שלב ההוכחות במשפט ענת קם נגד "הארץ" ואורי בלאו נכנס בשבוע שעבר לחלקו השני עם תחילת החקירות הנגדיות של עדי הנתבעים. אחרי שבשבועות האחרונים נחקרה קם עצמה על-ידי באי הכוח של העיתון, ולצדה העדים מטעמה, הגיע העת לעדים מטעם "הארץ" לעמוד מאחורי דוכן העדים ולהשיב לשאלותיהם של באי כוח התובעת.

ראשון עלה לדוכן העדים באולמו של השופט רחמים כהן בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו העיתונאי ניר בכר, עורך "מוסף הארץ" בתקופה שבה פורסמה בו הכתבה של בלאו שהתבססה על המסמכים המודלפים של קם. חקירתו של בכר נמשכה כשעתיים וחצי, ובמהלכה ניתן היה לחוש לפרקים במתח הרב שבו שרויים הצדדים. לאורך כל החקירה עמד בכר על כך שלא יכול היה לצפות כי תיפתח חקירה לאיתור מקור המסמכים, אף שהיו אלה מסמכים בטחוניים מסווגים ביותר. קם, שישבה בספסל מאחורי באי כוחה אילן בומבך ויריב רונן, היתה מעורבת מאוד בהליך החקירה, העבירה פתקים לעורכי-דינה, לחשה באוזנם ומדי פעם, למשמע חלק מהתשובות שסיפק בכר, אף העירה את הערותיה בקול רם.

עו"ד בומבך מיקד את חקירתו בהחלטה לפרסם בעיתון, במסגרת כתבתו של בלאו על מדיניות ההתנקשויות של צה"ל והסתירות בינה לבין הוראות בג"ץ, צילומים של שני מסמכים מסווגים ביותר שהגיעו לידיו.

עורך "מוסף הארץ" לשעבר הסביר כי הצגת מסמכים היא "פרקטיקה עיתונאית מקובלת" בתחקירים וחלק "מהעוגן התחקירי" של הפרסום. כשהתבקש לתת דוגמאות לפעמים קודמות שבהם פרסם מסמכים מסווגים בתחקירים של "הארץ" השיב כי זו פרקטיקה מקובלת בתוכניות כגון "עובדה" ו"המקור". כשנשאל שוב על מקרים קודמים שבהם פרסם מסמכים מסווגים ב"הארץ" השיב כי אין לו דוגמאות למקרים קודמים "בהקשר הבטחוני". התחקיר של בלאו, העיד, היה "הפעם הראשונה שנדרשתי לפרסום כזה, ומצאתי אותו ראוי".

בתשובה לשאלה מדוע במקרה זה מצא לנכון לפרסם את המסמכים השיב בכר: "זה כמעט היה It goes without saying", כיוון שבמקרה זה המסמכים היו בליבת התחקיר, הם אלה שהוכיחו כי הצבא אכן פעל בניגוד להוראות בג"ץ. לדברי בכר, כשקיבל את הסיפור מבלאו שאל אותו אם יש לו מסמכים המתקפים אותו והאם אפשר לפרסם אותם. בלאו השיב לו בחיוב, והגיש לו את שני המסמכים. "ראינו שהם באמת בינגו", אמר בכר. "מסמכים שהם כמעט חד-פעמיים בעוצמה העיתונאית שלהם".

לפי עדותו, בכר שאל את בלאו על מקור המסמכים, והכתב השיב לו כי המקור מהימן וכי הוא נתן את אישורו לפרסומם ואף כיוון לכך. עו"ד בומבך תהה האם בכר עשה פעולה כלשהי כדי לברר האם מדובר במקור מנוסה או לא, והאם המקור מודע לסיכון שלקח על עצמו, אך נענה בשלילה. "יש דברים שבדקתי שחשבתי שהם רלבנטיים ויש דברים שלא בדקתי כי הנחתי שהכתב עשה את כל הבירורים האלה", אמר בכר.

בכר נשאל מדוע בתצהיר שהגיש לבית-המשפט כתב שהוא העריך כי "עשרות רבות" של אנשים כבר נחשפו למסמכים טרם פרסומם בעיתון כשהמסמכים עצמם ממוענים למספר נמענים קטן. עורך "מוסף הארץ" לשעבר העיד כי הערכה זו נסמכה על דברי המקור, כלומר ענת קם, לאורי בלאו. "ברור שאם רק אדם אחד היה נחשף למסמכים לא היינו מפורסמים אותם", אמר בכר, "אבל מדובר במסמכים שפורסמו בתפוצת נאט"ו כמעט". "תפוצת נאט"ו!", העירה קם ממקום מושבה, "אתה לא מתבייש?".

חלק נכבד מחקירתו של בכר הוקדש לשאלה האם צפה שבעקבות הפרסום תיפתח חקירה לאיתור המקור. "הנחתי שהפרסום הזה יעורר הדים משמעותיים", אמר בכר. "האם תיפתח חקירה? האם ילכו על ראשו של העיתונאי מסביב לעולם כדי לתפוס אותו? את זה לא הנחתי. האם יוצאו תעודות חיסיון כדי להסתיר כיצד הגיעו למידע הזה? לא. את זה לא הנחתי".

"אבל ממרום נסיונך", אמר לו עו"ד בומבך, "ודאי הנחת שבעקבות פרסום של מסמכים נדירים בוודאי תיפתח חקירה לברר איך המסמכים הגיעו ל'הארץ'". "לא", השיב בכר. "לא הנחתי הנחה כזו. לפעמים מפרסום קטן ושולי נפתחת חקירה ולפעמים מפרסום עם הד ציבורי גדול לא נפתחת חקירה, כך שאין לי איך להעריך את זה".

עו"ד בומבך הפנה את בכר להצהרות שנתן בעבר ראש השב"כ דאז יובל דיסקין, בעקבות פרסום המסמכים הסודיים, ולפיהן פרסום המסמכים הקפיץ אותו. "יש לי שליטה על התנהלות ראש השב"כ? אני יכול לחזות?", השיב בכר בשאלה. "יכול להיות שהיה קופץ ויכול להיות שלא". בהמשך הוסיף בכר כי הוא "לא יכול לצפות מראש את התנהגויות הצבא ומערכת הביטחון".

הצנזורית הצבאית הראשית לשעבר, סימה וואקנין-גיל, העידה במשפט כי היתה מתפלאת אם מערכת הביטחון לא היתה פותחת בחקירה בעקבות פרסום הכתבה של בלאו. עו"ד בומבך שאל את בכר על דברי הצנזורית. "האט ער געזאגט", השיב בכר באידיש, כלומר "אז היא אמרה". עו"ד בומבך המשיך ושאל לדעתו של בכר על דברי וואקנין-גיל לפיהם מסמך משמש כ"עוגן" בחקירה לאיתור המקור ועל כן אין לפרסמו. "כל מקרה לגופו", השיב בכר. "פעם זה משמש כעוגן ופעם לא".

"ובמקרה שלנו?", שאל עו"ד בומבך.

"יכול להיות מסמך שלא יוביל לחקירה. אני יודע איזה פיוז יקפוץ במערכת? אני יכול לדעת שהפרסום יעורר הדים. לא באו ואמרו לי יש פה מסמכים שמהווים עוגן". "אתה עיתונאי לא מאתמול", העירה קם בקול, אך בכר המשיך בדבריו: "אנחנו לא בתחום הספנות בכלל. זה לא עלה לדיון".

עוד נשאל בכר האם הוא מסכים שהסיכון של המקור גדול יותר כשמדובר בפרשה בטחונית. עורך "מוסף הארץ" לשעבר השיב כי זו שאלה כללית מדי. לדבריו, "יכולה להיות פרשה בטחונית שהפרסום בעטיה לא יעורר את המערכת לחקור, ויכולה להיות פרשה פוליטית צנועה שיכולה להקפיץ את כל המערכת".

"האם מקובל עליך שככל שאנחנו מתקרבים לקוטב של פרשה בטחונית חובת הזהירות של העיתונאי כלפי מקור הולכת ומתחזקת?", שאל עו"ד בומבך. "לא מסכים", השיב בכר. "זה תלוי באופי הפרסום, וזה משתנה ממקרה למקרה".

בדיעבד, שאל עו"ד בומבך את בכר, אתה חושב שטעית בפרסום המסמכים? "הייתי מפרסם אותם כפי שפרסמנו, ואני חושב שנהגתי בתבונה ובשיקול דעת כשהחלטתי לפרסם את המסמכים", השיב בכר.

6373-04-13