בתחילת החודש ניתן בצרפת פסק דין בפרשת הונאה שזכתה לכינוי "עוקץ המאה", שבמסגרתה קבוצה של נוכלים סחרה במכסות פחמן דו-חמצני וגרפה במרמה כספי מדינה בסך של יותר ממיליארד שקל. בישראל החלו לעסוק בפרשה לפני כארבעה חודשים, בעקבות עדותו המפתיעה של הנאשם המרכזי, ארנו מימרן, שסיפר כי העביר לראש הממשלה בנימין נתניהו סכומים נאים למימון פעילותו הפוליטית.

מי שחשף את עדותו של מימרן בעניין הכספים שהעביר לנתניהו הוא דב אלפון, שליח "הארץ" לפריז, שפרסם מאז סדרה של כתבות תחקיר משותפות עם העיתונאי הצרפתי פבריס ארפי. בשבוע שעבר, לרגל סיום המשפט, סיפר אלפון על אחורי הקלעים של עבודת התחקיר המשותפת בראיון ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס.

"כשהתחלתי עם הפרשה הזאת בפירוש לא תכננתי לפתוח בסדרת תחקירים, אלא רק לדווח על משהו שפתאום קראתי בצרפת", אמר למנחי התוכנית, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל. לדברי אלפון, הוא נתקל לראשונה בפרשת "עוקץ המאה" כשגלש באתר התחקירים Mediapart. "התחלתי לקרוא באתר, ופתאום נתקלתי בכתבה גדולה מאת פבריס ארפי, שכותרתה היתה 'החברים המפורסמים של הנוכל המארגן מפרשת 'עוקץ המאה''. זה נראה כמו כתבה מעניינת, אז עשיתי קליק ונכנסתי.

דב אלפון (צילום: "העין השביעית")

דב אלפון (צילום: "העין השביעית")

"בכתבה סופר על הפרשה, שאותה לא הכרתי אז, והיא פרשה כלכלית מדהימה בלי קשר לנתניהו ובלי קשר אפילו לזווית הישראלית. באמצע הכתבה, שנפרשת על פני 4,000 מלה, מופיעה תמונה: קולאז' של צילומים מהאלבום הפרטי של מימרן. בקולאז' הזה הוא מופיע כל פעם עם מפורסם אחר – פאף דדי, בר רפאלי, פטריק ברואל, שהוא זמר מאוד ידוע בצרפת. בפינה השמאלית העליונה של הקולאז' הבחנתי בעוד דמות. אמרתי לעצמי: 'וואו. זה נראה כמו נתניהו!'. הגדלתי והגדלתי בזום של הדפדפן, ואמרתי לעצמי: 'יואו, זה פשוט נתניהו'".

בעקבות הגילוי פנה אלפון לעורך Mediapart, אדווי פלנל, שכיהן בעבר כעורך הראשי של היומון הצרפתי "לה-מונד". השניים הכירו בתקופה שבה כיהן אלפון כעורך הראשי של "הארץ". "התקשרתי לפלנל ואמרתי לו: 'קראתי את הכתבה שלכם, ונראה לי שאחד המפורסמים זה נתניהו'. פלנל אמר לי, 'אני אכיר לך את פבריס ארפי' – ופבריס ארפי אמר לי 'כן, זה נתניהו, ויש לי טונה של חומר עליו שלא פרסמתי, כי אין לנו פה עניין'. וכך זה התגלגל לפגישה הראשונה איתו. זה באמת נולד לגמרי במקרה, וייתכן מאוד שכל הפרשה הזאת לא היתה מתפתחת".

איך חילקתם ביניכם את העבודה?

"בכתבה הראשונה תכננתי רק לדווח על הממצאים שלו. היתה לי בעיה, כי חלק מהחומרים שהוא נתן לי הוא לא פרסם – אז לא יכולתי לכתוב 'כפי שפורסם אתמול ב-Mediapart', והייתי צריך להמציא כל הזמן נוסחים אחרים.

"הכתבה הראשונה שפרסמתי, ב-25 במרץ, היא בפירוש דיווח על סקופ של עיתון אחר. תוך כדי בדיקה של החומרים שארפי נתן לי דיברתי עם רביב דרוקר, ושאלתי אותו אם הוא מוכן לסרוק ולשלוח לי את 'מדור צרפת' בפנקס הטלפונים המפורסם שיש לו, של נתניהו מראשית שנות האלפיים, עם פרטי התורמים האפשריים. הוא הסכים, ובקובץ הזה הופיע השם 'ארנו' – בלי שם משפחה, אבל עם מספר טלפון. התקשרתי לפבריס ארפי ואמרתי לו: 'יכול להיות שגם לי יש חומר לתת לך' – וכך זה התחיל. היום אנחנו כבר בכתבה העשירית המשותפת שלנו, ואנחנו עובדים כבר על הכתבה מספר 11".

מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה המשותף?

"כל הנורמות שלנו הן מאוד שונות. קודם כל הבדיקות שלהם הן מאוד קפדניות. בישראל, בגלל הכמות האדירה של תביעות הדיבה, בתחקיר כזה הבדיקה הראשונה של העורך תהיה לשלוח את זה למשרד עורכי-הדין של העיתון. בצרפת סוג הבדיקה יותר עיתונאי: יש אנשים שמתקשרים ומבקשים תגובות, מערכת הפקה שלמה שתפקידה בעצם לצלצל לכל מי שיוזכר בכתבה ולקחת ממנו תגובה.

"יחד עם זאת, יש משהו שהוא להערכתי משותף לכל העיתונאים בעולם, וזה האדרנלין כשמוצאים איזה קצה חוט – וזה מאוד עוזר שפבריס הוא לא רק סקופר גדול שחשף שתי פרשות גדולות מאוד – פרשת בטנקור ופרשת שר האוצר קהוזק – הוא גם אדם מאוד נחמד. עוזר גם לעבוד במערכת ניו-מדיה, שמטבעה מקבלת יותר מוזרויות. אם זה היה קורה ב'לה-מונד', למשל, היו שואלים 'מי זה הישראלי הזה שבא עכשיו, למה אנחנו נותנים לו את החומרים האלה, איך נבדוק את החומרים שלו'. בדור האינטרנט, עם עיתונאים שנולדו לתוך המדיה הזאת, היה הרבה יותר קל לעשות את זה".

יש כאן סיפור פנטסטי על נוכל-על שמפזר כסף לכל עבר. לא חשת בדיסוננס בין רמת התחכום של ההונאה ובין הפתיחות האולי-מטומטמת של מימרן במהלך המשפט? איך אתה מסביר את הצרימה?

"כל הדמויות בפרשה הזאת מרתקות, וכל אחד מהעשירייה הזאת היה ראוי לרומן בפני עצמו. מימרן למשל הוא בעל אגו מטורף. זה אדם שכל דבר שהוא יגיד יתחיל במלה 'אני', גם כשהוא נשאל על עובדות ומספרים – ואני חושב שזה חלק ממה שהפיל אותו. הוא מכיר את החיסרון הזה אצלו. באחת הישיבות הוא בא אלינו, העיתונאים, ואמר: 'תרשמו את מה שבאמת קורה פה – אני עומד להישלח לעשר שנים בכלא רק בגלל שאני שחצן'".

"הקשר בין נתניהו לחשוד ב'עוקץ המאה'". הפניית השער לכתבה הראשונה בסדרה ("הארץ", 25.3.16)

"הקשר בין נתניהו לחשוד ב'עוקץ המאה'". הפניית השער לכתבה הראשונה בסדרה ("הארץ", 25.3.16)

בכתבה הראשונה שפרסמת מופיעה הכחשה גורפת של נתניהו. אחר-כך, עם החשיפה של פרטים נוספים על הקשר בינו ובין מימרן, ראש הממשלה שינה גרסה וכבר הודה בקבלה של חלק מהכספים, אבל עדיין במין ביטול כללי של הטענות. היה שלב שבו חשבת שמימרן מנסה לעבוד על התקשורת או על בית-המשפט, כמו שהוא עבד על האנשים שאת כספם גזל?

"לא. בשום שלב. יש לי כמות של עדויות שלא פרסמתי כי אני לא מצליח להצליב אותן – שיחות עם אנשים שלא מכירים זה את זה, שאי-אפשר לומר שהם קשרו קשר להפיל את נתניהו. לא אכפת להם מנתניהו בכלל, הם צרפתים. כל-כך הרבה לידים כאלה הצביעו על העובדה שהיה ביניהם קשר ושהיו ביניהם חילופי כספים, שגם כשהיינו בשלב ההכחשה הגורפת של נתניהו האמנתי שאנחנו צודקים. ההכחשה של העובדה שיכול להיות שבניגוד לטענותיו של נתניהו הם כן נפגשו אחרי 2002, זה כבר היה משהו לגמרי מתחום השירה".

הם אמרו משהו כמו "תמונה זה לא אומר שנפגשנו".

"כן. זה כבר מתחום הפוסט-מודרניזם הטהור".

אתה מקבל את הטענה של נתניהו שלא היה לו מושג שמימרן מעורב בפלילים?

"אני נוטה ל'כן', וזה קצת מצער. נכון שאז הוא היה אדם פרטי בראשית החזרה שלו לפוליטיקה – אבל אני חושב שהלשכה שלו היתה צריכה לדעת. אני חושב שכשאדם מהמעמד הזה, כמו נתניהו, שמראש אומר 'אני רוצה להיות ראש ממשלה ואני מגייס תרומות ממי שמוכן לעזור לי להיות ראש ממשלה' – זה היה בעצם כרטיס הביקור שלו בכל הפגישות האלה אז – אני חושב שהוא צריך לבדוק היטב עם מי הוא נפגש.

"מימרן עצמו כבר היה אז מורשע על סחר פנים ועל עבירות מרמה בתחום המיסוי בצרפת. אבא שלו ישב בכלא על מעשי שוחד עצומים סביב תכנון מסילת רכבת בין צרפת לבלגיה – אם לנתניהו היתה לשכה כמו שצריך, הוא היה צריך לדעת שהוא לא צריך להיפגש עם האיש הזה, ודאי לא להתיידד איתו, לנסוע איתו לחופשות וכמובן לקבל ממנו כסף".

איך סיקרה התקשורת הצרפתית את הקשר הכלכלי בין מימרן לנתניהו? הם התעסקו בזה בכלל?

"כן, אבל זה לא מרכז הסיפור. כרגע למשל הכתבה שאנחנו עובדים עליה פחות תעניין את הישראלים – היא עוסקת בשאלה האם מימרן הצליח להחזיק מעמד כל-כך הרבה זמן מחוץ לבית-הסוהר בזכות תשלומי שוחד בקנה מידה עצום למשטרה, ויכול להיות שמשטרת ישראל – אני לא אומר חלילה שיש בה מעשי שוחד – אבל חלק מהשאלה נוגעת גם לשיתוף הפעולה עם משטרת ישראל. החומרים האלה מאוד מעניינים את הציבור הצרפתי. הקשר לנתניהו נתפס אצלם כמעין פולקלור, כמו הקשר לפאף דדי או בר רפאלי. הוא מבחינתם עוד סלב שנפל בקסמו של הנוכל".

"נתניהו: ההר הוליד עכבר, בקושי עכברון", כותרת ראשית ב"ישראל היום" על פרשת מימרן, 8.6.16

"נתניהו: ההר הוליד עכבר, בקושי עכברון", כותרת ראשית ב"ישראל היום" על פרשת מימרן, 8.6.16

מה חשבת על הסיקור בישראל? היה נראה שחוץ מכמה הבלחות, התקשורת הישראלית לא כל-כך נברה בפרשה הזאת – למרות שהטענות חמורות פי כמה וכמה משאר פרשות משפחת נתניהו.

"בהתחלה מאוד שמחתי שאני לבד במגרש. כשהתחלתי לכתוב על הפרשה, זו היתה פרשה שכל אחד יכול היה לכתוב על אודותיה: המתחרים יכלו לשים מתרגם בבית-המשפט, ולהתחיל לסקר. אבל ככל שמתבררים הממדים של הפרשה, ככל שעולות שאלות שהן שאלות ציבוריות מובהקות, אני מרגיש שיש בפירוש טקטיקה מאחורי הקלעים שנועדה לנסות להוריד את הפרשה, להפחית מערכה או אפילו לזייף ולגמרי להציג אותה לא כפי שהיא באמת".

איך הדבר הזה נעשה?

"אני חושב שכל הספיץ' הידוע, המותג 'ההר הוליד עכבר', שכל הפוליטיקאים מניקסון ואילך השתמשו בו ברגעי צער כאלה – זה משהו שצריך לגרום לגיחוך, ולא לכותרת אובייקטיבית, כאילו זו טענה של ראש הממשלה. זה לבדו היה צריך להדליק את כל הנורות האדומות במערכות העיתונים והטלוויזיה. אני חושב שיש ספינים נגדיים – חלקם יעילים, כגון 'אל תתעסקו עם זה כי תכף תיחשף פרשה עוד יותר מדהימה' – וכל מיני תרגילים מאוד ידועים מבתי-ספר לפרסום, וחבל שהעיתונות תיפול בהם".

אם הקשר בין מימרן לנתניהו זכה לסיקור בישראל, לפרקים אפילו סיקור אינטנסיבי, בסיפור הגדול כמעט לא עסקו: כיצד קבוצה של נוכלים צרפתים וישראלים הלבינו דרך המשק הישראלי סכומי עתק, הרבה הרבה יותר ממה שהועבר לנתניהו. זה הפתיע אותך?

"מאוד. אני חושב שישראל נמצאת בדיכוטומיה כזאת שכל דבר שנחשד כשמאלני – בגלל שזה נגד נתניהו – אז המון עיתונאים מעדיפים לא להתעסק עם זה, וגם פוליטיקאים ואנשי ציבור. גם אם אתה מוריד את נתניהו מהמשוואה הזאת, נשארת העובדה שמאות מיליוני יורו זרמו לשוק הנדל"ן הישראלי בלי בדיקה, בלי שמישהו בדק מה מקור הכסף, אם זה כסף גנוב או כסף שחור. וזה לא עניין ש'מישהו אמר'. מדובר בהזרמות – יש לי את כל התדפיסים שלהן – שזרמו ישירות לפרויקטי נדל"ן שמוקמים ברגעים אלה. זה פשוט סוג של שמן שנשפך על מדורת הנדל"ן הישראלי בלי ביקורת ציבורית ובלי בדיקה משטרתית".

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". מפיקה: רתם שרעבי. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.