיוחד בחקירה בארה"ב. היא חפצה לחקור את אופיר דווקא בארץ, משום שאין דומה חקירה בישראל לחקירה בארה"ב. ארה"ב רחוקה מלהיות מופת בכל הנוגע לענישה בפלילים ולנעשה בבתי-הסוהר שלה, אבל זכויות חשודים ונאשמים נשמרים בה – אדם זכאי שלא להפליל את עצמו ולחשודים עומדת זכות השתיקה. [...] לעומת ארה"ב, ישראל היא גן עדן לחוקרים וסיוט לנחקרים").

חלק ניכר מחקירתו של עו"ד מוזר הוקדש להסכמים שאליהם הגיע עם השב"כ, תחילה כשבלאו היה בישראל וקם טרם נחשפה כמקור, ובהמשך כשבלאו שהה בחו"ל אחרי שקם הודתה כי היא המקור ואף הוסיפה ואמרה לשב"כ כי העבירה לו מאות רבות של מסמכים. עו"ד מוזר תיאר את ההסכמים מול השב"כ כמעין פשרה בין שני צדדים, אף שאחד מהם (המדינה) נמצא ביתרון ניכר על האחר (העיתון). לדבריו, במהלך המשא-ומתן הראשוני ביקש מנציגי שירות הביטחון הכללי שלא יפעלו לאיתור המקור – אבל הובהר לו כי לא ניתן כלל להעלות על הדעת מצב עניינים שבו המדינה תוותר על זכותה לחפש מי הדליף את המסמכים. "אני הבנתי את העמדה הזו", העיר עו"ד מוזר.

עו"ד מיבי מוזר בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 5.9.16 (צילום: אורן פרסיקו)

בנוסף חשף עו"ד מוזר כי גם הוא נחקר בעבר בשב"כ, אך כשעו"ד בומבך ביקש לדעת באילו נסיבות סירב מוזר לגלות, ותחת זאת השיב בשאלה משל עצמו: "אתה רוצה לקלקל לי את היחסים עם כל כלי התקשורת?".

לפי עדותו של עו"ד מוזר, חרף המאמצים הרבים שהושקעו בהשגת ההסכם הראשוני מול השב"כ, בהמשך הדרך התברר לו כי בלאו הפר את הסיכומים כשבחר להשיב רק חלק מהמסמכים שהיו ברשותו, ואף לשמור אצלו העתקים של המסמכים שמסר לשב"כ. "האם היית מודע למה שבלאו עשה?", שאל עו"ד בומבך את עו"ד מוזר. "בלאו אמר לי שהוא עמד בהסכם והעביר חמישים מסמכים", השיב עו"ד מוזר. "הוא אמר לך שהוא משאיר עותק אצלו?", שאל בומבך. "לא", השיב מוזר. "אתה כעסת עליו על זה?", שאל בומבך. "אתה מתאר לך שאני אהבתי את זה?", שב מוזר והשיב בשאלה.

"התרשמתי שקם יודעת מה היא עושה"

חלקו השני של הדיון הוקדש לחקירתו של אבי זילברברג, שהיה סגן עורך "הארץ" בתקופה שבה נחשפה קם כמקור של בלאו. "אני חושב שנהגנו בסדר גמור", הבהיר זילברברג כבר בפתח עדותו, והוסיף כי גם בדיעבד היה חוזר על החלטותיו בכל הקשור לפרשה.

ענת קם (צילום: אורן פרסיקו)

זילברברג נשאל רבות על בלאו ותיאר אותו כעיתונאי הקנאי מאוד למקורותיו. לדבריו, גם לאחר שהתברר כי השב"כ חוקר את המקרה סירב בלאו לגלות מידע כלשהו על המקור ואפילו לשוחח על הנושא. פעם אחר פעם חזר סגן עורך "הארץ" לשעבר על הקביעה כי סמך על בלאו, שאותו העריך כעיתונאי רציני. משום כך הסיק שאם בלאו אומר לו לדוגמה שמבחינת השמירה על המקור אפשר לפרסם את המסמכים, הרי שהדבר אפשרי.

את ההחלטה שלא להזהיר את קם הסביר בחוות הדעת שקיבל מעו"ד מוזר, שהבהיר למערכת "הארץ" כי בשל החזקת המסמכים הסודיים הם ממילא נמצאים בתחום האפור ועל כן מוטב להם שלא יפעלו לשיבוש החקירה. עם זאת, זילברברג חזר והדגיש כי לו קם היתה פונה אליו בבקשה לעזרה היה מתגייס, יחד עם עיתון "הארץ", למענה. "אם היתה באה ענת והיתה אומרת 'אני בצרה', אתה חושב שעיתון 'הארץ' היה מפנה לה עורף?", שאל זילברברג את עו"ד בומבך. "ענת היא עיתונאית פיקחית, אינטליגנטית, עבדתי מולה והתרשמתי שהיא יודעת להפעיל מקורות ויודעת מה היא עושה".

קם אכן יצרה קשר עם זילברברג לאחר שנחקרה בשב"כ, ואף שאלה אותו לדבריו מה המדיניות של העיתון לגבי הגנה על מקורות, אולם בשלב זה לא ידע כי היא המקור של בלאו, וחשב שהיא שואלת אותו על כך כחלק מעבודתה כעיתונאית המסקרת את תחום התקשורת עבור מדור הברנז'ה של אתר "וואלה".

6373-04-13