רק נדם קולם של מירי נבו ודניאל זילברשטיין מטקס הסיום של אולימפיאדת ריו 2016, וערוץ הספורט נחפז להפקה הנוצצת הבאה – המשחק המרכזי בליגת-העל.
הצלחה רודפת הצלחה בעונה החדשה, והפרומואים מבטיחים לוח שידורים עמוס ואטרקטיבי, שיכלול בהמשך גם את המשחק המרכזי בליגת-העל בכדורסל ואת מכבי תל-אביב ביורוליג, נוסף לליגת האלופות, "ערב הכדורסל של ישראל", גביע המדינה ועוד. ערוץ הספורט מנסה למצב את עצמו מחדש כערוץ המגרשים לא פחות מאשר אשף האולפנים.
אלא שלא כולם יוכלו ליהנות משידור המשחק המרכזי, שנדד, כזכור, מסוכת ערוץ 1 הנופלת, שהיתה זמינה לכל. לפי המועצה לשידורי כבלים ולוויין, שידור המשחק המרכזי חייב להיות בערוץ פתוח. ערוץ 5 הוא אכן ערוץ פתוח, אבל רק לצופי הכבלים. מי שלא מחובר ליס או להוט לא יוכל לצפות במשחק. גם לא באינטרנט, כמו שהיה באתר רשות השידור.
עניין נוסף: ערוץ 1 העביר את המשחק המרכזי ב-HD. עכשיו ייאלצו מחוברי יס או הוט לשלם עבור הפריבילגיה לצפות במשחק באיכות מיטבית. לזה קוראים הרעת תנאים: כשערוץ הספורט החל לשדר מהאולימפיאדה, קמה זעקה בקרב הציבור שאינו מנוי על חבילות הספורט. הפתרון היה הפיכת ערוץ 26 לערוץ אולימפי של האירועים המרכזיים חינם וב-HD. עכשיו ה-HD נעלם.
הלחץ הציבורי אמור לעשות את שלו. שר התקשורת וראש הממשלה ייאלץ מתישהו להשתמש בשררה לטובתנו הפעם, ולהורות לאנשיו לאלץ את הנהלות הכבלים להפוך את המשחק המרכזי בכדורגל ובכדורסל לנגיש לכולם, ובאיכות HD.
בינתיים, השידור הראשון של המשחק המרכזי בערוץ הספורט (מכבי חיפה - הפועל תל-אביב) עבר סך-הכל בהצלחה. משדר פרי-גיים ארוך ומושקע, מגישים ופרשנים מעונבים, מודי בר-און שניווט היטב, על אף השטיקים המשומשים להחניף לצופים, וגם הפרשנים ניר קלינגר ואלי אוחנה נתנו עבודה.
לצד שדר המשחק המרכזי עמיחי שפיגלר (עונה שלישית בתפקיד) הוצב לראשונה הפרשן בוני גינצבורג, בחירה בעייתית-משהו. בשתי העונות האחרונות שימש בתפקיד מוטי איוניר, שביצע טוב מאוד את התפקיד. העונה הוא עבר לאמן בליגת-העל, והותיר אחריו נעליים גדולות. גינצבורג אינו האיש למלא אותן. הוא רהוט, אבל חסר את העומק והבנת המשחק שיש לאיוניר.
בוני גינצבורג ועמיחי שפיגלר, המשחק המרכזי בערוץ הספורט
הבחירה בגינצבורג בעייתית מכיוון נוסף: כשהוא מדבר, אי-אפשר שלא להיזכר בפרנזטור לסכיני גילוח, שבמסגרת הפינה "המהלך המדויק" באולפן ליגת האלופות פירשן איזה מהלך ברוח סלוגן החברה המפרסמת, שאותו דיקלם בכישרון – "ניצחון או הפסד זה לא עניין של מזל, אלא עניין של דיוק".
לפחות פעמיים במהלך המשחק המרכזי נמתחו על המסך חצים וסימונים להמחשת מהלכים בשידור חוזר, מה שהזכיר את פינת הפרשנות-יחצנות של הדוגמן-פרשן גינצבורג. רק חסר היה שירוץ באמצע המשחק ויעמוד ברחבה בין החלוץ לבלם, כמו שעשתה דמותו במסגרת אותה פינת פרסומת. את מחיר אי-האמינות משלם כעת מי שהסכים לחרוג ממסגרת תפקידו ולפרסם מותג תחת אצטלה של פרשן.
חוץ מהכתם הגינצבורגי, ערוץ הספורט כובש את המסלול מחדש. שידורי האולימפיאדה היו מתוקתקים ומושקעים, עם צוות שדרים ופרשנים, שמלבד כמה חריקות עשה את עבודתו כראוי. תוך חודש אחד ערוץ הספורט החזיר לעצמו חלק מצבעו שדהה. מי זוכר לו עכשיו את קיץ 2015 הקטסטרופלי, שנפתח עם איבוד הליגה הספרדית ונמשך בתקרית הזויה בפיצוץ משחק ראווה בכדורגל חופים.
בערוץ הבינו מיד שאחרי המכנסיים, הם בדרך לאבד גם את התחתונים. את הקיץ הזה הם דאגו להפוך לאביב פורח. עכשיו נראה אותם באים לקראת הצופים ועושים הנחות במסלול חליבתם, ועל הדרך לבחור בפרשן שלא זנה כפרזנטור של אף אחד, או שאינו נגוע באינטרסים, והדרך לליבם של הצופים סלולה מחדש.
האולימפיאדה ש-one ירצה לשכוח
את הופעת המתעמלות האמנותיות של ישראל שעלו לגמר הקרב-רב בריו וסיימו במקום השישי הכללי, בלי מדליה, כינו באתר one "הופעה מאכזבת".
ההופעה של one, לעומת זאת, לא איכזבה איש, פשוט משום שרף הציפיות מהאתר והערוץ הללו תקוע בתחתית. האתר שלח לריו עיתונאי אחד (לעומת שניים ויותר אצל המתחרים המרכזיים) שעשה את מלאכתו בצורה בסיסית. כתב אחד אינו מסוגל להשתלט על גודש כזה של תחרויות.
בגזרת ערוץ הטלוויזיה של one, המתפאר בסלוגן "הבית של הספורט הישראלי", לא נעשה כמעט דבר. one לא בנה שום אולפן אולימפי, לא דאג לתוכנית תקצירים, לא הציע פאנל פרשנים, לא טרח על סיקור שוטף של הספורטאים הישראלים, לא קושש ראיונות עם ההורים והחברים, ובעצם לא העמיד שום אלטרנטיבה לערוץ הספורט.
כל תרומתו לאנושות היתה התוכנית "ביזנס אולימפי" – כמה פיסות רכילות כלכלית, ציוצי רשת והענקת במה פרסומית לחברת השקעות שנציג מטעמה התארח באולפן. תכניו בתקופת האולימפיאדה כללו בעיקר שידורים חוזרים מהליגה הספרדית בעונה שעברה וסרט על השייטת לי קורזיץ מאולימפיאדת לונדון 2012.
על המנדט לתת ציונים נמוכים לאחרים one לא ויתר.
גורם בהנהלת מכבי חיפה
במכבי חיפה החליטו להילחם בהדלפות מתוך הקבוצה בדרך מקורית. בהודעה שפירסם המועדון, או בעצם דובר המועדון, דודו בזק, נאמר: "במועדון כדורגל מכבי חיפה התקבלה העונה החלטה לפיה, כל ציטוט בתקשורת מטעמנו יהיה אך ורק תחת שם בעל תפקיד רשמי במועדון. אי לכך אוהדים יקרים, כשיש ציטוט בעילום שם בכלי תקשורת כזה או אחר שאינו תחת דוברו, הציטוט אינו רלוונטי, אינו על דעת ראשי המועדון ואינו משקף את דרכנו ועמדתנו. אנו מבקשים שלא לייחס חשיבות לציטוטים אלו ולכן היה חשוב להביא זאת לידיעתכם".
בזק, שבעבר סיקר את מכבי נתניה ב"מעריב", מכיר היטב את שיטת העבודה הזו. גם הוא הסתייע בה. הנה דוגמה בה ציטט את שחקני מכבי נתניה בעילום שם, כשהשמיעו ביקורת נגד המערכת המקצועית של המועדון:
שחקנים ממכבי נתניה מדברים בעילום שם בדיווח של דודו בזק ב"מעריב", יוני 2008
בתפקידו כיום בזק רואה את הנזק שגורמים ציטוטים בעילום שם, אולם גם דוברים משתמשים בהדלפות לעיתונאים אוף דה רקורד כדי לשרת את האינטרסים של הקבוצה. את התופעה הזו אי אפשר לעצור. עיתונאים נשענים תמיד על מקורבים, גורמים ומדליפים.
לכל היותר מייצגת ההודעה הזו את עמדת ההנהלה, שמבקשת לשלוט בכל התכנים הקשורים לקבוצה, ואולי בעיקר לעשות סדר בין שורותיה הסוררות. סוג של אזהרה בעיקר לשחקנים ממורמרים ולבעלי האינטרסים שבתוכה.
"ידיעות" שובר מסורת
מדור הספורט של "ידיעות אחרונות" ויתר על מוסף פתיחת העונה בליגת-העל בכדורגל והסתפק בארבעה עמודים במסגרת המוסף היומי. מדובר בשבירת מסורת של כ-20 שנה. נראה שלהוציא מוסף כדורגל כשלושה שבועות אחרי מוסף אולימפי הפך לנטל כבד על המערכת, וכנראה גם על המחלקה המסחרית. באולימפיאדות הקודמות, בייג'ינג 2008 ולונדון 2012, "ידיעות" הוציא גם מוסף אולימפי וגם מוסף פתיחת עונה. עוד סימן קטן לשקיעתה של העיתונות המודפסת.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il