זירת הדריסה של ליאור פרחי בכביש 505, אתמול בבוקר (צילום: יוסי זליגר)
יוקר המחיה
שני העיתונים הנפוצים במדינה ממשיכים גם היום להעמיד בראש סדר היום את הקמפיינים הקבועים שלהם בשבועות ובחודשים האחרונים. ב"ישראל היום" זהו הקמפיין למניעת התגרענות איראן ולמען בחירתו של מיט רומני לנשיאות ארה"ב. ב"ידיעות אחרונות" מרפים מעט מהקמפיין הנגדי שלהם בעניין איראן, וממשיכים את מסע הכותרות המדגיש את יוקר המחיה המאמיר, שלמתבונן מן הצד קשה שלא לקשור אותו למוטיבציה הפוליטית המנחה את העיתון במהלך שנות כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"אדום עולה" היא הכותרת הראשית של העיתון, המודפסת לצד תצלום גדול של עגבניות סמוקות ומבהיקות. "מחיר העגבנייה מזנק: 13 שקל לקילו", "מחירי הירקות הפופולריים לסלט מטפסים וצפויים לעלות עוד. החקלאים: הכל בגלל החום שפגע ביבולים, הרווחים שגוזרים בשווקים והאוצר שצימצם בעובדים הזרים", נכתב בכותרות הגג והמשנה, המעדיפות הפעם את גרסת אחד מהגורמים האחראיים לקביעת מחירי המזון: החקלאים, ולא רשתות השיווק או הממשלה. טוב, ברור שלא הממשלה.
הכפולה הפותחת של העיתון וכותרת בולטת בשער המוסף הכלכלי "ממון" מוקדשות לעליית מחירי העגבניות וירקות אחרים. "את השיא", מדווחת יהודית יהב, "רשמה הכרישה". נירה רוסו מציעה מתכון תחת הכותרת "אפשר גם בלי עגבנייה" (עשה לך עגבנייה: פתיתי גזר גדול וסלק קטן במרקחת תפוזים ודבש), ונווית זומר מדווחת על מחירון שחילקה יצרנית המזון הגדולה יוניליוור לרשתות ולפיו המחירים הקמעוניים של מוצריה יעלו אחרי החגים. "רשתות השיווק ממתינות לראות אם שופרסל, הרשת המובילה, תעלה את מחירי המוצרים לצרכנים בעקבות העלאת המחירים על-ידי יוניליוור, כדי להתיישר לפיה", מסכמת זומר.
גם הכותרת הראשית של "הארץ" עוסקת בנגזרת של המצב הכלכלי במדינה: "נתניהו מכין תוכנית שתקל על פיטורי עובדים במגזר הציבורי", נכתב בה. כותרת המשנה מפנה לידיעה של מוטי בסוק: "בדרך לעימות עם ההסתדרות: ראש הממשלה יוצא נגד הקביעות במשרדי הממשלה". הידיעה עצמה מתפרסמת ב"דה-מרקר", ולא ב"הארץ".
דבר התורם
כאמור, ב"ישראל היום" איראן זה כאן. "איראן – הכישלון הגדול של אובמה", נכתב בכותרת במעלה שער העיתון. הכותרת נתונה במרכאות ולצדה מודפס תצלום של מיט רומני, הדובר. אולם באותה מידה, כשמדובר בציטוט של רומני ב"ישראל היום", אפשר היה פשוט לשים תמונה של שלדון ומרים אדלסון כשהם מחייכים.
תאונות ודריסות
כאמור, הכותרת הראשית של "הארץ" מפנה ל"דה-מרקר". לכן אולי היא זוכה רק לפס צר במעלה השער, בעוד שמרכזו מוקדש לשתי ידיעות אחרות: ידיעת כיתוב תמונה שכותרתה "גראד פגע בבית מגורים בנתיבות: הפלגים הקיצוניים מגבירים את ההתגרות בחמאס", הממסגרת את ירי הטילים על אזרחי ישראל כמאבק פנימי של הפלסטינים בעזה, וידיעה נוספת שכותרתה "נהג מואשם שהפקיר למוות שב"ח פצוע בשולי הדרך". הנהג, חמאדה ג'אבר, נמלט משוטרים והשאיר מאחוריו את נוסעיו הפצועים מהיריות.
כזכור, אחד הפרויקטים העיתונאיים הבולטים של העיתון מהזמן האחרון היה המעקב המובלט אחר גורלו המר של שב"ח אחר (ובעצם, מדוע ב"הארץ" ממשיכים להשתמש במלה שב"ח, כינוי אנונימי בראשי תיבות המפקיע ממושאיו את אנושיותם?), עומר אבו-ג'ריבאן, שהופקר, כנראה למוות, לצד הדרך על-ידי שוטרים, וזכה לכך שמאמר על אודותיו בחתימת דויד גרוסמן יתפרסם בהבלטה יתרה על שער "הארץ". היום מדווח על השב"ח שהופקר עוז רוזנברג, בעילה, המובאת במשפט הראשון בידיעה, כי אתמול הוגש כתב אישום בעניין. המקרה עצמו אירע כבר לפני חודשיים, בעוד שמקרה אחר, דומה, שאירע אתמול, מדווח ב"הארץ" רק בעמ' 4.
בעיתונים האחרים הוא זוכה לתשומת לב שונה: "הקב"ט נדרס למוות בניסיון למנוע הברחת פלסטינים", נכתב בכותרת בתחתית שער "מעריב", לצד תצלום של הנרצח, ליאור פרחי. "רכז הביטחון נדרס למוות כשתיעד הברחת שוהים בלתי חוקיים פלסטינים", נכתב גם בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "ליאור פרחי, תושב היישוב שערי-תקווה, צילם רכב שהוביל שוהים בלתי חוקיים לישראל ונדרס במזיד על-ידי הנהג בעת שניסה למנוע את המעשה. היום הוא ייקבר בהלוויה צבאית בבית-הקברות סגולה בפתח-תקווה", נכתב בכותרת המשנה.
ב"ידיעות אחרונות" לא מדווחים בשער על דריסתו של רכז הביטחון אתמול או על הגשת כתב האישום נגד הנהג הפלסטיני. תחת זאת מדווח בשער על תאונה קטלנית שאירעה אתמול, שכותרתה "רק התינוק נשאר".
זו אינה הכותרת הנצלנית ביותר המופיעה היום על שערי העיתונים. ב"ישראל היום" מדפיסים היום בכותרת הראשית, לא פחות, הזמנה לקריאת כתבה של אמילי עמרוסי, ששהתה בקרב דודיה של ילדה שהתפרסמה עת איבדה את כל משפחתה בתאונת דרכים. "החיים החדשים", נכתב בה. יש מי שעיתונאות-מציצנות מהסוג הזה, המכוונת אל הדיוטה התחתונה של בלוטות הרגש, מעוררת אצלו תגובה אמביוולנטית. ייתכן שאותו קורא דמיוני יכול למצוא בדמיונו עילה ראויה כלשהי לקיומו של זן עיתונאות כזה.
אני מודה שאני איני אותו קורא דמיוני. ההחלטה של עורכי "ישראל היום" ושל הכתבת לבחור, מכל הנושאים שבעולם, תיעוד של שגרת חייה של ילדה קטנה שאיבדה את עולמה, היא במקרה הטוב רדיפה אנוכית אחר הרייטינג שמביאה איתה סנסציה. במקרה הרע זוהי עדות לטעם אישי מקולקל מן היסוד. וזה העיתון שמקפיד לטשטש את פניהם של ילדים גם בתצלומים תמימים לגמרי המופיעים בין דפיו, במין שמירת חוק מהודרת, מיותרת ומתייפייפת.
הטיפול שמעניקים ב"ישראל היום" לכתבה הזו מאשר ומעצים את תחושת הקבס שהיא מעוררת: כאילו חיפשו במילון את המלים ההופכיות ל"רגישות" ו"טוב טעם", מדפיסים היום במרכז שער העיתון את ההפניה לסיפור, שיתפרסם רק בעוד ארבעה ימים(!), מעוטרת בחותמת "בלעדי" ו"מיוחד". זה האופן שבו עיתון מציג את הישגיו העיתונאיים החשובים ביותר. אם כן, "ישראל היום", העיתון הנפוץ במדינה (בימי חול), מציג את הישגו העיתונאי החשוב ביותר: עמוס רגב הצליח להחדיר כתבת לביתה של יתומה קטנה שעברה טרגדיה נוראית, ולתעד את הקורות אותה. כל הפרטים: בעמ' 13 ובמוסף.
החברה האזרחית
"כתבנו עשה סוף-שבוע", נפתחת כותרת המשנה הגוזמנית על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "עם איציק שמולי ושישים סטודנטים שעזבו הכל ועברו לגור בלוד. המטרה: להפוך את העיר למקום שטוב לחיות בו. האם הם יצליחו היכן שנכשלו רבים, או שמדובר בצעד נאיבי וחסר סיכוי?". הכותרת עצמה היא "קודם נכבוש את לוד", ובתמונה הנפרשת על פני רוב עמוד השער נראה שמולי עומד בתנוחת שריף במרכז התצלום כשסביבו אנשיו ונוף חורבות. הכתבה, הפותחת את המוסף, מתארת את חוויותיו של הכתב תלם יהב משהותו בת היומיים בעיר עם הסטודנטים, המקבלים מלגה ועזרה ממשית בתשלום שכר הדירה כדי שיבואו לגור בעיר.
את הכתבה חותם יהב ברשמיו מביקור בשכונה הענייה ביותר בלוד, שכונת הרכבת. השכונה הערבית חסרת תשתיות ומתנהל בה שוק סמים פורח. "יש משהו מחמם לב בעשייה שלהם, ובעיקר באמונה שבעקבותיהם יגיעו אחרים ובסופו של דבר יביאו את השינוי המיוחל. אלא שלזקנה משכונת הרכבת זה כנראה כבר לא יועיל. איש לא יתקן עבורה את הבורות שבכביש. לה אין מי שיקנה טלוויזיית פלזמה, ובטח לא הליכון חדיש או כיסא גלגלים ממונע. היא לא מעניינת אף אחד. לא מספיק כדי שייתנו לה להזדקן בכבוד בעיר שבה היא חיה בוודאי כמה עשרות שנים. ובעוד הסטודנטים תוקעים יתד בלוד, כמעט לאיש לא יהיה אכפת אם האשה הזו, שממשיכה לחצות את השכונה באטיות בלתי נתפסת, תיעלם".
"סבתא ילדה את נכדתה", נכתב בתוך עיגול כחול על גבי התמונה הגדולה ביותר על שער "ידיעות אחרונות". נראית בה אשה בלונדינית בעלת עור פנים משובח ושיניים לבנות מחזיקה תינוקת ישנה. "אמריקה מתרגשת", מודיע הכיתוב, "סינדי בת ה-53 התנדבה להיות אם פונדקאית עבור בתה אמילי, שרחמה נכרת, וילדה לה תינוקת יפהפייה. 'המחשבה שבתי לא תהיה אמא שברה לי את הלב'".
בית-המשפט
"ראש הממשלה נגד היועצים המשפטיים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "בישיבת הממשלה תקפו נתניהו והשרים את הפקידים במשרדים השונים, בטענה כי מעורבות היתר שלהם מקשה על ניהול המדינה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".
"וינשטיין מאובטח מחשש שיותקף", נכתב בכותרת במרכז שער "הארץ". "היועץ המשפטי לממשלה מקבל לאחרונה אבטחה צמודה, בין השאר בשל חשש שיפגעו בו על רקע עמדתו בפרשת מגרון", כותב תומר זרחין.
"הממשלה אישרה את מינויו השנוי במחלוקת של שי ניצן למשנה ליועמ"ש", נכתב בכותרת על שער "מקור ראשון". כותרת מאמר הפרשנות של אורי אליצור היא "ממשלה המנמיכה את עצמה".
ענייני תקשורת
"מאמר דעה שנכתב על-ידי ד"ר ג'ו טוזארה באתר 'ערוץ 7' באנגלית טורד את מנוחתן של סוכנויות הביון בארה"ב, הסבורות שנכתב למעשה על-ידי ממשלת ישראל", כותב גיל רונן באתר הערוץ. לפי רונן, כותב המאמר, שתיאר כיצד ישראל עלולה להשתמש בפצצה אלקטרומגנטית נגד איראן, אינו קשור לישראל או לשירותי הביון שלה בשום צורה, ובכל זאת, המידע התגלגל ונתפס כאמיתי ואף התפרסם כידיעה על-ידי עוזי מחניימי ב"סאנדיי טיימס". כזכור, אתמול פירסם "מעריב" ידיעה על סמך הידיעה של מחניימי.
אם השתלשלות הדברים המביכה הזו אכן נכונה, הרי שזו הפעם השנייה בתוך זמן קצר שב"מעריב" מצטטים מידע מצוץ מן האצבע אחרי שהם מסתמכים על מקורות זרים שגילו חוסר הבנה משווע במקורות הישראליים שמהם שאבו את דיווחיהם. בפעם הקודמת היה זה ציטוט מובלט של פוסט בבלוג של ריצ'רד סילברסטיין, שבפני עצמו נלקח כנראה מאתר דברת ישראלי בשם "פרש".
ב"הארץ" חשבו וחשבו מאז יום שישי והגיעו למסקנה מה דעתם על עסקת המכירה של "מעריב" לשלמה בן-צבי (שטרם הושלמה): "חדשות טובות" היא לשון מאמר המערכת של העיתון, הקובע כי מדובר ב"בשורה מעודדת לעיתונות בישראל". בניגוד לטענות המופרכות שעלו מספסלי "מעריב", ולמרבה החרפה, גם מעמודו הראשי – הסיקור של "דה-מרקר", עיתונו הכלכלי של "הארץ" (או להפך), את "מעריב" ואת דנקנר בשבועיים האחרונים היה הוגן וראוי. גם המאמר היום מוכיח כי ב"הארץ" יש מי שמסוגלים להתעלות מעל לשיקולים קטנוניים או מוסכמות הלקוחות מעולם המאפיה.
"אין זה סוד שעמדותיו של 'הארץ' שונות מאלה של 'מעריב' ובוודאי מאלה של 'מקור ראשון'", נכתב עוד במאמר. "בן-צבי הוא איש ימין מובהק ותושב ההתנחלות אפרת. אבל בניגוד לבעליו הנוכחיים, שקנה את העיתון כדי לקדם את מטרותיו הכלכליות והאישיות, רכישת 'מעריב' בידי מו"ל מקצועי היא מעשה נכון. צריך לקוות שבן-צבי, גם אם יקנה לעיתונו החדש צביון פוליטי ברור, ישמור על רמתו המקצועית ועל איכותו, וכן יקפיד על חופש הביטוי".
יש גם מי שתופסים את השיקולים של הארץ" באופן אחר: "כיום מדפיס העיתון 'מקור ראשון' בבית-הדפוס של עיתון 'הארץ' (המדפיס גם את 'ישראל היום'), ועל-פי ההערכה, לשם גם תעבור פעילות ההדפסה של 'מעריב'. זאת תשובה למי שתהה מה עומד מאחורי שינוי הגישה המערכתי של 'הארץ-דה-מרקר' כלפי העיתון הגוסס", כותב לי-אור אברבך ב"גלובס".
במוסף "גלריה" של "הארץ" כותבת מיה סלע על מאמר שפירסם הסופר פיליפ רות ב"ניו-יורקר" והפנה תלונה כלפי האנציקלופדיה האינטרנטית ויקיפדיה: בערך על אחד מספריו צוינה דמות מסוימת כמי ששימשה לרות השראה לכתיבת הספר. כשרות עצמו ניסה לתקן את הערך ולציין כי מדובר בדמות אחרת, פסל עורך את התיקון ודרש כי רות יציין מקור נוסף לאישוש טענתו.
עוד ב"גלריה", רותה קופפר מדווחת כי על-פי העיתונות האמריקאית, ג'יי לנו, מגיש תוכנית האירוח הפופולרית עדיין ברשת הטלוויזיה NBC, יוותר על חצי משכרו. כעת ירוויח הקומיקאי רק 15 מיליון דולר בשנה.
"הגבלות על פרסום חטיפים", נכתב בכותרת בתחתית שער "ידיעות אחרונות". "רוצים לפרסם חטיפים שילדים אוהבים?", שואלת כותרת המשנה המשונה, "תשכחו מסלבריטאים ודמויות מצוירות".
אחת משש הכותרות על שער "הארץ" היא "חמישית מחסרי החוליות בסכנת הכחדה, אך אין מי שייצא להצלתם".