ישראלים קוראים עיתון, אתמול (צילום: נתי שוחט)

כמה שפחות

זהו היום השני ש"הארץ" מקדיש ידיעה בולטת בחלקו העליון של עמוד השער לקבוצה של כ-20 אריתריאים השוהים בין גדרות הגבול שבין מצרים לישראל (אך בשטח ישראל).

גילי כהן דיווחה על מצוקתם שלשום באתר "הארץ" ואתמול בעיתון המודפס. לפי דיווחה, בקבוצה גם נער ואשה שעברה בימים האחרונים הפלה. חיילים שמוצבים באזור סיפרו לה שקיבלו הוראה לתת לאריתריאים מים, "אך כמה שפחות".

הבוקר מתגייס העיתון למען הכנסתם למדינה. "נציבות האו"ם לפליטים: להכניס מיד את המהגרים שנלכדו בגבול", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". טלילה נשר וגילי כהן מביאות את דברי נציב האו"ם לפליטים בישראל, ויליאם טול. "הגיע הזמן לגישה יותר רציונלית ופחות דמגוגית", אמר טול בתשובה לדברי שר הפנים אלי ישי, שקרא למדינות אפריקה לסייע לאפריקאים. לפי דיווחן, חיילי צה"ל מנעו ביממה האחרונה מפעילים חברתיים להעביר לאריתריאים מזון ומים. גם עיתונאים הורחקו מהאזור מתוקף צו שטח צבאי סגור שהוצא.

מאמר המערכת של "הארץ", שתמציתו מופיעה בעמוד השער, קורא בכותרתו "להכניס את הפליטים". "הדילמות המשפטיות והטענות המינהליות הן אכן בעלות משקל. אך בעוד הדיון הזה מתנהל באווירה מלומדת וצוננת, על הפליטים הללו עובר עוד יום של סבל נורא בחום הלוהט של סיני", נכתב במאמר. "את הדיונים אפשר להמשיך לקיים גם אם הפליטים ישוכנו במחנה פליטים או בבתי-המעצר של רשות ההגירה, שבהם יזכו לטיפול רפואי ולמזון הולם. ישראל איננה רשאית, יהיה אשר יהיה התירוץ, להניח לפליטים הללו להמשיך לגווע על מפתנה".

לצד מאמר המערכת מתפרסם מאמר מאת גדעון לוי, אף הוא מוקדש לאריתריאים, ובעיקר לביקורת על צה"ל. "אלף סיורי מורשת בחברון ומאה מצעדי-חיים באושוויץ אינם משתווים בנזקיהם להשחתה המוסרית של השירות הצבאי הזה, עומדים חמושים מול פליטי חרב", הוא כותב.

העיתונים שאינם "הארץ" אינם יוצאים מגדרם כדי לדווח לקוראיהם על מצוקת האריתריאים בגבול עם ישראל.

ב"מעריב", שאתמול הקדיש את כותרתו הראשית לעניין, מתפרסמת הבוקר ידיעה על האריתריאים בעמ' 20. יובל גורן ואחיקם משה דוד מביאים מדברי החיילים המוצבים במקום. "כבר כמה ימים אנחנו בנקודה, ולא מדובר במראות קלים", אומר אחד מהם. "אלו בני-אדם כמונו, ולשמוע אותם מבקשים עזרה כשהם כלואים מחוץ לגדר – זה לא נעים. הלוואי שלא היינו צריכים לעשות את המשימה המגעילה הזאת, אבל אין מה לעשות, אלו הפקודות". לפי הידיעה, אתמול התקיימה הפגנה למען האריתריאים מחוץ למוזיאון יד-ושם.

עוד עולה מהדיווח ב"מעריב" כי לאחר הרחקת הפעילים למען זכויות אדם, העבירו החיילים במקום את המזון והשתייה שהביאו הפעילים לידי האריתריאים. מנגד מצוטטים בידיעה "גורמים מדיניים בכירים" שמסבירים מדוע הפליטים אינם בשטח ישראל ("הגדר היא הגבול בפועל") ומדוע אין חובה להכניסם למדינה. אדם המכונה "גורם צבאי" מצוטט כאומר, "הם תמיד יכולים להסתובב ולחזור למקום שממנו באו".

קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" עמוס היום במודעות לקראת ראש השנה ומחזיק 48 עמודים. לידיעה מאת תלם יהב ומתי סיבר על אודות האריתריאים נמצא מקום בעמ' 43. לפי דיווחם, בפעם קודמת שהגיעה אל הגבול קבוצה דומה של אפריקאים, צה"ל המתין כמה ימים ולבסוף גירש אותם באמצעות ירי רימוני גז מדמיע ורימוני הלם. "חברי הקבוצה נמלטו, ולמרבה האבסורד הצליחו להסתנן לישראל במרחק מה משם. לאחר שחצו את הגבול אסף אותם צה"ל, וכעת הם שוהים במתקן השב"ס בסהרונים", נכתב.

כרגיל בנושאי זכויות אדם שאינו יהודי, את הסיקור העלוב ביותר מציע "ישראל היום". בתחתית עמ' 11, תחת הכותרת "דילמה בגבול: 'הפליטים במצב פיזי ונפשי קשה'", מתפרסמת ידיעה קצרה מאת גדי גולן, לילך שובל ויהודה שלזינגר. הידיעה כוללת פחות מ-200 מלים, רובן מטעם המתנגדים לסיוע לאריתריאים. 40 מלים של דיווח, עוד כ-40 מלים מובאות מפי פעילה למען זכויות אדם שהגיעה למקום, כ-60 מלים מוקדשות לתגובת דובר צה"ל, ועוד קרוב ל-60 מלים מציגות את עמדת שר הפנים אלי ישי.

היום, כך מדווח בכל העיתונים שאינם "ישראל היום", ידון בג"ץ בעתירה שהוגשה במטרה להורות על הכנסת האריתריאים לישראל.

עמירה הס מדווחת ב"הארץ" על מקרה אחר שבו נקטה מדינת ישראל מדיניות של "כמה שפחות" כלפי בני-אדם הנתונים לשליטתה. לפי הס, בית-המשפט העליון דחה אתמול את ערעור המדינה על החלטת המחוזי ופסק כי לשכת מתאם הפעולות בשטחים תחויב לפרסם את מסמך "הקווים האדומים", "שקבע את המינימום התזונתי בקלוריות שנדרש לקיומם של תושבי הרצועה בין 2007 ל-2010".

תפקיד הממשלה

ראש הממשלה בנימין נתניהו פיזר אתמול ישיבה של שרי הקבינט המדיני-בטחוני, שאמורה היתה לעסוק גם באיראן, בשל הדלפה מתוך הישיבה ביום הקודם. נתניהו אף נזף בחברי הקבינט, כך מדווח בכל העיתונים, וכעת נחוש לאתר את המדליף. "ראש הממשלה שוקל: פוליגרף לשרי הקבינט", נכתב הבוקר בכותרת בולטת בשער "מעריב".

ב"הארץ" מדווח ברק רביד כי "מקור שעודכן בפרטי ישיבת הקבינט ציין כי גם נתניהו וגם שר הביטחון ברק רתחו על הפרסומים הנוגעים לישיבה ב-ynet וב'ידיעות אחרונות', על אף שבשניהם היו אי-דיוקים רבים". בהמשך הידיעה מדווח רביד על מה שבאמת התרחש בישיבה (בהנחה שמקורותיו אכן מדייקים יותר מאשר מקורות ynet ו"ידיעות אחרונות" כפי שהוא טוען). כאמור, את מקור המידע שלו מכנה רביד "מקור שעודכן בפרטי הישיבה". במלים אחרות, לא אחד השרים שנכחו בה. הנה פתרון שיסכל את יעילות הפוליגרף – מתווך שיעביר מידע מהשר (או הקצין הבכיר) אל העיתונאי.

"נתניהו הוא מפר סדרתי של איסורי פרסום", טוען אמיר אורן בטור פרשנות המתפרסם בעמ' 4 של "הארץ". "הוא אינו בהכרח מדליף במובן המקובל של מתן בסתר. לרוב הוא משמיע את דבריו בראש חוצות". מיד בהמשך מביא אורן דוגמאות, או כפי שמגדירה זאת האינפוגרפקיה הצמודה: "כרוניקה של הדלפות". כותרת הטור: "בדיחת השנה: נתניהו נגד הדלפות".

"תראו מי שמדבר", נכתב מעל טור מאת איתן הבר, הרואה אור ב"ידיעות אחרונות". "תרבות הפטפטת ויחסי-הציבור נולדה בלשכת ראש הממשלה הזו", הוא כותב. עוד בעמוד, תחת הכותרת "דוגמה אישית – ההדלפות של נתניהו", מוזכרים מקרים שבהם פירסם ראש הממשלה מידע מסווג בלא אישור. ב"מעריב" מעלה עפר שלח טענה מעט שונה. לדבריו, אין לנתניהו מקום להתפלא על שרים ששוחחו עם התקשורת משום שהוא עצמו, ושר הביטחון עימו, תידרכו בשבועות האחרונים ללא הרף את כלי התקשורת על הסכנות מאיראן.

"נתניהו שוקל: צמצום הפורום הבטחוני המכריע", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", מתחת לכותרת הגג "ההדלפה ועונשה". נראה כי ביטוי אחרון זה מצא חן בעיני עורכי "ישראל היום", כך שהוחלט להשתמש בו גם בכותרת לידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של העיתון. הפסקה הארוכה ביותר בידיעה, מאת שלמה צזנה, מוקדשת לציטוט מדברי נתניהו. עמוק בגוף הידיעה מסתתר מידע בעל עניין. "לפי גורם ממשלתי, ההדלפה כלל לא פורסמה, אלא נפסלה לפרסום בצנזורה הצבאית שבה מחויבת כל ידיעה שעשויה לפגוע בבטחון המדינה", מציין צזנה. גורמים אחרים טוענים ההפך.

לידיעה ב"ישראל היום" מצורף טור מאת הפרשן הבכיר דן מרגלית. להבדיל מעיתונים אחרים, מרגלית ועיתונו אינם מבליטים את הדלפות העבר של נתניהו עצמו ואינם תוהים על המטרה האמיתית של פיזור ישיבת הקבינט (בעיתונים האחרים נטען כי זו דרכו של ראש הממשלה למנוע דיון בסוגיית איראן). תחת זאת, מרגלית יוצא נגד היוזמה לבדוק את משתתפי הישיבה בפוליגרף. "אם נתניהו חושד במישהו – שיוציא אותו מן הממשלה בלי לנמק ובלי להתנצל", הוא כותב.

בעומק הטור מזכיר לרגע מרגלית את דבריהם של מתנגדי נתניהו, רק כדי לבטלם. "הטענה שעלתה אתמול כאילו גם נתניהו הדליף בעבר אינה רלבנטית", הוא כותב, "הן מפני שהיה באופוזיציה, הן מפני שתפקיד הממשלה להגן על סודות המדינה ולא של אחרים".

בלי קשר לסיפא של דברי מרגלית, הסברו לוקה בחסר. לפי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", נתניהו פירסם בלי רשות מידע מסווג גם לאחרונה. "רק בשבוע שעבר היה נתניהו האורח המרכזי באירוע לזכרו של קצין דרוזי מסיירת מטכ"ל, סלים שופי", מזכיר אורן ב"הארץ". "[...] קציניה הוותיקים של הסיירת לא האמינו למשמע אוזניהם כאשר סיפר נתניהו על פעילות מודיעינית של היחידה מעבר לגבול הסורי – אמנם לפני ארבעה עשורים – אך בניגוד מוחלט לתקנון המורבץ בכל חייל בסיירת מטכ"ל: על סוג זה של פעולות, להבדיל מ'סבנה' ו'אנטבה', לעולם לא מדברים. חייל מהשורה, אילו פיטפט, או עיתונאי, אילו פירסם, היה עומד לדין על עבירה בטחונית זו, אבל צה"ל נרתע מעימות עם ראש הממשלה".

השיטה לא עובדת

"השיטה לא עובדת, ואם המוסדיים יצרו את צעדיו של דנקנר, הם יהיו המפסידים הגדולים, ובסופו של דבר מי שיפסיד יהיה הציבור. אחר-כך יבואו גלי פיטורים חסרי תקדים. במצב הקיים, הממשלה צריכה להציל את המשק, אבל היא רק מחמירה ברגולציה ויוצרת שוק שבו שולטים משפטנים ורגולטורים", מצוטט איש העסקים משה גאון, השולט בחברת גאון-אחזקות, במדור הרכילות העסקית של ארי ליבסקר במוסף "כלכליסט".

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח יהודה שרוני כי מנכ"ל גאון-אחזקות, אבי הוכמן, יוזם תוכנית תגמול בהיקף של מיליוני שקלים, כולל חלוקת בונוסים ואופציות להמרה למניות, וזאת חרף העובדה שמצבה של החברה בכי רע. שרוני מציין כי הוכמן עצמו יהיה אחד המוטבים הבולטים של התוכנית. כמו כן מזכיר שרוני כי לפני כמה חודשים הועבר בעל השליטה בחברה, משה גאון, מתפקיד יו"ר הדירקטוריון, וזאת בשל ביקורת על הישגיו. במקומו מונה לתפקיד ארז מלצר, המרוויח בתפקיד זה שכר של 45 אלף שקל לחודש עבור כ-20% משרה.

לפי דיווח של דרור מרמור ב"גלובס", אנשי העסקים נוחי דנקנר, אילן בן-דב וג'קי בן-זקן נפגשו לאחרונה עם הרב יאשיהו פינטו לשיחה אישית. "מי נתן עצה? אולי רבנים נתנו להם עצה. אני נתתי ברכה", מבהיר הרב את תרומתו להחלטותיהם העסקיות. "שאלו אם לקנות את פרטנר, ובירכתי שהעסקה תצליח. אצלנו אוהבים בעיתונות לעשות חור בשק, לדקור, ואז כל הקמח בורח".

"אני הפסקתי להקשיב לתקשורת", מצוטט איש העסקים יוסי מימן בידיעת רכילות מאת שלי פריצקר ושניר הנדלר, המוצאת את מקומה בראש עמ' 8 של "כלכליסט". "מה שעושים לאי.די.בי זה נורא", הוא מוסיף. קשה להאשים את מימן שהפסיק להקשיב לתקשורת, ואם דנקנר הפסיק אף הוא לצרוך את אמצעי התקשורת (למעט "ממון"), קשה להאשים גם אותו. פעם יכלו השניים לפתוח כמעט כל עיתון או תוכנית כלכלית בטלוויזיה ולשמוע עד כמה הם גאונים כלכליים, נחושים ובעלי מעוף. היום מבקרים אותם מכל עבר ומסבירים שאת הצלחתם השיגו בשל כשלי שוק, ולא משום כישרון עסקי. אולי כדאי שעוזריהם יביאו להם מדי בוקר תקציר ידיעות כלכליות מן הארכיב.

"דנקנר זכה בשקט זמני", נכתב בכותרת הכפולה האחרונה של "דה-מרקר", לאור החלטת בית-המשפט להעניק לאיש העסקים 21 יום להגיע להסכמה עם נושיו על תשלום חובותיו. השקט, כמובן, הוא במישור הרשמי בלבד ואינו מחייב את "דה-מרקר" ו"כלכליסט".

"העובדה שאי.די.בי נגררה לבית-המשפט לדיונים על חובותיה בגין 35 מיליון שקל, שלא נמצא מי שיזרים לה, מעלה את השאלה אם אין לבעלי השליטה בחברה היכולת להביא את הסכום הזה מהבית, או שיש להם ואינם מעוניינים בכך. התמיהה מתחדדת לנוכח העובדה ש-35 מיליון שקל הוא הסכום שרק לפני חודש היה בכיס של דנקנר", כותב חגי עמית ב"דה-מרקר". עמית מזכיר כי בחודשים האחרונים השקיע דנקנר סכום דומה מכיסו הפרטי ברכישת מניות של קבוצת אי.די.בי. "מוטב היה כמובן לדנקנר לשמור את הכסף בכיסו ולהזרים אותו בעת הנוכחית", הוא כותב.

"תיאבון הסיכון של דנקנר בלתי מוגבל. אין לו מה להפסיד", נכתב בראש הכפולה השנייה של "כלכליסט". זהו ציטוט, שלפי עיון בידיעה מאת גולן חזני ורחלי בינדמן, יצא מפי "אחד ממחזיקי האג"ח של אי.די.בי".

ידיעה נוספת ב"כלכליסט" מכוונת את תשומת לב הקוראים לשותפיו של דנקנר בתאגיד. "לאן נעלמו השותפים עם הכיסים העמוקים?", שואלת הכותרת מעל ידיעה מאת רחלי בינדמן ושניר הנדלר. "אף שנדמה באחרונה כי דנקנר לבד במערכה, יש לו שני שותפים בקונצרן אי.די.בי – משפחת לבנת (12.3%) ומשפחת מנור (10%)", מזכירים השניים לקורא. "אולם באופן מפתיע, ולמגינת רוחם של בעלי האג"ח של החברות בקבוצת אי.די.בי, קולן של שתי המשפחות נאלם באחרונה והאפשרות שיסייעו לדנקנר להיחלץ מהמערבולת אפילו לא עלתה על הפרק".

בהמשך נכתב כי "במהלך תשע שנות השותפות משכו מנור ולבנת דיבידנדים בהיקף כולל של 1.33 מיליארד שקל. אם לא משקללים את הוצאות המימון, בניכוי ההשקעה שלהם במניות החברה, שתי המשפחות מורווחות 213 מיליון שקל. בסביבת המשפחות מציינים כי בניכוי עלויות המימון, הרווח מההשקעה הוא מינורי. למעשה, אף שהונו הפרטי של דנקנר אינו ידוע, ללא ספק אי-אפשר להשוותו לזה של שותפיו. ולמרות זאת, עוד לא עלתה על הפרק אפשרות שגם הם יזרימו כסף כעת".

עוד כמה ענייני כלכלה

"רשות המסים בעקבות מכללת ילדי המאיון", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", לצד תצלום של אוריאל רייכמן. לטובת מי שלא יודע לאיזו מכללה קשור רייכמן נציין כי ההגדרה "מכללת ילדי המאיון" מתייחסת למרכז הבינתחומי הרצליה. זו הגדרה תוקפנית ביותר. קשה להעלות על הדעת שהיתה יכולה להתפרסם אך לפני שנים אחדות.

בידיעה, מאת חן פונדק, מדווח כי רשות המסים מעוניינת לבטל את הפטור ממס על תרומות למרכז הבינתחומי הרצליה. "לטענתה", נכתב בכותרת המשנה לראשית, "המרכז גובה שכר לימוד גבוה מתלמידיו ומשלם שכר עתק למרצים בו, ולכן אין סיבה שהמדינה תשתתף במימונו".

"81% מהעובדים החלשים במשק ו-59% מהעובדים החזקים יותר דיווחו כי הם חוו הפרה של זכות אחת או יותר במקום עבודתם", מדווח שי ניב ב"גלובס", על סמך סקר שערך משרד התמ"ת.

לפי הסקר, "שיעור ההפרות של חוקי העבודה גבוה משמעותית כאשר בוחנים חברות כוח אדם או קבלני שירותים". 54.5% מעובדי חברות כוח אדם וקבלני שירותים דיווחו על אי-תשלום שעות נוספות לעומת 16.4% בקרב מי שמקבלים את שכרם ישירות מהמעסיק. גרף נלווה מספק מידע נוסף. תמציתו: את החלשים דופקים יותר.

ב"כלכליסט" מתפרסמת ידיעה מאת הדר קנה, ולפיה הצעת החוק שיגיש משרד האוצר בעניין הרווחים הכלואים של תאגידי הענק מחו"ל כוללת הקלה חדשה לחברות. לפי הצעת החוק, "החברות שיקבלו הנחה על שחרור רווחיהן הכלואים לא יחויבו להשקיע את הכספים בישראל. זאת, בניגוד לתזכיר החוק שהגיש משרד האוצר ביולי האחרון".

אבי יששכרוף מדווח ב"הארץ" כי "המחאה הכלכלית ברחבי הגדה צוברת תאוצה". לפי דיווחו, אלפים הפגינו אתמול במחאה על יוקר המחיה ועליית המחירים, ודרשו מראש הממשלה סלאם פיאד להתפטר. לפי הדיווח, כלכלת הגדה נמצאת בהאטה, ושיעור האבטלה עומד על 18%, רובם בעלי השכלה גבוהה. במהלך אחת ההפגנות, כותב יששכרוף, ניסה פלסטיני כבן 30 בשם חסן קהוג'י להצית את עצמו ואת בתו בת ה-6. היה זה נסיון ההתאבדות בהצתה השלישי בשבוע האחרון בשטחים.

בשער האחורי של "הארץ" מדווח שלמה פפירבלט על יוזמה חדשה של הונדורס להקמת ערים פרטיות על-ידי חברה מסחרית מארה"ב. לפי הדיווח, הערים "יוקמו, ישוכנו וינוהלו באופן עצמאי – על-פי חוקים ומערכת שיפוט מיוחדים להן".

מצב החינוך

תמר טרבלסי-חדד מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב על סף סגירה. לפי דיווחה, ועדה מיוחדת של המועצה להשכלה גבוהה המליצה כי תלמידים חדשים לא יוכלו להירשם לשנת הלימודים הבאה, וזאת בעקבות ועדה בינלאומית שקבעה כי המחלקה מוטה פוליטית.

עמרי מניב מדווח ב"מעריב" כי האחראי על לימודי האזרחות במשרד החינוך, אדר כהן, שוב הודח מתפקידו. הפעם לאחר שנערך לו שימוע.

ענייני תקשורת

רועי ברק דיווח אתמול ב"גלובס" כי "נוהל ההתקשרויות החדש של רשות השידור עם היוצרים מעניק סמכויות נרחבות, שלא היו קיימות בעבר, למנכ"ל רשות השידור, יוני בן-מנחם".

רימון מרג'ייה מדווח הבוקר ב"מעריב" כי שני הלוויינים הערביים "ניילסאט" המצרי ו"ערבסאט" שבבעלות הליגה-הערבית הפסיקו אתמול להעביר את שידורי ערוצי הטלוויזיה הסוריים.

בידיעה אחרת מדווח מרג'ייה כי האקרים שפרצו לחשבון הדוא"ל של נשיא סוריה בשאר אסד הצליחו במשימה רק אחרי שהתחילו לחשוב כמו טיפשים. "הקשתי 1234 ומצאתי את עצמי בפנים", אמר ההאקר עבדאללה שמרי בראיון ל"אל-חיאת".

מאמרו הקבוע של יוסי קליין, המתפרסם מדי יום חמישי במדור הדעות של "הארץ", מוקדש השבוע לתקשורת הישראלית. הקריאה, כתמיד, מומלצת.