אסי דיין מזכיר את הבן שרצח את הוריו ומבקש את רחמי בית-המשפט משום שהוא יתום. הילד המגודל הזה, שלפי גילו הוא כבר סב, סוחב חשבונות בלתי פתורים עם הוריו, ובהזדמנויות שונות שנקרות על דרכו הוא מטיח בהם את מרירתו. והוא עושה זאת בפומבי, באמצעות כלי התקשורת. כמו היתום שהמיט על עצמו את הפורענות שבגללה הוא עומד לדין, כך דיין הורס את עצמו במו ידיו – ובא בתחנונים אל הציבור ואל הרשויות לגאול אותו ממצוקתו. אמש עשה זאת בעזרת שירותיה של חברת החדשות של ערוץ 10.

בעוד שמועקותיו של דיין הן עניינו הפרטי והדרך שבה הוא בוחר להתמודד איתן או להתמוטט תחת משקלן מסורה בידיו, ההחלטה לתת פומבי לאומללותו היא של מחלקת החדשות, עורכיה, שדריה וכתביה, ואלה הוכיחו מידה גדושה של ציניות ורדיפה אחר רייטינג, כמו גם מידה זעירה של חמלה אנושית ושיקול דעת, כשבחרו לשדר כתבה המתעדת את דיין מתבוסס בקיאו ומתפלש באשפתו. לכתב חיים אתגר הזדמן סקופ: דיין הזמין אותו לחדרו כדי שינציח את מצבו: שרוע בתנוחה עוברית על מיטה סתורה, פלג גופו העליון חשוף, בגבו תפר גס של ניתוח, כרסו הענקית גולשת מבעד למכנסיו, והוא ממלמל דברים לא לגמרי סדורים. הסצינה הזו מתרחשת בתוך חלל המזכיר חדר אשפה יותר מאשר דירת מגורים. הצלם בחר להראות את דיין מלמטה: בקלוז-אפ המראה את פיו ואפו כשהם מרוחים בחומר לא ברור, דוחה (הפרשה? אבקה?). דיין מגבב טענות לא רהוטות: הוא מבקש עזרה, הוא תוקף את בני משפחתו, הוא קובע שמצבו הנפשי רע מאוד, הוא מצהיר שאין לו יותר מה להפסיד.

כלל לא ברור מה אסי דיין רצה להשיג באמצעות הראיון החולני הזה: כסף? עבודה? סידור במוסד? גמלה חודשית שתאפשר לו להמשיך לטבוע בבצתו? יש לו זעקה ואותה הוא ביקש להשמיע, אבל עד כמה היא מעניינו של הציבור? זה ההקשר שבו מקוממת החלטתו של ערוץ 10 לתת יד לפרסום עליבותו של המרואיין. אומללותו של אסי דיין היא עניין שבתחום הפרט; אין לה נגיעה לציבור (לבד מהיותו איש מפורסם). לא הציבור הרחב, לא רשויות המדינה ולא מעסיקיו של דיין גרמו להידרדרותו, ולכן אין הצדקה לתת פומבי למצבו העגום; הוא הביא אותו על עצמו. זאת ועוד, כפי שניתן היה להתרשם מהכתבה, דיין אינו בחושיו. הוא משול לחולה שאיבד שליטה על התנהגותו, ולכן לא הוגן ולא מוצדק לראיין אותו בנסיבות אלו ולשדר את דבריו. חוק הגנת הפרטיות מגן על צנעת הפרט כשהוא חולה. גם כללי האתיקה של מועצת העיתונות ממליצים להימנע מלצלם אנשים בעת מחלתם. אך גם בלי להכריע בשאלה אם אסי דיין במצבו הנוכחי הוא במעמד של "חולה", הפיתוי שעמד בפני חברת החדשות של ערוץ 10 להציג לראווה את מצבו של דיין אמור היה להידחות מפני ערכים של שכל ישר, טעם טוב והגינות.

חברת החדשות של ערוץ 10 נכשלה כישלון מרגיז בחשיפת מסכנותו של דיין. הטענה שלא היא יזמה את הראיון, אלא רק שימשה לדיין ערוץ, דומה לטענת כלי תקשורת המפיץ דיבה על אדם וטוען להגנתו שהוא רק מצטט השמצה שפורסמה קודם לכן. הן החוק והן כללי האתיקה אינם מקבלים את ההתחסדות הזו. ואם דיין היה בוחר להתראיין כשהוא יושב עירום על אסלה, האם גם אז היה ערוץ 10 משדר את דבריו בנימוק שהמרואיין ביקש זאת?