ההצלחה המפתיעה של ישראל-בעלייה בבחירות האחרונות לא הפליאה את קוראי העיתונות בשפה הרוסית בארץ. עיתונות ענפה זו, שכונתה לא פעם "אריה חסר שיניים" משום שזעקותיה וסערותיה אינן מגיעות לידיעת הציבור הרחב, מילאה תפקיד חשוב בהשגת התוצאות המרשימות של מפלגת העולים בבחירות, ובכך היתה לבעלת השפעה על החיים הפוליטיים בארץ. העיתונות ברוסית מבטאת נאמנה את רחשי לבה של אוכלוסיית העולים, אך גם משפיעה ומעצבת את דעת הקהל של מגזר זה. מערכת סגורה וסימביוטית, הכוללת עיתונות שצרכניה הבלעדיים אינם חשופים לעיתונות העברית ומהווים הכוח האלקטורלי העיקרי של מפלגת ישראל-בעלייה, יוצרת יחסי גומלין ייחודיים בין המפלגה לעיתונות הזו.

בתקופה שקדמה להקמת מפלגת העולים דנה העיתונות ברוסית בנושא בהרחבה ובלהט. תחושת האכזבה שהתפשטה בקרב העולים מרצונה ומיכולתה של הממשלה, תחילה ממשלת הליכוד ואחר-כך זו של העבודה, לפתור את בעיותיהם עוררה דיון בצורך להקים מפלגה סקטוריאלית. עיתונאים ידועים רבים, פובליציסטים בעלי השפעה וסופרים מכובדים מקרב העולים היו בין התומכים הנלהבים בהקמת המפלגה והתגייסו למען הצלחתה בבחירות. כבר באותה תקופה הבינו אלה מבין העיתונאים שהסתייגו מתמיכה במפלגה עדתית שדעותיהם, שלא היו מקובלות על הקוראים, עלולות לסכן את עצם קיום העיתון. העיתונאי לב אבייניס סיפר שאחרי פרסום מאמר שלו היוצא נגד הקמת מפלגה "רוסית", קיבל מכתבים נזעמים מקוראים ובהם ביטויים כמו "בוגד", "אויב העם" ואף איומים להחרים את העיתון. בתקופת מערכת הבחירות היתה ישראל-בעלייה המפלגה היחידה בארץ שזכתה בתמיכה חד-משמעית של מספר רב של עיתונים.

עם היוודע תוצאות הבחירות, האופוריה, האופטימיות ותחושת הניצחון ב"רחוב הרוסי" איחדו את ציבור העולים עם המפלגה ועם העיתונות, שיצאה בכותרות בנוסח: "היום הרמנו כולנו את הראש והתחלנו לדבר רוסית קצת יותר בקול רם". מאז הבחירות מלאים עמודי העיתונים ברוסית בסיקור נרחב, לרוב אוהד, של פעילות המפלגה ונציגיה בכנסת ובממשלה. העיתון "וסטי", שנתפס כרציני ומכובד והוא בעל התפוצה הגדולה ביותר מבין כל העיתונים היוצאים בארץ בשפה הרוסית, נחשב ידידותי במיוחד למפלגה; אחד מיוזמי הקמתו ומי שנמנה עם מייסדיו הוא נתן שרנסקי, ויחסי הידידות שלו עם העורך, אדוארד קוזנייצוב, ידועים היטב. מעל דפי העיתון מתפרסמים ראיונות ארוכים עם מנהיגי המפלגה, והישגיה והצלחותיה של ישראל-בעלייה זוכים להדגשה.

עובדות המצביעות על ליקויים בתפקוד המפלגה הובלטו פחות. "העיתון 'וסטי' משמש ערוץ תעמולה פרטי של המפלגה, מזדהה לחלוטין עם השקפת העולם של שרנסקי ואדלשטיין ומתעלם באופן עקבי מהאופוזיציה בתוך המפלגה ומפוליטיקאים עולים דוברי רוסית הפועלים במסגרת מפלגות אחרות", אומר העיתונאי סשה מיסטרוגוי מ"נובוסטי נדלי", עיתון הנחשב אופוזיציונרי ועממי יותר. אמנם תפוצתו קטנה משל "וסטי", אבל את "נובוסטי נדלי", קונים קוראיו במשותף מטעמי חיסכון. גם הוא מעמיד את עמודיו לרשות המפלגה ומפרסם כל ידיעה והודעה לעיתונות שמגיעה ממחלקת הדוברות שלה או מחברי-הכנסת והשרים הנמנים עם שורותיה, "אם יש בהן עניין", מדגיש העורך פנחס קליימן.

המידע על פעילות חברי-הכנסת של המפלגה מופיע ב"נובוסטי נדלי" במדור קבוע", "ישראל בעלייה מדי יום". לדוגמה: "ח"כ רומן ברונפמן ביקר בימים האחרונים בבתי-הזיקוק באזור חיפה, שקלטו בשנים האחרונות מאות עולים. בשיחה עם ההנהלה נדונו תנאי הקליטה המקצועית במפעלים"; או "המועצה העירונית של ישראל-בעלייה בחיפה קיימה ישיבה ובה דנו בהצעת התקנון המפלגתי שיוגש בקרוב לוועידת המפלגה. חברי המועצה הציעו שורת הצעות והערות לשיפור המסמך" (22.5.97). מתפרסמים כאן ראיונות ומאמרים המגיעים מלשכת הדוברים של המפלגה, כמו ראיון על פני שני שלישים מן העמוד עם בוריס אלקון, מזכיר ישראל-בעלייה, מאת העיתונאי מרק גורין, שהוא היום דובר המפלגה. נושא הראיון הוא הכנת תקנון המפלגה. "למחלקת הדוברות של המפלגה ולמערכות העיתונים", נאמר בהקדמה לראיון, "מגיעות שאלות רבות: הציבור רוצה לדעת יותר על עיבוד התקנון, עד כמה רציני ואחראי היה ארגון ההליך, האם התעודה החשובה ביותר שעל-פי עקרונותיה תתפקד המפלגה היא לגיטימית" (20.3.97).

איור: דיויס גרבו

איור: דיויס גרבו

יחד עם זאת הופיעו גם מאמרי ביקורת על תפקוד המפלגה, מוסדותיה ומנהיגיה. חשוב לציין שהביקורת הושמעה בעיקר מפי אנשי ציבור או קוראי העיתונים ולא מפי העיתונאים. למשל במדור הקבוע "בירורים מפלגתיים" ב"נובוסטי נדלי", יוצא לעתים קרובות בזעקה פומבית אפרים מלמד, חבר פעיל במפלגה, הנחשב לאופוזיציונר. הוא מותח ביקורת נוקבת בנימה חריפה מאוד. באחד ממאמריו האחרונים, תחת הכותרת "למה אנחנו בממשלה", הוא כותב בין השאר: "התשובה לשאלה זו אחת ויחידה: כדי לממש את 'תוכנית המפלגה'. מסמך כוונות זה אושר בכנס המפלגה ב-17.3.97 והיווה טענה תעמולתית עיקרית בבחירות לכנסת, שאיפשרה את בחירתם של שבעה חברי-כנסת... וכאשר תנאי זה (מימוש הבטחות לשיפור מצבם של העולים; א"ש) לא מתממש – השתתפותנו בקואליציה לא רק חסרת משמעות אלא אף מזיקה, משום שהיא מערערת את מעמדה של המפלגה בעיני בוחריה. תהליך זה של איבוד אמון כלפי ישראל-בעלייה בעיני הקהילה הדוברת רוסית מתרחש עכשיו בהילוך גבוה. היחידים שלא רוצים להודות בכך הם אלה שעלולים לאבד את 'מקומותיהם החמים' במפלגה ובמשרדי הממשלה! [...] אבל כבר ברור שישראל-בעלייה לא מילאה את הבטחותיה מלפני הבחירות [...] לכן נציגינו בכנסת ובממשלה חייבים לדרוש שינויים בהסכם הקואליציוני ולכלול את המרכיבים העיקריים של 'תוכנית המפלגה', ובמקרה של סירוב לעזוב מיד את הממשלה [...] אחרת, למה אנחנו בממשלה? רק למען איוש של שני כסאות השרים או למען חוק הגיור? או אולי למען ידידות בין משפחות נתניהו ושרנסקי?".

בתקופה האחרונה מגיעה ביקורת חריפה דרך המכתבים המתקבלים במערכות העיתונים ומתפרסמים במדורים קבועים. מכתב כזה, שמוען אל שר הקליטה יולי אדלשטיין ונושא 114 חתימות, התפרסם ב"וסטי" וקרא לשר להתפטר מתפקידו: "כבוד השר! פגישתך איתנו, נציגי קבוצות עולים שנפגעו בעבודות חיסול שרידי התאונה בכור הגרעיני של צ'רנוביל, שהתקיימה בתאריך 27.3.97, הצביעה שוב על חוסר יכולת וחוסר ידע מצדך בפתרון שאלות הקשורות להגנה בתחום הרווחה והמשפט [...] לסיכום, תפקודך ביחס אלינו, הבוחרים שלך, לא ענה על התקוות שתלינו בך. לא הצלחת למלא את הבטחותיך לפני הבחירות, זילזלת באמוננו, ולפיכך אנו דורשים את התפטרותך מתפקיד שר הקליטה והעלייה" (8.4.97). כן הופיע בעיתון מכתב גלוי מטעם איגוד הפנסיונרים שהופנה לשר אדלשטיין ובו טענות על תפקודו בכל הנוגע לפתרון בעיות הדיור של הפנסיונרים העולים. התגובה מלשכת דובר השר עוררה את זעמם של הקוראים: "תגובת דוברות משרד הקליטה למכתב הפתוח לשר יולי אדלשטיין מעוררת, בלשון המעטה, תמיהה. תגובה מרושלת ומבולבלת זו היא מחדל נוסף בתפקוד המשרד והוכחה ברורה לחוסר יכולתו לפתור בעיות רציניות של העולים הקשישים..." (בן דניאל, ירושלים). ובאותו עניין: "אני בארץ כבר עשרים שנה ומעולם לא ראיתי, לא בעיתונות העברית ולא בעיתונות האנגלית, תגובה רשמית מעליבה כל-כך" (ד"ר אנטיס, נתניה, "נובוסטי נדלי", 16.5.97).

התקפות חריפות על מנהיגי המפלגה מתפרסמות בעיתונות הרוסית על-ידי יולי נודלמן, רופא במקצועו ופעיל במפלגת הדרך-השלישית. מאמריו מצטיינים, לדברי פנחס קליימן, עורך "נובוסטי נדלי", בעובדות המבוססות על נתונים מדויקים, תיעוד רב ותחקיר רציני. נודלמן חשף פרשיות של אי סדרים כספיים בפורום-הציוני ובעמותות הקשורות אליו, הצביע על עברם של חברי-כנסת מסוימים מישראל-בעלייה והוא מבקר באופן חריף את תפקודו של ראש המפלגה, השר שרנסקי. על המצב התקציבי של הפורום-הציוני שבראשו עמדו שרנסקי ואדלמן וממנו צמחה מפלגת העולים, כותב נודלמן בין היתר: "למעשה, שישים אחוזים מכספי הפורום-הציוני שימשו למשכורות והוצאות של ראשי הפורום ועובדיו השכירים... חשוב להבין על מה, בסופו של דבר, בוזבז הכסף על הפורום. על עזרה לעלייה? בפירוש לא!להקמת המפלגה עבור קריירה פוליטית של כמה מפעילי הפורום? ייתכן. למטרות אחרות? אילו?" ("נובוסטי נדלי", 7.3.97).

זה היה פרסום ראשון בסדרת מאמרים שחשפו העברות כספים תמוהות לכאורה לעמותות הקשורות לפורום, ביניהן העמותה שבראשה עמד בצלאל שיף, גזבר המפלגה. הפרסום האחרון בסדרה נגע לעמותת גשר-עלייה, שבראשה עמד אביגדור ליברמן. "הפורום-הציוני, שבין מקימיו נמנה גם מנהל גשר-עלייה אביגדור ליברמן, מעביר לגשר-עלייה בשנת 1990 23,000 שקל, ב-1991 – 40,744 שקל [...] פניתי לליברמן בשאלה כיצד קרה שהוא צבר חוב בסך 111,115 שקל ופנה להנהלת החשבונות של העמותה בבקשה לשנות רטרואקטיבית דו"ח לשנת 1992, ואם החזיר את החוב, מדוע רק 34,000 ומדוע במזומן?" ("וסטי", 7.5.97).

לפני כמה שבועות אירגנה סיעת ישראל-בעלייה מסיבת עיתונאים לכותבי רוסית במטרה לסכם את עבודתה בכנסת ובממשלה. במסיבה נשאלו היוזמים מדוע לא הוזמנו כתבים מהעיתונות העברית. התשובה היתה שהעיתונות העברית אינה מגלה עניין רב בהישגיה של מפלגת העולים, אך העיתונות הרוסית מפרסמת ברצון כל מידע על המפלגה. מסיבת העיתונאים התנהלה באווירה נוחה וידידותית, ובדרך-כלל לא הושמעה ביקורת ולא הועלו שאלות בעייתיות.

לעומת זאת, בשיחות פרטיות מותחים לאחרונה עיתונאים כותבי רוסית ביקורת על המפלגה וטוענים שהיא מקבלת את יחסם האוהד כדבר מובן מאליו ומזלזלת בכבודם המקצועי. הם קובלים על כך שכאשר שר מישראל-בעלייה מייצר כותרות, הוא בוחר בעיתון עברי כבימה לדבריו (למשל, הביקורת שמתח יולי אדלשטיין מעל דפי "הארץ" על ראש הממשלה).

מדוע נגד המפלגה יוצאים בפומבי רק אנשי ציבור כמו מלמד ונודלמן? מדוע נוטים העיתונאים הכותבים רוסית לסקר בנימה חיובית מובהקת את המפלגה? ההסבר מצוי בלחצים כלכליים המופעלים על העיתונים מצד גורמים הקשורים במפלגה. העיתונאי רומן מוסקוביץ' מהעיתון "לוץ'", שמאמריו הביקורתיים על תפקוד המפלגה ונציגיה בכנסת ובממשלה בולטים בחריפותם ובעוקצנותם, טען במסיבת העיתונאים האמורה שעורכיו דרשו ממנו למתן את טון כתיבתו, בעקבות איומים שהגיעו לבעלי העיתון מהאנשים הקשורים למפלגה שייפסק פרסום מודעות מטעם משרד התעשייה והמסחר. עדות מוסקוביץ' ממחישה לכאורה עד כמה מעוניינת ישראל-בעלייה במה שנקרא בזמנו בברית-המועצות "עיתונות מפלגתית". בשיחות פרטיות מבקרים עיתונאים כותבי רוסית את התופעה ומגנים אותה בחריפות, אך בפועל הם מתאימים את עצמם בכתיבתם לציפיות ראשי המפלגה. ההתנהגות הזו מובנת כאשר זוכרים שחלק ניכר מהעיתונאים הכותבים רוסית הם עולים חדשים, חסרי אמצעים, הזקוקים לפרנסה ואינם שולטים די בעברית כדי להרחיב את אפשרויות התעסוקה שלהם במקצועם. מצד שני, המפלגה הנמצאת בשלטון נהנית מהשפעה ומעמדות כוח והיא מקור בלתי מבוטל למתן טובות הנאה ומשרות. בשיחות עם כמה עיתונאים רוסים נשמעו ביטויים כמו: "לא יורקים לבאר שממנה שותים" או "לא חותכים את הענף שעליו יושבים" וכדומה.

עורך "וסטי", קוזנייצוב, מחזק את הרושם שעיתונאים בשפה הרוסית, ובעיתון שלו בפרט, נזהרים מלמתוח ביקורת חריפה במיוחד על תפקוד המפלגה ומנהיגיה. לדעתו, הסיבות לכך אינן קשורות דווקא לחשש מפני הפסקת פרסום מודעות ממשלתיות, אלא ללחץ כלכלי מסוג אחר, הנוגע לתפוצת העיתון: "אנחנו עיתון מסחרי, ואם ציבור הקוראים יבקש דפים ריקים כדי לקנות את העיתון, נדפיס עיתון עם דפים ריקים כדי להיענות לדרישת השוק. עד עתה, ציבור הקוראים של העיתונות ה'רוסית' לא היה מוכן לביקורת על המפלגה. האשראי של האמון במפלגה עדיין לא מיצה את עצמו בציבור וגם לא בעיתונות המשרתת את הציבור הזה". מסתבר שאשראי זה מחייב גם את העיתונאים, שרובם תמכו בהקמת מפלגת העולים וקיבלו בסיפוק רב ובשמחה גלויה את הצלחתה בבחירות האחרונות לכנסת. קוזנייצוב אומר שהעיתונאים הפכו לעבדים של הכרזותיהם הם.

אינה סטסל, עיתונאית מכובדת בקרב העולים, שהיתה אחת התומכות הנלהבות ברעיון הקמת המפלגה, מודה כיום בקושי המוסרי שלה לצאת בביקורת פומבית נגדה. באחד ממאמריה פירסמה סטסל מכתב של קורא, שהאשים אותה בלשון פוגעת בהתעלמות מהמקרים שבהם הפרה המפלגה את הבטחותיה לבוחרים. במאמר תשובה נמנעה סטסל מלמתוח ביקורת ישירה על ראשי המפלגה וניסתה להציע רעיונות לשינוי מבנה המפלגה ולשיפור הישגיה. עם זאת, בשבועות האחרונים ניתן להבחין בשינוי מגמה: מכתבי קוראים מצביעים על תחושת אכזבה מצטברת מהמפלגה. כך, למשל, תמיכת ישראל-בעלייה בחוק ההמרה חידדה את הביקורת במידה ניכרת. ב"וסטי" כתב ארקן קריב, כתב העיתון, תחת הכותרת הבלתי מתפשרת "בגידה": "היום ניתן לטעון במצפון נקי שמפלגת ישראל-בעלייה לא מילאה אף אחת מהכוונות הטובות שמהן נסללה דרכה לניצחון [...] ישראל-בעלייה בגדה, פשוטו כמשמעו, בבוחריה" (7.4.97). המאמר הניב גל של מכתבי תמיכה בכותבו. אגב, מאמרי ביקורת על תמיכת המפלגה בחוק ההמרה הופיעו בכל העיתונות הרוסית.

תגובות של הפוליטיקאים של ישראל-בעלייה על הביקורת ראויות לדיון. אפרים גנור, עורך "נובוסטי נדלי", מעריך שרגישותם לביקורת גבוהה מזו של הפוליטיקאים הוותיקים, ולכן הם מנסים למנוע פרסום דברים שאינם רצויים למפלגה. העובדה שכמה מדוברי המפלגה ומהאחראים על יחסי-הציבור שלה עבדו בעבר הלא רחוק בעיתונים ה"רוסיים" מאפשרת להם לערוך ביקורי פתע במערכות ולהשפיע על העריכה בזמן אמת. "הם באים לכאן, מסתובבים, מרחרחים, הרבה פעמים פשוט ביקשתי מהם להסתלק. אמרתי למרק גורין שלא יסתובב כאן, שאני לא מעוניין לקבל טלפונים בקשר לחומר שעדיין לא פורסם", אומר גנור. קוזנייצוב מאשר גם הוא שרגישותם של פוליטיקאים מישראל-בעלייה לפרסומים גבוהה ושהם מתקשים לקבל ביקורת. לדבריו, הוא מקבל לעתים קרובות בקשות או דרישות טלפוניות שלא לפרסם חומר הפוגע בדימוי המפלגה או מנהיגיה, דרישות שלדבריו הוא דוחה על הסף. להערכתו, ביקורת על המפלגה בעיתונות הרוסית תהפוך בקרוב לתופעה רווחת.

אינה שפירו היא עיתונאית המתמחה בענייני חבר-המדינות

גיליון 9, יוני 1997