סיפור הירצחה של רוז פיזם טילטל את המדינה. במשך ימים ארוכים עקבו אמצעי התקשורת אחרי צוללי משטרת ישראל שניסו לאתר במימיו המעופשים והרעילים של הירקון את המזוודה הארורה שלתוכה נדחפה פיזם על-ידי מי שהיה סבא שלה.
קשה למצוא אדם שלא שמע על הסיפור וקשה עוד יותר למצוא אדם שלא הזדעזע ממנו, אבל נראה שרק אדם אחד החליט לעשות מעשה ולהנציח את שמה של פיזם באמצעות גן שעשועים. האדם הזה הוא השחקנית יעל אבקסיס, שהחליטה לאסוף תרומות כמו גם לתרום מכספה סכום שנאמד במאות אלפי שקלים כדי להקים על גדות הירקון, לא רחוק מהמקום שבו נמצאה גופתה של הילדה, גן שעשועים שייקרא על שמה של רוז.
קשה לחשוב על מעשה אצילי יותר. אבקסיס אינה קשורה בשום דרך או אופן לסיפור הרצח. היא אינה קרובת משפחה, אינה חברה או שכנה של המעורבים בפרשה. היא אזרחית המדינה שהחליטה מטעמיה שלה לתרום מכספה הפרטי ולבקש מאזרחים אחרים כסף, לטובת המטרה.
שוטר ליד המזוודה שבה נמצאה גופתה של הילדה רוז פיזם. גדות הירקון, 11 בספטמבר 2008 (צילום: רוני שוצר)
ביום שלישי בשבוע שעבר, במהלך מהדורת החדשות של השעה 13:00 בגלי-צה"ל, נשמע הקריין מספר על החלטתה של אבקסיס וציין כי הרעיון שלה נתקל ב"התנגדות עזה מצד הורים רבים". מיד לאחר שסיים לומר את המשפט הזה, חיכיתי לשמוע באילו ארגוני הורים מדובר. אחרי הכל, זה אך הגיוני שארגוני הורים, המייצגים הורים רבים, יהיו אלו שידברו בשמם. לשווא חיכיתי.
במקום זאת הושמעו שני קטעי אודיו קצרים. האחד של מי שנשמע כפנסיונר שעבר בסביבה והסביר שזה רעיון לא טוב, והשני של אם (כנראה) שהסבירה שאם יקום גן שעשועים כזה, יהיה על ההורים להסביר לילדים על שם מי נקרא הגן ומדוע מתה רוז, ואז הילדים, שיבינו שהסב היה זה שרצח את נכדתו, יתחילו לפחד מאלימות בתוך המשפחה.
כן, גבירותי ורבותי, זו "ההתנגדות העזה" של "ההורים הרבים" נוסח גלי-צה"ל וכך היא עובדת: כתב או כתבת נשלחים לירקון. הם מקליטים שני "סינקים", שני קטעי אודיו קצרים של עוברים ושבים שהביעו הסתייגות מהיוזמה של אבקסיס. שני הקטעים האלה משודרים במהדורת החדשות תחת הכותרת "התנגדות עזה". האם זה סוג העיתונות שמלמדים בגלי-צה"ל את פרחי העיתונות הצעירים?
אם בזה לא די, גם אתר האינטרנט של "גלובס" מיהר לדווח. הדיווח שלו, שחתום – כמה נוח – על-ידי "שירות גלובס", נראה כטקסט שהועתק מהדיווח של גלי-צה"ל. הוא קובע כי:
הורים רבים טוענים כי גן שעשועים על שמה של רוז ירתיע את ילדיהם הקטנים ויחייב אותם, ההורים, לספר להם על מקרה קשה של אלימות בתוך המשפחה.
בעוד שגלי-צה"ל טרח לפברק "התנגדות עזה" על-ידי השמעת שני קטעי אודיו שאורכם המשותף הסתכם במקרה הטוב בכ-20 שניות, ב"גלובס" לא טרחו אפילו לעשות את זה. שם הסתפקו ב"הורים רבים טוענים" ולא הוסיפו אפילו ציטוט אחד של הורה אחד שמסביר את התנגדותו.
חשבו כמה עיתונות מכוערת נוכחת בשתי הידיעות האלו. יעל אבקסיס שלפה מחשבון הבנק שלה סכומי עתק ותנסה לשכנע אזרחים נוספים לעשות מעשה דומה. היא כבר שיכנעה את העירייה להקים במקום גן שעשועים (לא חניון, לא ארובה שפולטת פחם, לא חנות לממכר מזון מהיר – גן שעשועים). אדריכלים יושבים כעת ומתכננים את הפארק שבו ישחקו הילדים. ואז מגיעה "העיתונות". נציגיה מראיינים שני עוברי אורח, נותנים כותרת גורפת שאין בה שמץ של אמת (ואם יש בה, הרי שהוכחת אמיתותה לא נמסרה למאזינים), וממשיכים הלאה.
כאשר אנשים מאזינים למהדורת החדשות של גלי-צה"ל הם מקווים כי מישהו בתחנה יסכם עבורם את האירועים החשובים של היום. הם מקווים שמישהו ייצא החוצה לעולם ויביא להם את הכותרות שמשקפות את המציאות המורכבת. הידיעות על "ההתנגדות העזה" לפרויקט של אבקסיס אינן שיקוף של המציאות, אלא ייצור ריק של מציאות וירטואלית, חלולה. הן מעשה מכוער מאין כמוהו.
אני לא תושב תל-אביב ולא אוכל לקחת את שלוש בנותי לשחק בגן השעשועים, שיש לקוות שייחנך לקראת סוף השנה על גדות הירקון. אבל אם אזדמן לירקון עם שלוש בנותי, אתם יכולים להיות בטוחים שאעבור בגן השעשועים, אתן להן לשחק בו, ואם הן ישאלו אסביר להן שלא רחוק מהמקום המקסים הזה נרצחה ילדה קטנה על-ידי אדם שפל ורע, וכעת הוקם על שמה גן שעשועים כדי שנזכור אותה.