החליפה שלובש העיתונאי רם לנדס בתצלום הפותח את הראיון עימו במוסף "הארץ" (24.7.09) אינה שלו, אלא של זארה. כך גם הנעליים. החולצה – של קסטרו. הבית שבו צולם אינו ביתו, אלא מעונו של אדם ששמו פיטרו הכט מהרצליה פיתוח. גם הפנים והשיער של לנדס אינם בדיוק הוא: הם אופרו ועוצבו בידי ענבל מסס. על סגנון ההופעה כולה, לצורך התצלום, אחראית לימור זוהר שביט.

כך בחר רם לנדס לארוז את עצמו לכבוד הראיון שבו הוא מבכה את אובדן האמת בעיתונות ואת היעלמה של האותנטיות מכלי התקשורת.

לכאורה, ראיון אחד מני רבים במוספי סופשבוע, שכל תכליתו ליחצן סדרת טלוויזיה חדשה, אינו עניין לעסוק בו. מה לא עושים סופרים, תסריטאים, במאים וגם עיתונאים כדי למשוך תשומת לב ליצירות חדשות היוצאות מתחת ידיהם? גם ללנדס מותר, והראיון איתו אכן מזיע ממאמץ לקדם את הפקותיו הטלוויזיוניות האחרונות.

ובכל זאת, כדאי להתעכב רגע ליד הדברים שהוא אומר, משום שיש בהם יומרה לאבחן את מצבה של המלאכה העיתונאית בימים אלה וגם לחרוץ את דינה. לנדס קובע כי העיתונות, במשמעותה הבסיסית, איבדה את יכולתה למלא את תפקידה: היא נמצאת, לדעתו, במצב סופני, ואין כיסוי ליומרתה להביא מידע אמיתי.

במלותיו שלו: "מה ההבדל בין טלנובלה לחדשות? זה בידור וזה בידור. זה טלוויזיה וזה טלוויזיה. גם חדשות זה בידור [...] אם טלנובלה זה תיאטרון, אז חדשות זה תיאטרון יפני של מחוות מינימליסטיות, אבל עדיין תיאטרון".

לנדס פוסק שהמאבק על השגת האמת העיתונאית למעשה הוכרע; מה שנשאר זה להודות בכך. הוא מספר למראיינת כי הפסיק כמעט לצפות בחדשות. מאחר שנואש מהסיכוי להציג את האמת העובדתית כפי שהיא, פנה לעסוק בטלנובלות מצד אחד, ומצד שני בתיעוד עצמי של אנשים (למעשה, נשים) באמצעות מצלמות שהוא מפקיד בידיהן (זו מהותה של הסדרה החדשה שלו "מחוברות").

אינני בקי די בפרטי הביוגרפיה המקצועית של לנדס כדי לדעת אם ההסבר שלו למעבר מעיתונאות לטלנובלות (ולהפקה החדשה שלו) הוא האמת במלואה או שהוא סוג של רציונלזיציה שהוא פיתח. אפשר, עם זאת, לתהות אם הסוגה שהוא מהלל עתה, התיעוד העצמי, נקייה מהפגמים שהוא מוצא בעיתונאות.

האם התערבותו כעורך אינה משפיעה על דיוקו של המסמך התיעודי שהוא מתיימר להציג? האם החלטותיהן של גיבורות הסדרה אילו מצבים ורגעים בחייהן לצלם ואילו לא אינן סוג של מסננת שמפעילים גם עיתונאים בעבודתם ושנגדה מתקומם לנדס? האם עצם הבחירה בחמש הנשים המסוימות, שהסכימו לחשוף את עצמן, אינה גורם מכריע בקביעת תמונות החיים שהסדרה מתחזה להציג ולטעון שהיא משקפת עולם מציאות משותף לרוב הישראליות?

במלים אחרות, האם מרכיבים בלתי נמנעים אלה בתהליך הפקת הסדרה אכן מבדילים לטובה את מידת האותנטיות שלה מהמלאכה העיתונאית השגורה שבה כתבים ועורכים מנסים להציג לציבור פיסות מציאות?

לנדס נוגע בשאלה אמיתית: עד כמה המציאות הנשקפת בכלי התקשורת היא "אמיתית" ועד כמה היא נגזרת של נסיבות אובייקטיביות (לחץ זמן, אילוצי דיווח, תלות במקורות וכדומה) ושל סיבות סובייקטיביות (אישיותו של המדווח, תפיסתו את המציאות, שיקולים זרים המפעילים אותו וכדומה).

זו דילמה המלווה את העשייה העיתונאית מאז ומעולם, וב"העין השביעית" היא נדונה, בין השאר, במאמרים מלומדים שכתבו פרופ' ירון אזרחי ("לא קיים עיתונאי אובייקטיבי") ופרופ' מרדכי קרמניצר ("המילון הישן") ב-2002.

אלא שלנדס מוליך את הסוגיה הזו למחוזות האבסורד, ובכך נותן לגיטימציה לכאוס ולהפקרות מקצועית שאין לה גבולות. הוא אומר שאין עוד טעם במאמץ העיתונאי הסיזיפי לחפש, כמיטב היכולת, את האמת; להציג לקורא, למאזין ולצופה את העובדות ככל שניתן לאתר אותן; להצביע בפני הציבור על תהליכים ותופעות ככל שניתן לזהות אותם; להציע תובנות המסתמכות על תום הלב של העיתונאי ועל התחקיר חסר הפניות שעשה, ככל שהנפש האנושית מסוגלת לכך.

לנדס שופך את התינוק עם המים. הוא פוסק שהמלאכה העיתונאית בזמננו היא חסרת תכלית ונדונה מראש לכישלון. הוא הופך את אכזבתו מתפקוד עיתונאים – וממערכות עיתונאיות שלמות שבהן פגש, או אפילו היה ממונה עליהן – לאידיאולוגיה.

הוא בן 53 ומאחוריו קריירה תקשורתית מרשימה ולא קצרה (כמעט 25 שנה במקצוע). הוא חינך דורות של עיתונאים, ועכשיו הוא בא ואומר להם: עבר זמנה של העיתונאות; פנו לתעשיית הבידור. בה בשעה מצהיר לנדס בפני ציבור הקוראים והצופים, שרחשו לו עד כה אמון בגין המוניטין המקצועיים שצבר בעבודתו העיתונאית, שהוא הוליך אותם שולל, שלא ניתן למלא את התפקיד העיתונאי כהלכה, שהכל רקוב בממלכה השביעית.

זה מסר מסוכן ולא נכון. לעיתונות, במובנה המוכר, נועד תפקיד מפתח בקיומה של החברה הדמוקרטית גם במאה ה-21. לטלנובה ולתיעוד הבידורי נועד תפקיד אחר: למלא את שעות הפנאי בשעשועים. כאשר קוראים את הראיון עם רם לנדס, רצוי לשוב להתבונן בתצלומו: כמו התמונה, כך גם דבריו נועדו להשיג תכלית אחת: להציגו באור שיגדיל את הרייטינג של הסדרה שהוא הפיק.