הנוכל המורשע אריק (אהרן) קליין, שהתפרסם בפרשת "מדבקת הפלא" ומרצה בימים אלה שש וחצי שנות מאסר בגין עבירות מרמה, ישלם למשרדו של יועץ התקשורת אייל ארד כ-300 אלף שקל, כך קבעה לאחרונה השופטת שרון גלר מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו.

קליין שכר את שירותי חברת איל ויובל ארד תקשורת בע"מ לצורך קבלת ייעוץ תקשורתי כאשר התפוצצה פרשת "מדבקת הפלא" והחלו להישמע טענות כי הוא ושותפו עמוס בוחניק הונו את המשקיעים ואת העיתונאים שדיווחו על המצאתם.

בפסק דינה הסתמכה השופטת בין היתר על עדויותיהם של אייל ארד ואחיו ושותפו במשרד יובל ארד, ולפיהן פעלו תוך תיאום מלא עם קליין ובוחניק ואף הצליחו למנוע או למתן את רוב הפרסומים השליליים על ממציאי "מדבקת הפלא".

"לאורך כל תקופת מתן השירות", הצהיר ארד בפני בית-המשפט, "קיבלה התובעת פניות עיתונאיות רבות שכוונתן היתה לתת פרסום שלילי נוסף לסייף-סקיי ולבוחניק וקליין באופן אישי. בכל אותן פניות טיפלו התובעת ומי מטעמה, בתיאום מלא עם הנתבעים ועם עורכי-דינם, תוך שבמרבית המקרים הצליחה התובעת למנוע, או למצער למתן, את הפרסומים השליליים".

ארד: "הייתי מוכן לקבל את טענותיו של קליין שנגרם לו עוול ולעשות כמיטב יכולתי לעזור לו לתקן את העוול שלדבריו נגרם לו"

במהלך עדותו בבית-המשפט הוסיף ופירט ארד על מאמציו: "ניהלתי עשרות שיחות עם עיתונאים וחלק מהפרסומים הצלחתי לעצור. [...] נאבקתי מול העיתונאים בדיונים ארוכים, מתישים, בין בעצמי ובין בשיתוף עורכי-הדין שלו דאז". בין היתר התייחס ארד לפעולותיו מול כתב "כלכליסט" עמיר קורץ, שתחקירו הוביל בסופו של דבר להרשעת קליין. "עמיר קורץ פנה בסדרת שאלות לגבי סייף-סקיי והנתבע 3 [קליין]", העיד ארד, "[...] ואני נאבקתי בשמו של מר קליין כדי לצמצם את הפרסום הזה או למנוע אותו, או לפחות להבטיח שתהיה תגובה של מר קליין. תגובתנו התפרסמה במלואה".

"עדויות אלו", כותבת השופטת גלר בפסק דינה, "לא נסתרו בעדות הגנה ממשית כלשהי". לפי השופטת, "עיון בעדויות התובעת מלמד כי במקרים רבים התנהלו בוחניק והנתבע בניגוד מוחלט להמלצות נציגי התובעת, באופן אשר היקשה על מתן שירות אפקטיבי, אולם למרות זאת העניקו נציגי התובעת לנתבעים את שירותיהם המקצועיים במסירות".

תרמית "מדבקת הפלא" לא היתה מעשה הנוכלות הראשון של קליין. למעשה, ממציא "מדבקת הפלא" הגיע למשרדו של ארד אחרי שכבר ריצה שתי תקופות מאסר בגין מעשי נוכלות. במהלך עדותו של אייל ארד בבית-המשפט פנה אליו בא כוחו של קליין, עו"ד ליאור לב, וביקש ממנו שיאשר לו כי אינו יכול "לקחת זוג רמאים כמו אריק קליין וד"ר בוחניק ולהציג אותם בתקשורת כאנשי עסקים או צדיקים".

ארד הכחיש. "באופן תיאורטי זה לא נכון", הסביר לבית-המשפט, והוסיף: "אני הייתי מוכן לקבל את טענותיו של קליין שנגרם לו עוול ולעשות כמיטב יכולתי לעזור לו לתקן את העוול שלדבריו נגרם לו".

תמורת ליווי וייעוץ תקשורתי התחייבו קליין ובוחניק לשלם למשרדו של ארד 25 אלף דולר כמקדמה, 25 אלף דולר כתשלום נוסף לאחר חודשיים, ותשלום חודשי של 10,000 דולר החל מהחודש השלישי למתן שירותי ייעוץ התקשורת (לא כולל מע"מ), כל זאת לא כולל הוצאות כגון טיסות ואירוח. לטענת ארד, אף שמשרדו סיפק את הליווי התקשורתי במהלך המשבר, הוא לא קיבל את התמורה שעליה סוכם.

להורדת הקובץ (PDF, 312KB)

ארד טען, באמצעות עו"ד חן גראופן, כי החתימה של בוחניק וקליין על ההסכם היתה חלק מממעשי התרמית שלהם, וכי מראש לא תכננו לשלם עבור שירותי הייעוץ התקשורתי ויחסי-הציבור. בסך הכל דרש המשרד מקליין ומבוחניק כ-710 אלף שקל. לפני כארבע שנים הגיע משרד יחסי-הציבור לפשרה עם שותפו של קליין עמוס בוחניק, ששילם 250 אלף שקל. עם קליין לא הגיע המשרד לפשרה. לאחר קיזוז כספים ששולמו לו בזמן אמת והסכום ששולם במסגרת הסכם הפשרה, נותר סכום של 278 אלף שקל שאותו תבע לקבל.

קליין טען מנגד כי משרדו של ארד לא עמד בהתחייבות שלקח על עצמו, אלא רק גרם לנזקים, ולכן אינו זכאי כלל לתשלום. השופטת גלר דחתה טענה זו. "עיון בהסכם בין הצדדים", כתבה בפסק דינה, "מלמד כי התובעת לא התחייבה לתוצאות כלשהן אשר יניבו השירותים אשר יינתנו על-ידה ותשלום התמורה אף הוא לא הותנה בתוצאה כלשהי או מידה כזו או אחרת של שביעות רצון אצל הנתבעים, או מי מהם, מטיפולה של התובעת והשירותים שינתנו על-ידה".

כמו כן, מצוין בפסק הדין, בזמן אמת קליין דווקא רצה להמשיך את ההתקשרות עם משרד ארד. השופטת גלר דחתה גם את טענות קליין כאילו אין מקום לתבוע אותו עבור חובותיה של חברת סייף-סקיי, שכן הוא אינו בעל מניות בחברה.

על קליין הוטל לשלם למשרדו של ארד את מלוא הסכום שנתבע, 278 אלף שקל, לא כולל הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 15 אלף שקל נוספים.

33820-11-11