ב"דה מרקר" ו"הארץ" מבליטים היום את חשיבתו של הדיון בוועדת הכלכלה על איחוד הרשויות המפקחות על הטלוויזיה והרדיו המסחריים. בכוונת משרד התקשורת לאחד את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו עם מועצת הכבלים והלוויין, מה שמכונה "ברית המועצות". האם אכן מדובר בדיון בעל משמעות חריגה?

מבחינת השינוי במבנה המוסדי של רגולציית השידור המסחרי בישראל, אכן מדובר במהלך גדול שנידון במשך שנים רבות, קודם ונעצר לא פעם, וכעת ייתכן שיגיע למיצוי. מדובר בניסיון לייעל את מנגנון הפיקוח והאסדרה ולהביא להאחדה של אמות מידה וסטנדרטים נדרשים מגופי השידור השונים בפלטפורמות השונות: ערוצי הברודקאסט 2 ו-10, הערוצים בכבלים ובלוויין ותחנות הרדיו האזורי.

במהלך המבני הזה שלובות גם כל מיני שאלות מהותיות שהן אלו שמרכזות סביבן את מירב תשומת הלב והחשש. אילו סמכויות יהיו לעומד בראש הגוף המאוחד ואילו יישארו בידי מועצה ציבורית? האם נכון שהגוף המאוחד יהיה יחידה במשרד התקשורת, כפי שרוצה נתניהו, או רשות חיצונית ועצמאית שאינה כפופה למרות המשרד והשר?

נשאלת השאלה גם למי תהיה סמכות המינוי וההחלפה של אנשי הרשות, והאם כדי לחזק את עצמאותם עדיף לעבור למודל מינוי כמו זה הנהוג בחוק השידור הציבורי הישראלי, המנתק את ההשפעה הפוליטית ממנגנון המינויים. בניגוד למצב בחוק השידור הציבורי הישראלי, בחוק הנוכחי קיימות לשר התקשורת סמכויות מינוי נרחבות.

אם כך, עצם האיחוד של רשויות הפיקוח על השידורים המסחריים הוא מהלך חיובי?

המהלך של איחוד רגולטורים הוא מתבקש, וחבל שלא נעשה כבר בעבר. גם לציבור וגם לגופים המפוקחים נכון וטוב יותר שיהיה מנגנון אסדרה ופיקוח אחד שיחיל קריטריונים דומים על גופים ומצבים דומים. יש כאן גם יעילות תקציבית. אמנם בהחלט ייתכן שפוליטיקאים, ובמקרה הזה ראש הממשלה ושר התקשורת, ינצלו את המהלך החיובי הזה כדי להחליש את העצמאות של הגוף המאוחד, ומפני זה צריך להישמר.

חשוב לזכור גם את ההשפעה שיש למהלך כזה על העובדים הקיימים בגופים הנוכחיים: יש להקפיד שלא ייפגעו זכויות באופן לא מידתי אגב האיחוד וניוד העובדים. עובדי הרשות השנייה, שעברה כבר תהליך ייעול תקציבי משמעותי ואשר עובדיה אינם מוגדרים עובדי מדינה, צריכים לקבל את ההתאמות התעסוקתיות המתאימות כדי להבטיח שקליטתם בשירות המדינה במודל המוצע לא תפגע בהם.

בתקשורת מרבים לדבר על כך שנתניהו מנסה להשתלט על התקשורת, בין השאר באמצעות האחיזה שיש לו בגופים המפקחים על התקשורת המסחרית. האם לנתניהו אכן יש יכולת כזו?

אכן, קיים חשש שאין להתעלם ממנו מהעמקת האחיזה של משרד התקשורת והשר הממנה במינוי הגופים והאנשים העוסקים במלאכת הרגולציה. ראוי שתהיה הפרדה בין שיקולים פוליטיים לשיקולי פיקוח, אסדרה ואכיפה מקצועיים. פעולתם המקצועית והעצמאית של אנשי המקצוע צריכה להיות מובטחת במנגנון הולם. באווירת הרפורמות הכוללת שמוביל שר התקשורת הנוכחי מתעצמים חששות אלה בשים לב לתהליכים ולנסיבות – אך הן נכונות גם לימים אחרים ולשרים אחרים.

אם יחקקו את התיקונים של שלמה פילבר, המנכ"ל שמינה נתניהו למשרד התקשורת, איזה כוח על התקשורת הם יתנו לפוליטיקאים שיבואו אחרי נתניהו?

התיקונים שמוביל פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת בשוק השידורים המסחריים הם בעלי משמעות רחבה יותר מהשינוי המבני שנוגע להצעת החוק הנוכחית ולאיחוד המבני של הגופים המפקחים. עיקר החששות שהועלו בהקשר זה נוגע לאיתנות גופי השידור והחשש שמהלכים של דה-רגולציה והגברת התחרות יעצימו את כשלי השוק הקיימים בשוק התקשורת בכלל ובשידורי חדשות בפרט.

שורה של המלצות שכלל דו"ח פילבר עלולות להביא לפגיעה במוצר החדשותי באופן שיפחית מאיכותו וחוסנו, ובעקבותיהן עלו לא פעם השערות וטענות שלפיהן מדובר במהלך משולב ומתוכנן של נתניהו להחלשת כוחה של התקשורת, למתן פתח להזדמנויות עסקיות למקורביו ובכך להשגת מטרות שונות שלו בעת ובעונה אחת. מנגד יש הטוענים כי מדובר במהלך חיובי שתכליתו לשבור הגמוניה של הגופים השולטים בתקשורת, לפתוח אותה לתחרות אמיתית ולאפשר את שינוי מערך הכוחות בתוך השוק, הנשלט כיום על-ידי גורמים מעטים בעלי זיהוי מסוים.