"לבסוף נסגרה תחנת הטלוויזיה שעשתה לה לנוהג לעורר מלחמת אחים ולהפיץ שקרים", דיווח עבדאללה רסלאן, קריין תחנת הטלוויזיה אל-מנאר, שבבעלות חזבאללה. "התקשורת של חזבאללה היא תקשורת מלחמתית, התקשורת של האחרים סובלת ממשוא פנים", כתב העיתון הלבנוני "אל-ספיר". ואילו תחנת אל-מוסתקבל, שבבעלות משפחת אל-חרירי, משפחתו של ראש הממשלה רפיק אל-חרירי, שנרצח בפברואר 2005, שתקה. צופי הכבלים בישראל שקולטים את התחנה וביקשו לדעת מדוע נאלמו שידוריה נתקלו בכתובית בעברית, אנגלית ורוסית, שהסבירה כי עקב קשיים במקור השידור אין קליטת שידורים, וכי בחברת "הוט" עושים מאמצים להתגבר על השיבוש. התקלה לא תוקנה על-ידי הוט אלא בוועידת הפיוס בדוחה, בירת קטר, שם התכנסו הצדדים הניצים בלבנון כדי להגיע להסכם כניעה של ממשלת לבנון.

מלחמת האזרחים הקטנה בלבנון פרצה בחודש מאי כמו כל הפיכה צבאית: יריות ברחוב והשתלטות על תחנת הטלוויזיה. הפעם לא הצבא תיכנן ואירגן את ההפיכה וההשתלטות, אבל הוא זה שנטל חסות על תחנות השידור המותקפות והפך אותן לעמדות "ממשלתיות". את ההתקפה ביצע חזבאללה, שקבע כי הסמל החשוב ביותר במאבקו נגד השלטון הוא סתימת פיותיהם של דוברי הממשלה, כלומר של כלי התקשורת שמשרתים את מרכיביה. לפיכך תחנת אל-מוסתקבל והעיתון "אל-מוסתקבל" נסגרו לא לפני שהציוד והמסמכים שלהם הוצתו; תחנת הרדיו הארמנית סיפאן נסגרה, וכך גם העיתונים "אל-ליוואא" ו"אל-שיראע"; עיתונאים קיבלו איומים טלפוניים על חייהם, אחרים ספגו מכות ובתיהם נפרצו על-ידי מיליציות של האופוזיציה. ההתקפה הברוטלית של אנשי חזבאללה על כלי התקשורת שמזוהים עם הממשלה הדהימה כל-כך, עד שאפילו עיתון "אל-אחבאר", המקורב לחזבאללה, מצא לנכון לגנות את הההתנכלות במאמר מערכת יוצא דופן שפירסם. הגדרת כלי התקשורת של חזבאללה כ"תקשורת מלחמתית" הוצמדה לחזבאללה בדיוק כפי שרשת הקשר שהקים באופן עצמאי, ואשר היתה העילה המרכזית לפרוץ ההתכתשות בינו ובין כוחות הקואליציה, נחשבת בעיניו לנכס צבאי. הארגון תופס את תחנת הטלוויזיה אל-מנאר שבבעלותו ככלי נשק, ומכאן גם תפיסתו את כלי התקשורת של יריביו. עיתוניו של האויב הם מטרה צבאית, וכאשר צריך לרסק את עמדותיו של האויב מבית, פירוש הדבר פגיעה פיזית, ולא רק התמודדות פובליציסטית עם כלי התקשורת שבתחומי השפעתו.

צילום: אוליביה פיטוסי

צילום: אוליביה פיטוסי

חופש הביטוי נעצר במפלגה

לאזרחי לבנון אין בכך גילוי מרעיש. מצד אחד, התקשורת הלבנונית נהנית זה דורות מתדמית של התקשורת החופשית ביותר במזרח התיכון, הרבה לפני שתחנת אל-ג'זירה או תחנות על-מדינתיות דומות פרצו את מסגרת הצנזורה השלטונית על תכני השידור. לבנון היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה כלי התקשורת הממשלתי חסר כל חשיבות. התקשורת הלבנונית היא גם יצרנית ויצואנית של מגמות תרבותיות חדשות במזרח התיכון. משחקי טלוויזיה, שירה חדשה, תוכניות סאטירה נוקבות או הפקות ענק של תוכניות בדגם של "כוכב נולד" וגם הופעות פרובוקטיביות של זמרות – כל אלה נולדים בטלוויזיה הלבנונית ונקלטים או מועתקים במזרח התיכון כולו.

מנגד, גם כלי התקשורת שאינם קשורים לחזבאללה אינם יכולים להתעטף בגלימה של ניטרליות אל מול תפיסת חזבאללה את התקשורת ככלי מלחמה. וזאת, משום שאת החופש מכבלי שלטון החליפו כלי התקשורת בלבנון בכבלים מפלגתיים ועדתיים. אמנם חוק התקשורת משנת 1994 קובע תנאים מגבילים להקמתן של תחנות טלוויזיה חדשות, מתוך כוונה למוסס את השיוך העדתי של התקשורת, ובעקבותיו נסגרו עשרות תחנות טלוויזיה פרטיות ופיראטיות, אבל השיוך המפלגתי-עדתי-דתי לא נעלם. חוץ ממשפחת אל-חרירי וארגון חזבאללה, גם ליו"ר הפרלמנט נביה ברי יש תחנת משלו, למתנגדו של אל-חרירי איש העסקים תחסין חיאט יש תחנת טלוויזיה, ולרשותו של האופוזיציונר הנוצרי מישל עאון עומדת תחנת אורנג'. תחנות אלה, לצד התקשורת העדתית-מפלגתית הכתובה, מייצגות בפועל את האינטרסים והאידיאולוגיה של הבעלים – לעתים קרובות על חשבון המקצועיות.

לפני שנתיים, כאשר המחנות היריבים בלבנון רק החלו להתבצר במרכז ביירות, הודה ראשד פאיד, עורך החדשות של תחנת אל-מוסתקבל, כי מוטב שלא לחפש אובייקטיביות בכיסוי העיתונאי בלבנון. "אי-אפשר לטעון שקיים סף מקצועיות גבוה לטלוויזיה בלבנון בימים אלה", הוא אמר. "כל תחנת טלוויזיה קמה כדי לתמוך ברעיון אידיאולוגי מסוים, פעם זה 'העמידה נגד ישראל' ופעם אחרת למען 'השליש המונע' (ביטוי שמיוחס לתביעה של חזבאללה לקבל לידיו שליש ממספר חברי הממשלה, ובכך לאחוז בזכות הווטו על החלטות הממשלה; צ"ב). כמנהל החדשות וכמי שחרד למקצועי, אני יכול להודות שקשה בשלב זה למזג בין המקצועיות ובין העמדה הפוליטית".

חזבאללה אינו מכיר בהבדל שבין שני הקטבים האלה. המקצועיות היא האמצעי של האידיאולוגיה. אחרי ההתכתשות בלבנון והמכה שספגו כלי התקשורת שתומכים בממשלה, נראה כי גם הם יפסעו עוד צעד לקראת אימוץ העיקרון התקשורתי של חזבאללה.