בסוף השבוע האחרון פורסם ראיון מרעיש ב"ידיעות אחרונות", שנפרש על פני עמוד השער: נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, שטח את משנתו בפני נחום ברנע, והפליא בביקורת תוקפנית על עיתון "הארץ".

טוב, כל זה כמובן לא קרה. ההקבלה המפוקפקת הזו נועדה לסבר את אוזנו של מי שאינו מצוי בפוליטיקה של העיתונות החרדית (היכן שפוליטיקה ועיתונות כרוכות יחדיו כבימי "דבר" ו"על המשמר") ולהגדיר את גבולות הרעם שחולל ראיון שכן פורסם בסוף השבוע האחרון, לא ב"ידיעות אחרונות", אלא ב"בקהילה", שבועון לא-מזוהה הפונה לכלל הציבור החרדי. המתראיין היה ח"כ הרב אברהם רביץ מיהדות-התורה, והמראיין היה יעקב ריבלין (שסגנונו, ואפילו עיצוב העמוד שבו מופיע הטור שלו, אכן מזכירים מאוד את זה של הפרשן הפוליטי הבכיר של "ידיעות אחרונות", נחום ברנע). "רוצים לגרש אותי מדגל-התורה" היתה הכותרת הפרובוקטיבית, שהיתה גם הכותרת הראשית של העיתון.

מתקיף. ח"כ אברהם רביץ (צילום: פלאש 90)

מתקיף. ח"כ אברהם רביץ (צילום: פלאש 90)


מהראיון עולה כי מקומו של רביץ ברשימת יהדות-התורה, המורכבת ממועמדים ממפלגות דגל-התורה ואגודת-ישראל, מעורער. חבר-הכנסת ניצל את הראיון כדי להתפאר בהישגיו הפרלמנטריים ולנגח חזיתית את עמיתיו לסיעה, אבל גם להמשיך במלחמה לא שגרתית נגד עיתון הבית של המפלגה, היומון הוותיק ורב-ההשפעה "יתד נאמן".

רביץ שטח בראיון את קיצור תולדות הסכסוך בינו ובין העיתון, שאמור להיות הביטאון הרשמי של מפלגתו. "זה מזמן לא העיתון שלי", אמר רביץ ל"בקהילה", "אני לא רוצה שיזכירו אותי שם בכלל, לכן התראיינתי למקום אחר, כדי שכמה שפחות אנשים יקנו את העיתון הזה. הבעיה שלי היא שיושבים שם אנשים חכמים להרע, שיודעים שאני לא רוצה ששמי יופיע אצלם, ולכן הם מזכירים אותי פה ושם, אבל בצורה פוגענית [...]. יש כאן מאבק גלוי של העיתון, ואנשים נוספים שנותנים להם גיבוי, במטרה לסלק אותי מדגל-התורה. זו המטרה האמיתית שלהם".

לגרסתו של רביץ, שיאו של הסכסוך היה כאשר הביע ביקורת על קריקטורה פוגענית שפורסמה ב"יתד נאמן" נגד יו"ר ש"ס, השר אלי ישי. "רביץ מספר שטענו באוזניו כי הקריקטורה היתה לפני עיניו של מרן הגרי"ש אלישיב, שאישר אותה", מדווח ריבלין לקוראיו. "'אני לא מאמין להם', הוא אומר בכעס גלוי". הרב יוסף שלום אלישיב הוא הפטרון הרוחני של "יתד נאמן" והמנהיג החשוב ביותר של הזרם הליטאי. אגב, במסגרת הראיון לא הובאה כל תגובה מאנשי המערכת של "יתד נאמן".

למטה: זה לא "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" (לחצו להגדלה)

למטה: זה לא "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" (לחצו להגדלה)

"דברי זלזול חמורים"

זו איננה הפעם הראשונה שרביץ מנצל את הבמה שמעניקים לו מתחריו של "יתד נאמן" כדי לתקוף את העיתון. לפני כחודש פירסם רביץ טור בעיתון "יום חדש", החינמון החרדי הראשון, שהוקם לפני כחודש וחצי. תחת הכותרת "אל הנייר הזה התפללתי" יצא נגד "יתד נאמן" ושיבח את העיתון החדש. עצם הקמתו של "יום חדש" היא חלק מקו השבר המסתמן בהגמוניה של "יתד נאמן", שיחד עם "המודיע" שולט בשדה העיתונות החרדית המפלגתית-אידיאולוגית.

בלמעלה מעשרים שנות קיומו הצטיין "יתד נאמן" בקו תוקפני כלפי יריביו מבית ומחוץ. במידה רבה הוא שיקף את הקו המיליטנטי של מנהיג הפלג הליטאי שהקים את היומון, הרב אלעזר מנחם שך, ושל ממשיכו הרב אלישיב. כך למשל בשבוע שעבר תקף העיתון את הרב עובדיה יוסף בגין דברים שאמר בכנס חרדי-ליטאי: יוסף הוזמן לכנס שבו נכחו בכירי ההנהגה הליטאית, ובהם הרב אהרן שטיינמן, שנחשב למס' 2 בעולם הליטאי לאחר אלישיב, ואלו קיבלו אותו בחום למרות העימות המתוקשר בינו ובין אלישיב בנוגע לפסיקת ההלכה על אודות רגע המוות. יוסף חזר בכנס על דברים שהביע בעבר, שלפיהם בארץ-ישראל יש לנהוג על-פי ההלכה שקבע הרב יוסף קארו, מחבר "בית יוסף", ולא לפי זו של הרב ישראל מאיר מראדין, מחבר הספרים ההלכתיים "חפץ חיים" ו"משנה ברורה". "הרב 'המשנה ברורה', עם כל כבודו, הוא היה פוסק לאחינו האשכנזים", אמר.

שער "בקהילה" (לחצו להגדלה)

שער "בקהילה" (לחצו להגדלה)

"יתד נאמן" ניצל את ההזדמנות כדי לתקוף שוב את המנהיג הרוחני של תנועת ש"ס: "עולם התורה וההלכה ובראשם מרנן ורבנן גולי ישראל שליט"א: מחאה וזעזוע מדברי זלזול חמורים כנגד מרנא בעל 'החפץ חיים'".

כל הסימנים מצביעים על כך ש"יתד נאמן" מאבד מכוחו. פתיחתו של העיתון המתחרה, שקיבל את ברכתם והסכמתם של הרבנים הליטאים החשובים חיים קנייבסקי ואהרון שטיינמן, וההתקפות של יו"ר דגל-התורה ח"כ רביץ פוגעות באמינותו בעיני קוראיו. אבל הפגיעה אינה ביוקרה עיתונאית, אלא במעמדו הרוחני והפוליטי של הרב אלישיב, שעל פיו יישק דבר בעיתון.

יש לכך סיבות פנים-חרדיות, ובהם בעיקר המאבק סביב השליטה בישיבת פוניבז'. העיתונות החרדית נמנעת מלסקר את המאבק בגלוי, אבל גלי ההדף מצליחים לחדור אליה. אם העיתונות החילונית מוגדרת ככלב השמירה של הדמוקרטיה, "יתד נאמן" הוא כלב השמירה של פטרונו הפוליטי. דווקא הפיחות במעמדו של כלב השמירה הזה מצליח להחדיר כלים ושיח דמוקרטיים לחברה המתבצרת בחומותיה.