הפגנה למען חופש העיתונות, אתמול מול משרדי הנהלת רשות השידור בירושלים (צילום: אורן נחשון)

הצנזור האמיתי

"כשעלה הרעיון של הפאנל על צנזורה, מיד פנו אלי בטענה שאני יושב בעיתון ימני, והם בטוחים שכל הזמן פוסלים לי עבודות", מספר שלמה כהן, קריקטוריסט הבית של "ישראל היום", לכתבת העיתון מאיה כהן. "אלא שהסטיגמה הזאת היא פשוט לא נכונה. האמת היא שאין צנזורה פוליטית בעיתונות הישראלית בכלל. פעם, בימי 'על המשמר' ו'דבר', היתה באמת צנזורה פוליטית, משהו שיש היום רק בעיתונות החרדית".

לפי הידיעה שמתפרסמת בעמודי התרבות של "ישראל היום", בשבת הבאה ינחה כהן פאנל של קריקטוריסטים במסגרת פסטיבל "אנימיקס" וישאל אותם על עבודתם בעיתון ואת דעתו של מי הם לוקחים בחשבון כשהם מכינים קריקטורה (לפי אתר הפסטיבל, כהן יארח את קריקטוריסט "מעריב" מושיק לין). לכהן תשובה מוכנה: "הצנזור האמיתי הוא הקהל, שקשה לו לקבל הרבה פעמים קריקטורות שהוא לא מבין".

אם בתחום הקריקטורות הצנזור האמיתי הוא הקהל, בידיעות פוליטיות יש גם צנזורים אחרים. ב"הארץ", ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מתפרסמות הבוקר ידיעות שלפיהן מיט רומני, המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב, עורר אתמול את זעמם של הפלסטינים כשאמר בנאום בירושלים כי הכלכלה הישראלית מפותחת מזו הפלסטינית בשל הבדלים תרבותיים. "התוצר הגולמי לנפש בישראל הוא 21 אלף דולר, בעוד שברשות הפלסטינית הוא רק עשרת אלפים דולר", מצוטט רומני בידיעה מאת ברק רביד ב"הארץ". "כשאני מגיע לכאן ומביט בעיר הזאת, אני לוקח בחשבון את ההישגים של העם הזה ואני מכיר בתרבות, בחדשנות ובהיסטוריה היהודית של שגשוג בנסיבות קשות".

בשלוש הידיעות, בשלושת העיתונים, מוזכרת תגובת הפלסטינים, שטענו כי ההבדל בתוצר הגולמי לנפש נובע מההגבלות שמטיל הכיבוש הישראלי על הכלכלה הפלסטינית. "נראה לי שלאיש הזה פשוט חסרים ידע והבנה של האזור והאנשים שחיים בו", מצוטט סאאב עריקאת ב"הארץ". "הוא גם כנראה לא באמת מכיר את הישראלים, כי לא שמעתי אף בכיר ישראלי מדבר על עליונות תרבותית".

אגב, רומני התייחס להבדלים בין הכלכלות במסגרת נאום שנשא בארוחת התרמה חגיגית בהשתתפות התורם הגדול ביותר של הרפובליקאים והבעלים של עיתון "ישראל היום", שלדון אדלסון. לפי ידיעה מאת אלי ברדנשטיין ב"מעריב" ("פליטת פה רפובליקאית", נכתב בכותרת הגג שלה), אדלסון ישב בשולחן הכבוד, לצדו של רומני.

העיתון של אדלסון, "ישראל היום", הוא היחיד שמפרסם הבוקר כותרת על רומני בעמוד השער. היא אינה עוסקת בפליטת הפה שלו. "רומני מבטיח: אעביר את השגרירות לירושלים", נכתב. מרבית הידיעה, מאת שלמה צזנה, עוסקת באפשרות שרומני, כנשיא, יעביר את השגרירות האמריקאית לעיר. בסיום מוזכר שהמועמד ערך אתמול "מפגש עם תורמים אמריקאים" (לא מוזכר שאדלסון נכח). וכך נכתב במשפט האחרון של הידיעה: "בנאום שנשא בפני התורמים התייחס רומני להבדלים בין הכלכלה הישראלית לכלכלה הפלסטינית".

בעיתון החליטו לוותר על פירוט הסיבות להבדלים בין שתי הכלכלות על-פי רומני. אולי הגיעו למסקנה שהאמירה שלו לא נבעה כלל מגזענות. מסקנה לגיטימית, כמובן. אך בעיני הפלסטינים, מהאמירה נדפה גזענות, ונציגיהם הביעו תרעומת על כך. אם ניתן לקבל את העמדה כי הפרשנות לדברים אינה חדשות, התרעומת של הפלסטינים על דברי רומני מחייבת דיווח, בוודאי אם מזכירים בידיעה שרומני התייחס לנושא.

בהמשך "ישראל היום" מתפרסם מאמר מאת דרור אידר, המגיב לטענות שנשמעות מפי נחום ברנע ("והמקהלה המזמרת"). ברנע פירסם אתמול מאמר ב"ידיעות אחרונות" ובו טען כי שלדון אדלסון משתמש בכוחו הכלכלי כדי להשפיע על עמדות נתניהו ורומני. "אדלסון תרם השנה לקמפיינים רפובליקאיים כ-100 מיליון דולר", ציין ברנע. "זהו סכום חסר תקדים בהיסטוריה האמריקאית, סכום מדהים".

רשימת התגובה של אידר תופסת את כל עמ' 15 בעיתון. היא מתפרסמת על רקע צהוב ומלווה בתצלומים של רומני נושא נאום על רקע חומות העיר העתיקה בירושלים ושל ברנע מביט לכיוון השמש בפרצוף חמוץ [רויטרס ורוני שיצר].

היו לאידר רשימות מוצלחות מזו. "יש משהו מגוחך באוטומטיזם של הפרשנים הקבועים, כאילו מישהו בבית-הלבן או נציגים מטעמו בתקשורת האמריקאית דיבררו אותם לדעת", הוא כותב. לגופו של עניין, אידר מגחיך את הטענה שנתניהו ורומני יתחשבו בדעותיו של איל ההון היהודי, אבל לא מסביר מדוע אין זה סביר שפוליטיקאי יתחשב בדעותיו של בעל הון שלו הוא חייב את בחירתו ושרידותו הפוליטית. במקום להתעמת ישירות עם הסוגיה, אידר מגדיר אותה כ"גרסה עדכנית לפרוטוקולים של זקני ציון". אכן, זו סיבה נוספת להתייחס לתופעה בשלילה.

בסיום טורו של אידר מתפרסם גילוי נאות בדבר הקשר העסקי בין אדלסון ל"ישראל היום". אידר אף מצטט ברשימתו כמה שורות מהמאמר של ברנע, אבל לא את השורות שבהן נכתב במפורש כי אדלסון תרם עשרות מיליוני דולרים למפלגה הרפובליקאית. המידע הזה עדיין לא הגיע לידיעת קוראי "ישראל היום".

"התקשורת השמאלית בארה"ב תומכת באובמה, כמו שרוב התקשורת הישראלית נלחמת בנתניהו. זה הסיפור. לא סיקור עיתונאי, אלא סיקור פוליטי", מציין אידר. אך לתקשורת הישראלית סיבה מיוחדת לחוש איבה כלפי נתניהו – "ישראל היום".

גורם במערכת "ידיעות אחרונות" שוחח אתמול עם שורה של כתבי מדיה והעביר להם שני מסרים: ראשית, יפוטרו עיתונאים בקבוצת "ידיעות אחרונות" (מעניין אם הגורם הבכיר כינס את העובדים ובישר להם על הצעדים הצפויים לפני ששוחח עם נציגי אמצעי התקשורת). שנית, האשם במצב הקשה של העיתון הוא "ישראל היום", ש"גרם להרס העיתונות הישראלית – ברמה המקצועית וברמה הכלכלית", כפי שמצוטט הגורם בידיעה מאת נתי טוקר, המתפרסמת הבוקר ב"דה-מרקר". "כל עוד סינים מפסידים כסף במקאו ואמריקאים בווגאס, 'ישראל היום' ימשיך לחלק עיתונים בחינם", הוסיף הגורם (בתגובה מסר "ישראל היום" כי המשבר בשוק העיתונות החל הרבה לפני כניסתו לשוק וכי "'ידיעות אחרונות' הוא האחרון שיכול להטיף בתחום העיתונאי והעסקי").

במדור חדשות החוץ של "דה-מרקר" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי ההאטה בצמיחתה של הכלכלה הסינית פגעה בעסקיו של אדלסון. חברת ההימורים האסיאתית שלו רשמה ברבעון האחרון ירידה של 40% ברווחיה, לסך של 160.5 מיליון דולר בלבד.

גם זה צדק חברתי

ב"גלובס" שוחח אתמול אדריאן פילוט עם שני מומחים לכלכלה שתמכו במחאה החברתית, ושאל אותם לדעתם על התוכנית הכלכלית שהציגו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ.

פרופ' מומי דהן טען כי "נכון לבלום את התרחבות הגירעון באמצעות העלאת מסים", אך הביע צער על כך שדווקא האוכלוסיות החלשות ביותר צפויות לפצות את המדינה על ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מהורדת מסים, ששירתה את האוכלוסיות החזקות ביותר. פרופ' יוסי זעירא אמר כי הוא רואה בתוכנית הכלכלית הצלחה של המחאה החברתית, כיוון שרובה מורכב מהעלאת מסים ולא מקיצוצים. "זה מראה על כך שמשהו בדיסקט שלהם מתחיל להשתנות", ציין.

נחמיה שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה ב"הארץ", חתום הבוקר על טור במדור הדעות של העיתון ובו הוא מביע תמיכה בתוכנית המסים והקיצוצים שאושרה אתמול בממשלת ישראל, אם כי מסיבות אחרות. "בניגוד לטענות הפופוליסטים, התוכנית שאושרה אתמול בממשלה פוגעת בכל שכבות הציבור", הוא כותב. שטרסלר אמנם היה מעדיף קיצוץ בתקציב החרדים, המתנחלים וצה"ל, כמו גם ביטול הפטור ממע"מ, הפטור ממס על הפרשות לקרנות השתלמות והעלאת המס לחברות מייצאות, "אבל הואיל והממשלה פחדה להתעמת עם בעלי הכוח והאינטרסים, לא היה מנוס מהעלאת מסים כללית".

בהמשך טורו מעיר שטרסלר כי בניגוד לנהוג לחשוב, נתניהו לא איבד את ראשות הממשלה בשל גזירות כלכליות שהוציא לפועל בכהונתו הראשונה, ומביע געגוע לימים שבהם כיהן נתניהו כשר אוצר, אז "הוריד קצבאות, ביצע רפורמות והוריד מסים". לדבריו, "הציבור מעריך בסופו של דבר את מי שאומר אמת וחותך כשצריך, ואין ויכוח שעכשיו צריך לחתוך".

אצל שטרסלר, אם כן, אין ויכוח על כך שעכשיו צריך לחתוך. אך מחוץ לשטרסלר דווקא יש ויכוח. בעיתון "כלכליסט", לדוגמה, מתפרסמת כתבה מאת יואב בורנשטיין ואמנון אטד שמעלה את השאלה מה המדיניות הכלכלית שראוי לישראל לנקוט.

"הדילמה שניצבת כעת בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר שלו היא זו שבה התחבטו עד לא מזמן מקבלי ההחלטות בגוש היורו: צנע או צמיחה", הם כותבים. "כלומר, האם לצמצם את ההוצאות הציבוריות במטרה להקטין את היקף החובות, או להתעלם באופן זמני מבעיית החוב כדי לעודד את הפעילות במשק". להערכתם, נתניהו יפעל בכיוון של צנע כמו בבריטניה, ולא בכיוון של הזרמת כספים כמו בארה"ב.

"לבריטים התבהר עם הזמן שהעשירונים העליונים, שלא נזקקים לשירותי הרווחה, לא סובלים מהקיצוצים", הם כותבים. "[...] העשירונים התחתונים, לעומת זאת, סבלו מקיצוצים בדיור הציבורי, בבריאות ובחינוך". הכלכלן זוכה פרס נובל פרופ' פול קרוגמן אמר בראיון ל-BBC כך: "יש לנו בערך שנתיים של ניסיון עם צנע, ונראה שמדיניות כזו כן מכווצת את הכלכלה". בתיבה נלווית מספק ארז רומס תמונת מצב לנעשה בארה"ב, שם הוזרמו כספים רבים לענפים שסבלו ממצוקה.

שאלות דומות עולות גם מטור דעה מאת בן כספית, המתפרסם ב"מעריב".

מקריאת טורו של דן מרגלית, ב"ישראל היום", עולה כי כספית קלע לדעתו של שר הביטחון אהוד ברק, שאינו חביבו. "הממשלה קיבלה אתמול החלטה סבירה להעלות מסים ולקצץ בתקציב", כותב מרגלית. "החלופה היחידה שהוצעה בממשלה היתה בדברי אהוד ברק, שהציע להגדיל למעשה את הגירעון בהנחה כי צעד זה יוכיח את עצמו לטווח רחוק. ברק התאים את תפיסתו לטיפול האמריקאי במשבר דומה, אבל דעתו לא התקבלה על-ידי עמיתיו". לפי מרגלית, ההחלטה שהתקבלה אתמול היא "שלב חשוב בבלימת הידרדרות המשק הישראלי לעבר ספרד ויוון". הוא קורא לממשלה להמשיך בתוכניתה הכלכלית, "בהקדם".

"לטעמי, היה ראוי שהממשלה תקצץ יותר בתקציבים שלה", כותב חזי שטרנליכט, הפרשן הכלכלי של "ישראל היום". לדבריו, "הסוציאליזם לא עבד בשום מקום בעולם. חבל לנסות אותו בשעת משבר. יש לו התמחות גדולה בטיפול בעניים – הוא פשוט מייצר עוד הרבה עניים חדשים. צרות עין להצלחתם של אחרים היא פשוט לא תוכנית כלכלית".

"הקיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה בסכום מתוכנן של 700 מיליון שקל יפגע בראש וראשונה באלפי עובדי קבלן המועסקים במשרדים אלה", אמר יובל רכלבסקי, לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר, בשיחה עם כתב "דה-מרקר" חיים ביאור. בהמשך מוסיף רכלבסקי: "הממשלה תעדיף לא להתעמת עם ההסתדרות ולקצץ בהעסקת העובדים שאינם מועסקים במסגרת הסכמי העבודה הקיבוציים, אך בהמשך לא תהיה לה ברירה".

הראיון עם רכלבסקי משתלב בסדרת כתבות וניתוחים שרואה אור החל מהבוקר ב"דה-מרקר" ומוקדשת למגזר הציבורי. "אנו מקווים שסדרת הכתבות הזו תהווה בסיס לפיתוח שיח ציבורי, שיביא בסופו של דבר לשיפור השירות הציבורי ומעמדו", כותב סמי פרץ בטור הפותח את המיזם העיתונאי. פרץ רואה במגזר הציבורי מקרים ספורים של שגשוג בנסיבות קשות, אך לדבריו, אלה "איים של מצוינות ואכפתיות, לצד בזבזנות, ביורוקרטיה וסיאוב".

נוסף לטורו של פרץ מציגה טלי חרותי-סובר סקירה כללית של המגזר ודרור שטרום מעלה 8 עצות לטיפול בבעיות שקיימות בו. אף אחת מהן אינה "לשבור את כוחה של ההסתדרות ולפרק את הוועדים הגדולים".

שי ניב פירסם אתמול טור ב"גלובס" ששם את הדגש על היחסים בין ראש הממשלה ליו"ר ההסתדרות עופר עיני. "אם נתניהו ימתח את החבל ויפתח בקמפיין נגד עובדי המגזר הציבורי, לעיני לא תהיה ברירה", העריך ניב, "זו כבר תהיה הכרזת מלחמה, חזרה לימים הטובים של 2003".

בעוד ש"דה-מרקר" מזהיר את ראשי המחאה החברתית מפני חבירה לעופר עיני וההסתדרות, ניב דווקא ממליץ להם לעשות כן. לדבריו, עיני נמצא כעת בשעת מבחן, אך "באותה מידה זהו מבחן גם למובילי המחאה החברתית, שהתרחקו עד היום מההסתדרות כאילו היתה חלק מציר הרשע". ניב מוסיף כי אם ראשי המחאה "יאפשרו לעיני להוביל מאבק שבמרכזו האדם העובד, היצרני, משלם המסים – הציבור עשוי להרוויח מזה".

בראש שער "ידיעות אחרונות" מתנוססת כותרת כחולה-לבנה שמכריזה: "פעילי המחאה מתאחדים". מקריאת כותרת המשנה עולה כי מדובר בפעילי המחאה של "ידיעות אחרונות": "'הפראיירים' והסטודנטים יוזמים לראשונה הפגנה משותפת במוצאי שבת", נכתב. תלם יהב מדווח בעמ' 6 כי ההפגנה תתקיים תחת הסיסמה "לא לגזירות הכלכליות, כן לגיוס חרדים", ומצטט בין היתר מדברי איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, שאומר: "לא נהיה בשר התותחים של מדיניות הממשלה והעומד בראשה".

בעומק גליון "ידיעות אחרונות" מדווח מאיר תורג'מן על ביקורת שמופנית בימים האחרונים כלפי ראש עיריית ראשון-לציון דב צור, בשל החלטתו להשקיע 20 מיליון שקל בחגיגות לציון 130 שנה להקמת היישוב. חברת מועצת העיר ליאל אבן-זוהר טענה כי ניתן היה להפנות את הסכום לטובת חינוך ורווחה. "זהו מפגן ראווה של ראש העיר על חשבון כספי התושבים, בשנת בחירות שאליה נכנסים", מצוטטת אבן זוהר בידיעה. "חשוב להפיק אירועים לכלל תושבי העיר, שייהנו מהופעות חינם", אומר צור בתגובה, "גם זה צדק חברתי".

פעם העניקו גם לחם, היום מסתפקים בשעשועים בלבד.

הכותרות הראשיות (והמרחק בין שיפר לפישמן)

"אחרי אישור הגזירות – מחיר הדלק יזנק הלילה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".

"מחצות: 17% מע"מ", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום".

"ברק הצביע נגד הגזירות, שטייניץ קיצץ בביטחון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

"לא לתקוף באיראן", נכתב בגופן עבה ואדום על רקע שחור בלב שער "ידיעות אחרונות", לצד תצלום גדול של הרמטכ"ל בני גנץ. שמעון שיפר מדווח בכפולה הפותחת כי על-פי מקורות אמריקאיים, "כל הצמרת הבטחונית בישראל מתנגדת לפעולה צבאית עצמאית נגד מתקני הגרעין".

לפי דיווחו, "האמריקאים מדברים בגלוי על כך שלא נעלמה מהם העובדה שהרמטכ"ל בני גנץ, מפקד חיל האוויר אמיר אשל, ראש אמ"ן אביב כוכבי, ראש המוסד תמיר פרדו וראש השב"כ יורם כהן מתנגדים לרעיון של פעולה צבאית מצד ישראל ללא גיבוי ושיתוף של ארצות-הברית". ועוד מדווח שיפר כי ארה"ב מתכוונת לתקוף בעצמה באיראן "בכל האמצעים שעומדים לרשותה", בעוד כשנה וחצי.

טור פרשנות מאת אלכס פישמן, שטוען כי האמריקאים מפעילים "מניפולציות על דעת הקהל הישראלית כדי שזו תפעיל לחץ על הדרג המדיני בישראל [שלא תתקוף באיראן]", אינו מתפרסם צמוד לדיווחים של שיפר, אלא במדור הדעות שבעומק העיתון.

"הם משתפים את ראשי מערכת הביטחון בתוכניות מגירה שהכינו לתקיפת איראן בתקווה שהחומר יודלף, ואז הציבור יידע שההכנות והיכולות האמריקאיות עולות לאין שיעור על אלה של ישראל", כותב פישמן בטורו שבעמ' 33.

"בשיחות שמקיימים האמריקאים עם נתניהו, עם ברק ועם ראשי מערכת הביטחון הם טוענים שאין לישראל האמצעים הדרושים לחולל את השינויים שעליהם מתבססת התוכנית המבצעית של ארה"ב", כותב שיפר בכפולה הפותחת.

ענייני תקשורת

עדנה אדטו מדווחת ב"ישראל היום" על הדיון שנערך אתמול בערעור שהגישה ענת קם על גזר דינה. בין היתר היא מציינת כי בא-כוחה של קם, עו"ד אילן בומבך, מסר: "בכוונתנו להגיש תביעה נגד אורי בלאו ועיתון 'הארץ' על הפרת החיסיון העיתונאי של קם". אתמול, בתוכנית "לונדון את קירשנבאום", התייחס הפרשן המשפטי של הערוץ, ברוך קרא, בחטף לאפשרות ש"הארץ" ייתבע בטענה שלא שמר די הצורך על מקורו. קרא ציין שבמקרה כזה יסתמך בא-כוחה של קם על שלל "תקדימים שונים ומשונים".

מודעה המקדמת את שידורי רשת ב' מתפרסמת הבוקר בכמה מהעיתונים. המודעה מתארת את המציאות כטלנובלה ומציעה לקוראים לברוח מהצרות הקטנות לצרות הגדולות על-ידי האזנה לרשת האקטואליה. "תברח למציאות", היא הסיסמה.

במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם מאמר מאת ארנון צוקרמן על טיבו של האיזון בשידור ציבורי. "אדוני מנהל הרדיו, שום רפורמה לא תעזור לרשות השידור, מן הטעם הפשוט שראשיה אינם מבינים כלל שידור ציבורי מהו", כותב צוקרמן למנהל קול-ישראל מיקי מירו.

"מעריב" חזר להיות מודפס בארבעה קונטרסים נפרדים: חדשות, מגזין, כלכלה וספורט. למנויים צורף היום מוסף "סגנון", שלא הגיע לבתיהם ביום שישי האחרון בשל עיצומי המפיצים.

"בגלובס" דיווח אתמול אבי שאולי כי איש העסקים והבעלים של "מעריב" לשעבר עופר נמרודי פועל להקמת מנחת מסוקים בביתו בסביון.