אלוף פיקוד דרום, טל רוסו (במרכז), שלשום בגבול עם מצרים (צילום: דובר צה"ל)

מה שאפשר לעולל לאשה

תקרית אש בגבול הדרומי תופסת את רוב הכותרות הראשיות בעיתוני הבוקר. "חייל צה"ל נהרג בסוף-השבוע בהיתקלות עם מחבלים בגבול הדרום", מבשרת הכותרת הראשית של "מקור ראשון". זו כותרת ברורה מאליה, מתבקשת, המדגישה את העיקר – מותו של אדם. על-פי הדיווחים הבוקר, ההרוג, רב"ט נתנאל יהושע יהלומי, התגורר ביישוב נוף-איילון. הוא נולד בבני-ברק, חבש כיפה סרוגה, השלישי מבין שישה אחים ואחיות. אלוף פיקוד דרום טל רוסו הבטיח אמש: "נגיע לכל מי ששלח את המפגעים ונבוא עימו חשבון".

הכותרת של "מקור ראשון", המתמקדת במותו של חייל, אולי מתבקשת, אבל היא גם שמרנית. זו כותרת שמוגשת לקוראים תוך התעלמות מהעובדה שיש באפשרותם לקבל מידע ממקורות אחרים; רדיו, טלוויזיה, אינטרנט. כך נהגה העיתונות המודפסת במשך שנים ארוכות: להדגיש את החדש מאז ירד לדפוס העיתון הקודם, גם אם חלפו יומיים. בעוד ש"מקור ראשון" ממשיך במסורת, יתר העיתונים מניחים כי הקוראים שמעו על מותו של חייל ומדגישים בכותרותיהם ובדיווחיהם זוויות אחרות של האירוע.

מבחינת "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב", הזווית היא מין. כלומר מגדר. כלומר מין. "לוחמת חיסלה אחד המחבלים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "גבורת הלוחמת", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "הלוחמות שעצרו את המחבלים", לשון כותרת בשער "מעריב". על מותו של החייל מדווח מעל או מתחת לכותרת על הלוחמת, בגופן קטן יותר.

מתברר כי קלעית מגדוד קרקל, שהיא בו בזמן גם חייל וגם אשה, ירתה על אחד מחברי חוליית התוקפים שעברה את הגבול ממצרים, והרגה אותו. הנה כך מתאר זאת יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", בפתח הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של העיתון: "הכדורים שרקו מכל עבר, אבל היא פעלה בדיוק כפי שאומנה. היא ירדה במהירות למצב כריעה, התבוננה דרך הכוונת המיוחדת שעל נשקה – ופתחה באש. הפגיעה היתה מדויקת. אחד המחבלים נפל. ואז נשמע הפיצוץ: כשהעשן התפזר שכבו על הארץ שלוש גופות מחבלים. האירוע הסתיים".

בשלושת הטבלואידים הישראליים מציינים את החדשנות הטמונה בפן המגדרי. חיילים מתים על גבולות המדינה כבר עשרות שנים, אבל זו הפעם הראשונה שלוחמת קרקל חיסלה מחבל. "היסטוריה בגדוד המעורב: לוחמת חיסלה את המחבל", נכתב בכותרת הידיעה שתופסת את כל עמ' 6 ב"מעריב". לפי אחיקם משה דוד, "לראשונה בתולדות גדוד קרקל לקחו חיילות לוחמות חלק בהיתקלות, והיו שותפות בחיסול שלושת המחבלים [...]". אל"מ גיא ביטון, מפקד חטמ"ר שגיא, מצוטט כאומר: "זאת לא הפעם הראשונה שלוחמי קרקל באים במגע עם מחבלים, אבל זו הפעם הראשונה שלוחמות באות במגע עם מחבלים".

בעיתון "ישראל היום" מקדישים את כל עמ' 5 ליחידה הצבאית המערבת גברים ונשים. באופן טבעי, בראש העמוד מתפרסם תצלום של לוחמת גדוד קרקל לצד גבר. באופן מקרי, הגבר הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. הכתבת הצבאית לילך שובל מספקת רקע על הגדוד המעורב ("המפקדים מאוד רגישים ליחסים בין הבנים לבנות בגדוד"), יעל ברנובסקי מוסיפה כמה מלים מאת קצינה שצמחה בגדוד ("צבא עושים באהבה, או לא עושים בכלל"), ותא"ל (מיל') יהודית גריסרו, לשעבר יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים וכיום סמנכ"לית שירות באל-על, חתומה על טור דעה שכותרתו "שילוב נשים הוא תהליך אבולוציוני, ולא רבולוציוני".

ב"ידיעות אחרונות" מציין יהושוע כי "לצד החשש הגדול מתמונה של חיילת הרוגה, כפי שהיה עלול האירוע שלשום להסתיים, אחד מתרחישי הבלהות של צה"ל הוא נפילה של לוחמת בשבי". לסיפא של יהושוע משיבה גריסרו ב"ישראל היום": "מובן שמטרידה אותי המחשבה מה עלול היה לקרות אילו לוחמת ביחידת קרקל היתה נופלת בשבי. עם זאת, את מה שאפשר לעולל לאשה אפשר לעולל גם לגבר". ביחס לרישא של יהושוע אפשר לציין כי תמונה של חיילת הרוגה ממילא לא תתפרסם בתקשורת הישראלית. גם הסיכוי של תצלומי חיילת פצועה להתפרסם בעיתונות הישראלית שואף לאפס. חיילים ישראלים אינם מדממים. לכל היותר חיילים פצועים מתועדים כשהם מסמנים באצבעותיהם V, כמו בתצלום המרכזי בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר.

הציבור יודע מי נגד מי

הכותרת הראשית של "הארץ" מתמקדת בפן אחר של אירוע האש בדרום – השימוש שעשו (לכאורה) התוקפים בקבוצת אפריקאים שביקשה לעבור את הגבול בין מצרים לישראל. "תחקיר צה"ל: המחבלים חיכו שהחיילים יתקרבו למהגרים, ופתחו לעברם באש", נכתב בכותרות העיתון.

לפי הכתבת הצבאית של "הארץ", גילי כהן, "קבוצה גדולה מבין החיילים קרבה אל המהגרים האפריקאים במטרה להעניק להם מים, ואילו חיילים בודדים נותרו בעמדת השמירה. חוליית המחבלים הבחינה בחיילים קרבים לגבול ופתחה באש לעברם". מחלקת האינפוגרפקיה מקלה על הקורא להבין מה קרה (לכאורה) שלב אחר שלב, ומתארת כיצד קבוצת חיילים ניגשה להעניק מים לאפריקאים לפני שחמושים פתחו עליהם באש והרגו את רב"ט יהלומי.

"אפשר להניח שיהיו מי שיבקשו לנצל את פרטי התקרית הזו כדי להדגיש את הסיכון הבטחוני הנשקף לכאורה מהאפריקאים", כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף בטור פרשנות נלווה. "זה בוודאי לא המקרה הרלבנטי לכך: אין שום ראיות לשיתוף פעולה בין האפריקאים לחוליות הטרור. ההסבר הסביר יותר הוא שחברי החוליה קיימו מעקב ממושך אחר פריסת כוחות צה"ל בשטח, זיהו את שגרת הפעילות ואת נקודות התורפה – וניצלו אותן כמיטב יכולתם".

במרבית העיתונים האחרים לא נטען כי האפריקאים שיתפו פעולה עם התוקפים, אך מודגשת הסכנה מעצם הנכונות של חיילי צה"ל לסייע להם. "החיילים סייעו למסתננים – והמחבלים ירו", נכתב בכותרת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". יוסי יהושוע מדווח שלאחר האירוע "אמרו בצה"ל כי יש לבחון מחדש את סוגיית הטיפול במסתננים, כך שלא תסכן חיילים". לצד הדיווח מספקת מחלקת האינפוגרפיקה של העיתון את השתלשלות האירועים. גם כאן יכול הקורא להבין כי מארב צפה על כוח חיילי צה"ל שניגש להעניק מים לקבוצת מסתננים, ואז פתח באש.

"תחקיר צה"ל: המחבלים תקפו בחסות המסתננים", מדווחים אחיקם משה דוד ואורי בינדר ב"מעריב". "בלתי אפשרי להבדיל בין מחבלים למסתננים", מצוטט בידיעה שלהם "גורם בצה"ל". לדבריו, "לאחר שהתחקיר יסתיים ישקלו באוגדה את הדברים ויחליטו כיצד להתייחס מעתה למסתננים שמתקרבים לשטח הארץ".

אך בעוד ששלושת העיתונים הללו מדגישים את הקשר בין נסיונם של אפריקאים להיכנס לישראל לבין מותו של חייל צה"ל, וכמה מהם מכינים את דעת הקהל לשינוי המדיניות של חיילי צה"ל כלפי המהגרים, ב"ישראל היום" מדווח כי "תחילה סברו בצה"ל כי המחבלים ירו על החיילים בעת שהגישו מים למסתננים מסודאן, אולם לאחר מכן התברר כי המחבלים פעלו במנותק מהמסתננים, אם כי צעדו בנתיב שבו משתמשים מסתננים".

נראה שהעיתון הזה, חרף עמדתו התקיפה כלפי מסתננים/מהגרים/פליטים מאפריקה, נסמך על דיווח מידע שפורסם אמש גם בגלי-צה"ל, ולפיו מפקד החטיבה אל"מ ביטון קבע כי "מחקירה ראשונה, אין קשר בין הימצאות מסתננים בגבול ישראל-מצרים לבין ההיתקלות עם המחבלים". יש לשבח את עיתונאי "ישראל היום", שהוכיחו כי יש להם אינטגריטי עיתונאי המונע מהם להתעלם מהעובדות, גם כשאלה אינן תואמות את תפיסת העולם של המערכת. אך מה קרה לעיתונאי "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות"? כיצד קרה שעיתונים שמצטטים את דברי אל"מ ביטון על תקרית הגבול לא כללו בדיווחם את קביעתו בדבר חוסר הקשר בין האפריקאים לאירוע? האם "ישראל היום" הוא העיתון היחיד שמסוגל לעדכן את עמודי החדשות שלו על סמך דיווח שמתפרסם במוצאי שבת?

אמנם בדיווח של "ידיעות אחרונות" על הקשר בין הסיוע לאפריקאים לירי על חיילי צה"ל מציין יהושוע כי "גורם אחר בצה"ל אמר כי האירוע כלל אינו קשור למסתננים", אך המשפט הזה נבלע בידיעה ואינו מקבל כל ביטוי נוסף.

אם אכן לא היה כל קשר בין האפריקאים לתקרית הגבול, וכל העיתונים מדווחים בהרחבה על אירוע שכלל לא התרחש לפי התסריט שמוגש לקורא, יש לקוות כי מחר יתפרסמו הבהרות בולטות. את ההבהרה הבולטת ביותר יש לדרוש מ"מקור ראשון". במאמר המערכת של עיתון זה, שתמציתו מתפרסמת לצד הכותרת הראשית, קורא אמנון לורד לשינוי גישה. לא כלפי האפריקאים, אלא כלפי הישראלים המבקשים לסייע להם. מבחינת הפרשן הבכיר של העיתון, אלה גם אלה שותפים בניסיון לפגוע בחיילי צה"ל ובמדינת ישראל כולה.

את אירוע הירי בסוף-השבוע מגדיר לורד כ"נקודת מפגש משולשת: קבוצת מסתננים מאפריקה, חוליית מחבלי ג'יהאד, וגם גופים נוספים שבמקרה לא היו נוכחים פיזית במקום ההתרחשות: ארגוני זכויות האדם המקומיים". על תרומתם של האפריקאים לאירוע הדעות, כאמור, חלוקות, אך גם לפי לורד, השותף השלישי במפגש הפסגה המשולש לא נכח בו בפועל. למרות זאת, לורד כותב כי מדובר ב"מפגש אינטרסים בין הטרור הג'יהאדיסטי וארגוני זכויות האדם האנטי-ישראליים, המאוישים כמובן על-ידי ישראלים בעלי מצפון".

לדעתו, "לאחר התקרית הקשה ביום שישי הקלפים גלויים על השולחן. הציבור יודע מי נגד מי ומי שותף למי. נשאר רק להמתין לגורמי האכיפה שיפעילו את סמכותם נגד אותם פעילים אנטי-ישראלים שהפכו למשתפי פעולה סמויים עם הטרור".

הקלפים, אם כן, גלויים: יש יחידת מחבלים שביקשה לחסל את חיילי צה"ל; יש מסתננים שעל-פי מפקד החטיבה באזור כלל לא היו קשורים לאירוע ואפילו לא שימשו פיתיון במארב לחיילי צה"ל; ויש פעילי זכויות אדם שגם לגרסת לורד לא נמצאו באזור תקרית הגבול. כעת, לאחר קריאת המאמר של לורד, הציבור יודע מי נגד מי ומי שותף למי. אפשר להפסיק עם פני הפוקר.

משתפי הפעולה הסמויים עם הטרור

ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מדווח לקוראים על תצלום שהועלה לחשבון הפייסבוק של הגולשת איילה בן-נפתלי ועורר מהומה מקוונת (ב"ידיעות אחרונות" שמה אינו מתפרסם והפנים בתצלום מטושטשות).

בתצלום נראית בן-נפתלי עומדת לצד קבוצת אפריקאים בפארק ציבורי בדרום תל-אביב. כיתוב התצלום שהעלתה לרשת החברתית קרא: "אין שלטים שאוסרים להצטלם עם החיות המוצגות. לא היו גם שלטים שאסרו האכלה, אבל על זה ויתרנו". הגולשת תייגה את שלושת האפריקאים שלצדם הצטלמה בשמות אבובה בובה, אובונגה דובנגה וזנבורה בוקה קלוגה צ'אקה.

בשני העיתונים הידיעה על התצלום עם הכיתוב הגזעני מתפרסמת לצד דיווח על הפגנה שנערכה אמש בכיכר רבין, במחאה על המעבר המוקדם לשעון חורף. גם ב"הארץ" מדווח על ההפגנה, שבה השתתפו כמה עשרות בני-אדם. במרחק קצר מההפגנה נגד המעבר המוקדם לשעון חורף, בפינת הרחובות אבן-גבירול וצייטלין, הצמודה לכיכר רבין בתל-אביב, התקיימה אמש הפגנה נוספת, גם היא בהשתתפות כמה עשרות – למען זכויותיהם של פליטים אפריקאים המידפקים על הגבול הדרומי של מדינת ישראל. אף עיתון אינו מדווח על כך הבוקר.

שלב ראשון בהתעלמות ממצוקה של אדם אחר הוא דה-הומניזציה, כפי שמבצע כיתוב התצלום המתייחס לבני-אדם כ"חיות". הדה-הומניזציה היא הקרקע שעליה צומחים פשעי שנאה וטרור. שלב ראשון במחויבות לעזרה לאחר היא תפיסתו כאדם שווה זכויות, כפי שדרשו אמש המפגינים שעליהם לא מדווח הבוקר. הטבלואידים הישראליים יכולים להזדעזע כל יום מחדש מהגזענות של ישראלים ברשתות חברתיות, אבל כל עוד ימשיכו לפרסם טקסטים שמתארים אפריקאים כנגועי מחלות ופושעים שטופי זימה, תוך התעלמות מהדרישה להכיר באפריקאים כבני-אדם שווי זכויות, אפשר יהיה לראות בהם משתפי פעולה סמויים עם פשעי השנאה והטרור.

כותרות נוספות

א. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח המשך לידיעה שפורסמה ביום שישי, ולפיה ראש הממשלה בנימין נתניהו נערך להקדמת הבחירות. יובל קרני מדווח כי להערכת "גורמים בכירים בליכוד ובקואליציה", "למרות דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא רוצה להעביר את תקציב המדינה לשנת 2013 – בפועל הוא נערך להקדמת הבחירות".

דבריו של נתניהו פורסמו בהבלטה ביום שישי "ישראל היום". הבוקר עיתון זה מספק גם הוא ידיעת המשך ולפיה הבחירות לא יוקדמו. מתי טוכפלד מדווח כי "מקורבים לראש הממשלה מביעים אופטימיות ומעריכים כי הבחירות לא יוקדמו". בטור פרשנות נלווה מזכיר טוכפלד כי "על-פי ההיגיון הפוליטי, לאף אחד אין אינטרס בהקדמת הבחירות".

ב. ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" מדווחים על שני הרוגים בתאונת דרכים שנגרמה כתוצאה מהיתקלות בחזירי בר. בשער העיתון החרדי "המבשר" מתפרסמת הכותרת "שניים נהרגו בתאונה בשומרון כשפגעו בחיות בר".

ג. ב"הארץ" מתפרסמת הבוקר כתבה מאת עמירה הס על מצוקת המים של תושבי הרשות הפלסטינית. במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת יעל דראל כי מועצת רשות המים אישרה להגדיל את מכסת המים לחקלאים ב-25 מיליון קוב.

ד. בעיתון "ישראל היום", שיוצא לאור במימונו של איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון, מוקדשת הבוקר ביקורת הטלוויזיה לפרק הפתיחה של העונה השלישית בסדרה הטובה ביותר שמשודרת בימים אלה, "אימפריית הפשע". שיר זיו מחמיאה לסדרה ומתארת את אירועי הפרק הראשון. בין היתר היא כותבת: "'אני פילנתרופ עכשיו', הכריז נאקי בגאווה של אדם ששקריו ידועים לכל. 'אתה גנגסטר, חד וחלק', השיב לו פוליטיקאי ותיק".

"מעריב"

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מקדם העיתון את גליון יום הכיפורים הקרוב: שי גבסו, איילת זורר, אתי דודאי, דורון שפר ומוניקה לוינסקי. בשער האחורי של "ישראל היום" מקדם העיתון את גליון יום הכיפורים שלו: תא"ל נ', גולדה מאיר, הזמר אדם, שירלי בוגנים ואהוד ברק. בעמוד האחורי של "מעריב" מתפרסמת ידיעה על אלופת הארץ באגרוף תאילנדי. אין מה לקדם כי העיתון ככל הנראה לא ייצא לאור בבוקרו של ערב יום הכיפורים, בשל שביתת עובדיו, המוחים על פיטוריהם הצפויים ובמיוחד על כך שלא יקבלו את מלוא הפיצויים שמגיעים להם.

"אני עושה לילות כימים כדי שזכויותיהם [של עובדי 'מעריב'] יישמרו במלואן", אומר נוחי דנקנר, בעל השליטה ב"מעריב", בראיון למוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", העיתון שמעניק לו היום את היחס החיובי ביותר, אף יותר מהעיתון שבשליטתו. "80% מכספי הפיצויים ישולמו ממכירת המגרש בבת-ים, וכן מעסקת מכירת 'מעריב' לשלמה בן-צבי", מסביר דנקנר לגד ליאור ואלי שמעוני. "לגבי הכספים הנותרים, אדאג שדסק"ש תשלם 70% מהם, כלומר 14% בסך-הכל. נותרו 6%, והם יכוסו על-ידי הבעלים האחרים של העיתון. אני חוזר ומתחייב, שום עובד ב'מעריב' לא ייפגע".

מבחינת עובדי "מעריב", מדובר בשיפור ברמה ההצהרתית. ביום שישי דווח כי דנקנר "ימליץ" לדסק"ש לשלם 70% וכי הוא "מקווה" שהבעלים האחרים, עופר נמרודי, ישלים את החסר. כעת דנקנר "ידאג" ונמרודי "יכסה". ברמה העובדתית, לעומת זאת, אין כל שינוי.

עיתון "דה-מרקר" ממשיך להיות כלי התקשורת היחיד שמסקר בהרחבה את קריסת "מעריב". הבוקר מוקדשים לכך עמודים 4–6. הילה ויסברג, הילה רז וטלי חרותי-סובר מדווחות על ההתפתחויות האחרונות בעמדת העובדים, בפן המשפטי של הבקשה להקפאת הליכים ובעמדת ההסתדרות. רז מוסיפה גם טור פרשנות משפטי. נוסף לכך מתפרסמים טור פרשנות משפטי מאת עידו באום וטור פרשנות כללי, על שוויו של המותג "מעריב", מאת אמיר טייג. יתר העיתונים שותקים.

גם עיתון "מעריב" מגביל הבוקר את ההתייחסות הרפלקסיבית לטורי הדעה. והבוקר: רפי מן כותב על המורשת העיתונאית של עזריאל קרליבך, היפה גם לעיתונות של היום, ועפר שלח מבקר את בעל השליטה נוחי דנקנר, על שזנח את העיתון ועובדיו. בכך ממשיך שלח במה שעוזי בנזימן הגדיר אתמול באתר זה "חשיפת הקרביים של 'מעריב'".

אגב, העיתון עדיין אינו מכנה בעמודי החדשות שלו את שרי ממשלת ישראל בשמותיהם. כך גם בידיעה מאת בן כספית, שכתב ביום שישי כי לדעתו מדובר בשגיאה.

ענייני תקשורת

יהודה שרוני מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי הקמפיין התקשורתי שניהלו הרופאים בשנה שעברה עלה להסתדרות הרפואית 6.35 מיליון שקל. לפי הידיעה של שרוני, בסך-הכל עמדה עלות המאבק על 15.9 מיליון שקל.

אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי הטלוויזיה הקהילתית בסכנה לאחר שמשרד התקשורת העביר 750 אלף שקל מתקציב של 3 מיליון שקל. שורה מודגשת בדיווח קוראת: "הפעילים חוששים שחלק מהסיבה לאי-התקצוב הוא חוסר הנוחות של הממשלה מהביקורת שעולה כלפיה מחלק מהגופים הנתמכים, כמו חדשות 'הירקון 70' – מהדורת חדשות אלטרנטיבית זוכה פרס פראט".

ישראל פישר מדווח ב"דה-מרקר" כי לפי סקר חדש, 60% מהאמריקאים אמרו כי יש להם אמון קטן או שהם כלל אינם מאמינים כי דיווחי החדשות היומיים מלאים, מדויקים והוגנים.

במדור הדעות של "דה-מרקר" מתייחס נחמיה שטרסלר לעימות שפרץ בינו לבין שלי יחימוביץ' במהדורת "אולפן שישי" האחרונה.