ויגחיכו אותנו
"אנו מסוגלים לסלוח לערבים על ההרג של ילדינו. אנו לא מסוגלים לסלוח להם על כך שהם מכריחים אותנו להרוג את ילדיהם", אמרה פעם ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, הדהוד מודרני של המדרש המפורסם על הפסוק "וירעו אותנו המצרים": מדוע "וירעו אותנו" ולא "הרעו לנו"? אלא "שעשו אותנו רעים". ובכן, הגויים באכזריותם עושים אותנו לא רק רעים, אלא גם טיפשים ואפילו מגוחכים, כפי שהזרם המרכזי בעיתונות הישראלית מנסה להוכיח בנחישות ובהתמדה.
"הסתערתי וחשבתי על ההורים שלי" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". היא מובאת מודגשת ומובלטת, באותיות אדומות, בתוך רצף של ציטוט: "רצתי תחת אש עד שהגעתי אל נתנאל, אבל כשראיתי את מצבו הבנתי שאי-אפשר להציל אותו. אחד המחבלים התפוצץ לידנו. היה לי ברור שאנחנו נמצאים בסכנת חיים. הסתערתי וחשבתי על ההורים שלי. אחרי שירינו במחבלים חזרתי אל הפצוע השני, מתי, ואמרתי לו: תהיה חזק, אתה גיבור". מעל לציטוט הזה מופיעה שורה, באותיות לבנות על רקע שחור: "הלוחמת שהרגה מחבל בגבול מצרים מדברת".
כל זה בא על רקע תמונה כזו: בחורה צעירה לבושה מדים המהודקים על מותניה, נעולה נעליים צבאיות אדומות, מחזיקה רובה סער מצויד בתוספות שונות, שערה מתבדר ברוח. היא עומדת בתנוחה לוחמנית, זקופת חזה וכתפיים, על מכסה המנוע של ג'יפ צבאי מאובק. "רב"ט ש' (בתמונה) משחזרת את הקרב", נכתב מתחת לתצלום.
הקרב שבו השתתפה ש', תקרית אש קטלנית בין חיילי צה"ל ללוחמים ערבים, אינו חדש, מיוחד או ייחודי. כמוהו היו לעשרות ולמאות ואלפים בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. החיילת הצעירה שהרגה לוחם ערבי מצטרפת בכך אל המוני חיילים אחרים שהרגו ערבים. החייל שנהרג בידי ערבים מצטרף בכך אל המוני חיילים אחרים שנהרגו בידי ערבים. המקרה של ש' הוא פסיק בפרק הקדושה וההקרבה של ספר האתוס הישראלי.
התצלום של ש' שעורכי "ידיעות אחרונות" שלפו מעמוד הפייסבוק שלה (כך על-פי הקרדיט בעמוד הפנימי) והפכו לאייקון ציבורי אינו חדש, מיוחד או ייחודי. כמוהו, על האסתטיקה שלו ועל תכניו, צולמו וצוירו אינספור פעמים בתרבות הפופולרית של עשרות השנים האחרונות, ברומנים של ספרות זולה, בספרי קומיקס וכרזות לסרטי אקשן של שלושה בכרטיס אחד. מראה שערו של "ידיעות אחרונות" היום הוא פסיק בפרק הציניות והטעם הרע של ספר האתוס הישראלי.
"אחד המחבלים התפוצץ לידנו מול הפרצוף, וחלקים ממנו עפו לכל כיוון", מצטטים ב"ידיעות אחרונות" את החיילת ואף מדגישים את הציטוט ומדפיסים אותו באות גדולה. ציטוט מודגש אחר: "היא הראשונה שפורצת דרך ומצדיקה את תפקיד הנשים כלוחמות". תמונה נוספת של הרב-טוראית מודפסת בגדול לאורך הכפולה הפותחת של העיתון. שערה מתבדר. גם זה תצלום "מהפייסבוק". פניה מטושטשות, כמו בחורינו הטובים, כלומר בחורותינו הטובות.
מדוע בחרו ב"ידיעות אחרונות" לדווח באופן מובלט כל-כך, יום אחרי יום, על תקרית אש בדרום? בעצם, מדוע ב"ידיעות אחרונות" בכלל בחרו לדווח על תקרית אש בדרום, שכמותה לפעמים בכלל אינן מגיעות לעמוד השער? ומדוע ב"ידיעות אחרונות" בחרו לדווח על התקרית כמעט אך ורק דרך סיפורו של אחד המשתתפים? ומדוע מודגש שמדובר במשתתפת, ולא במשתתף? ומדוע ב"ידיעות אחרונות" מגישים לקוראים את סיפורה של אותה משתתפת באופן שבו הוא מוגש?
אלו, כמובן, שאלות רטוריות. התשובה עליהן מונחת בגוף, גוף השאלה. ב"ידיעות אחרונות" לא מדווחים היום על קרב בין טוב לרע, על מלחמה בין יהודים לגויים, על הסכסוך הישראלי-ערבי או על חילופי ירי בגבול מצרים. ב"ידיעות אחרונות" מגישים היום לקוראים ארוטיקה עדינה, כזו שתתאים גם לקוראים מסורתיים ושומרי מצוות. אם רב"ט ש' שהסתערה באומץ, תוך סיכון עצום, אל מול אש חיה, היתה בחור ולא בחורה, עדיין היה מדובר בחירוף נפש מעורר הערצה. אבל אם רב"ט ש' היתה בחור ולא בחורה, סיפורה לא היה מגיע לקוראי "ידיעות אחרונות" כפי שהגיע, אם בכלל. הפער הזה, שבין הדימוי למציאות, הוא הפער שבין הפטריוט לנבל.
איראן
"אובמה צפוי להעמיד באו"ם תנאים לאיראן", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". האם ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצח במערכה שיזם לרתימת העולם למאבק בגרעין האיראני (ויש שהיו מנסחים: האם נתניהו הצליח בקרב המאסף לירידה מעץ התקיפה הישראלית באיראן, שעל אודותיה דיבר ללא הרף)? כותרת המשנה מנוסחת כך: "בירושלים ובוושינגטון מנסים למצוא נוסחה שתאפשר לנשיא האמריקאי להציב לטהרן קווים אדומים, מבלי להראות שנכנע לתכתיב הישראלי". מקריאת הידיעה עצמה, של אלי ברדנשטיין, עולה כי מקורה בירושלים, ולא בוושינגטון. למעשה נראה כי מדובר בדיווח על התייעצויות פנימיות בלשכת ראש הממשלה עם שגריר ישראל בארה"ב. הפער בין תוכן הידיעה לבין הכותרת הוא הפער בין עיתונות לדוברות. זהו פער שאך הולם שימלא אותו עיתון שבראשו עומד דובר לשעבר של ראש הממשלה.
בכל הנוגע להבאת מידע על עמדותיה של וושינגטון, ל"ידיעות אחרונות" עדיפות על פני "מעריב", ולמעשה, גם על פני כל העיתונים האחרים. על כך מסכימים גם מבקריו (או יותר נכון: שונאיו המושבעים), המאשימים אותו כי הוא מדברר את עמדות הממשל האמריקאי המתדרך את כתביו. "בתוך כך התייצב אתמול נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון לימינו של הנשיא אובמה בעימות המתוקשר שלו עם נתניהו", מדווחים היום בעיתון. "קלינטון, שהתראיין בתוכניתו של פאריד זכריה ברשת סי.אן.אן, נשאל על הקווים האדומים שביקש נתניהו מאובמה להציב לאיראן בנושא הגרעין. בתשובה אמר כי הוא תומך בכיוון שבו הולך אובמה, המעדיף להשאיר את כל האופציות פתוחות ולא להציב קווים אדומים".
גם "ישראל היום" מדווח היום על סוגיית הגרעין האיראני. גם היום הדיווח, המופיע במידה זו או אחרת של הבלטה בכל העיתונים האחרים, מגיע לכותרת הראשית. "איראן: מתקפת מנע על ישראל", נכתב בה. "בכיר במשמרות-המהפכה: 'איראן עשויה לבצע מתקפת מנע אם תהיה בטוחה שאויביה נמצאים בהכנות האחרונות לתקוף אותה'", נכתב בכותרת המשנה. "מאיים: כל תקיפה על איראן עלולה להוביל למלחמת עולם שלישית". בתמונה המצורפת נראה טיל איראני גדול ומאיים. לא נכתב אם הובא לאתר הצילום על-ידי רכבת.
עורכי "ישראל היום" דואגים גם להשלים את התמונה שהחלה לצייר הכותרת הראשית. לצדה, כותרת נוספת: "ביום של התקיפה": "ה'וושינגטון פוסט' מפרסם תסריט דמיוני של התקפה ישראלית על מתקני הגרעין. לפי התסריט, נתניהו מדווח לארה"ב: 'תקיפה מוצלחת ונקייה, היינו צריכים לעשות את זה קודם'". אם כן, מתקפה ומתקפת מנע ומתקפת מנע למתקפת המנע. שואה ותקומה ושואה ותקומה. מלחמת שלום.
פלסטינים
"ישראל מגבשת תוכנית שתמנע קריסת הרשות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בעקבות ההפגנות בגדה הציגה ישראל חבילת צעדים ובהם העברת מאות מיליונים, הכנסת עובדים ואישור מיזמי בנייה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של עמוס הראל ואבי יששכרוף.
"תוכנית ברק: התנתקות חד-צדדית, גם ביו"ש", נכתב בכותרת בולטת על שער "ישראל היום", הלקוחה מראיון עם שר הביטחון אהוד ברק שיתפרסם בעיתון מחר. "מיוחד: שר הביטחון קורא לפנות עשרות התנחלויות מבודדות", נכתב עוד על השער. "אומר:", פותחת כותרת המשנה העילגת, "מי שלא ירצה להתפנות – יהיה בשלטון פלסטיני. 'להשאיר בשטחנו 80–90 אחוז מהמתנחלים זה הישג'. 'עדיף להגיע להסכם עם הפלסטינים, אבל אם זה לא ילך, יש להתחיל בהיפרדות'".
"לשכת רה"מ לחצה, יהודי ארה"ב ביטלו פגישה עם אבו-מאזן", נכתב בכותרת דיווח של אלי ברדנשטיין בכפולה הפותחת של "מעריב". כותרת הגג היא "בגלל המשבר ביחסי ישראל והרשות".
"יהודים בשירות החמאס", לשון כותרת ידיעה של ירון דורון בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות". "ישראלים תושבי השרון הואשמו כי סחטו כספי כופר ממסתננים והעבירו אותם לפעיל חמאס ממזרח ירושלים. הם טוענים: לא ידענו שהכספים מיועדים לארגון".
"בזכות לחץ המתנחלים יורחבו כפרים פלסטיניים", נכתב בכותרת הגג לידיעה של עקיבא נוביק בעמ' 12 של "ידיעות אחרונות". "מתנחלים מגוש עציון הוכיחו שאפשר גם אחרת: במשך שנים הם נלחמו כדי ששכניהם הפלסטינים יקבלו אישורי בנייה להרחבת בתיהם – והצליחו. עכשיו הם מתכננים יחד את העתיד: 'החזון הוא שיום אחד נחלוק את אולם הספורט'".
"מעריב"
"כולנו נרתמים. זה עדיין אפשרי", נכתב בכותרת טור המודפס במלואו על שער "מעריב". על החתום: ניר חפץ, עורך העיתון. הטור מצטט דברי הערכה למורשתו ההיסטורית של "מעריב" שכתבה השופטת ורדה אלשיך, המטפלת כעת בצדדים המשפטיים של הטיפול בגופתו של העיתון, שעובדיו כולם צפויים להיות מפוטרים בסוף החודש. אלשיך כתבה על תרומתו של "מעריב" "לחופש הביטוי, לחברה ולדמוקרטיה בישראל", חפץ מצטט את "המלים הנוקבות" וקורא למשרדי הפרסום, ועדי עובדים, בעלי מניות ועוד ועוד – אפילו ל"עוברי אורח" – שיתגייסו כדי להציל את העיתון.
הקריאה של חפץ באה באיחור משווע, אחרי תקופה ארוכה של מאבק עובדים מתסכל שבמהלכו קולו לא נשמע, והיא עטופה כולה באריזה שקופה עשויה דמעות תנין. "כל אחד יתרום את חלקו להציל את 'מעריב'", מסכם חפץ. חפץ, בתקופה שבה ערך את "מעריב", תרם את חלקו לכך שקשה למצוא כעת מי שיתגייס להציל את העיתון הזה, בעל העבר המכובד כל-כך. בתקופה שבה היה "מעריב" בשליטתו של נוחי דנקנר, שגייס את ניר חפץ לעריכת העיתון, הדגימו עיתונאי "מעריב" שוב ושוב ושוב ושוב עיתונאות מוטה, אינטרסנטית, לא הוגנת ולא אחראית, כזו השמה את הקוראים במקום האחרון, ולא הראשון. מדוע שכעת אלה "יקפידו לרכוש את הגיליון בנקודות המכירה"?
ידיעת תקשורת אחת
"רומני משוכנע, אני אנצח", נכתב בכותרת ידיעה המתפרסמת היום ב"ישראל היום", עיתונו של שלדון אדלסון, איל הקזינו שהוא גם הספונסור של רומני. "למרות כמה שבועות לא פשוטים, שכללו התבטאויות מביכות שהודלפו והתעסקות בלתי נגמרת במצבו הפיננסי, מיט רומני עדיין מלא ביטחון", מדווח יוני הרש.