בהודעה יוצאת הדופן שפירסמה רשות שדות התעופה (רש"ת) לפני כשבועיים היה רב הנסתר על הנגלה. גבר אלמוני הסתנן לעבודה בנמל התעופה בן-גוריון באמצעות תעודת זהות מזויפת, ו"באצטלה של 'תחקיר עיתונאי' ניסה למצוא פרצה בטחונית". ניסיון לשאוב מידע נוסף מדוברות הרשות העלה חרס.
"בעקבות פעולה יזומה של ביטחון נתב"ג נחשף האיש והוגשה כנגדו תלונה במשטרת ישראל", נמסר בהודעה. עופר לפלר, דובר רש"ת, הסכים לומר ל"העין השביעית" רק כי "האדם שנחשד במעשים הציג עצמו כעיתונאי, אך לא נקב בשמה של מערכת עיתונאית שבשמה ביצע את התחקיר כביכול" וכי "לרשות שדות התעופה גם לא הגיעה שאילתא רשמית מגוף תקשורת בנוגע לחדירה".
האם ההודעה המוזרה היתה בסך הכל דרך להמעיט בערכו של מי שהצליח לשטות באנשי שדה התעופה המאובטח בעולם, ניסיון להקדים תרופה למכה בדמות תחקיר עיתונאי על כשלי אבטחה? תשובה אפשרית לשאלות הללו באה שבוע לאחר פרסום ההודעה של רש"ת, בדמות תחקיר שהגישה עמליה דואק בחדשות ערוץ 2 תחת הכותרת "כשל האבטחה החמור בנתב"ג". מסתבר כי לא מדובר ב"איצטלה של תחקיר עיתונאי" אלא בתחקיר עיתונאי פאר אקסלנס, והאלמוני מושא ההודעה לעיתונות הוא דוד סולימן, תחקירן ועיתונאי ותיק ומנוסה. "אחד הטובים", לדברי רפי גינת, שעבד איתו שנים כתחקירן "כלבוטק".
סולימן הראה כמה פשוט להתקבל לעבודה בנתב"ג בזהות בדויה ואחר-כך להסתובב באזורים המאובטחים ולעשות בהם כרצונו. בין היתר הדגים כיצד ניתן לשתול חפיסת סיגריות ופחית משקה במיכל האשפה בתא השירותים במטוס שנשלח לנקות. הרעיון עלה אצלו, הוא מספר, בעקבות התרסקות המטוס הרוסי שיצא משארם א-שייח, ושעל-פי דיווחים הופל באמצעות מטען שהוטמן בפחית שהוברחה בסיוע עובד שדה התעופה. לדבריו, חשב להוכיח שכשלי אבטחה מסוג זה אינם בלעדיים לשדה תעופה מצרי קטן במדבר, אלא קיימים גם בשדה הישראלי המאובטח.
דוד סולימן מדגים כיצד היה יכול להטמין חפצים במטוס
לסולימן משיכה לתחקירים כאלה, וגם, מסתבר, לשדות תעופה. כשסיים קורס לימודי עיתונות הסתנן למטוס אל-על כנוסע סמוי וטס לקניה שבאפריקה ללא דרכון, ללא כרטיס טיסה וללא בדיקה בטחונית. מחבל בחליפה כמו זה מהפיגוע בשרונה? סולימן התריע לפני יותר מעשרים שנה שזה יכול לקרות גם בנתב"ג.
"זה היה בשנת 1993. לבשתי חליפה, צעדתי בשדה התעופה עם נפנוף של יד, כאילו אני עובד שם. נתנו לי להיכנס. התקרבתי למטוס, היו שם שלושה מאבטחים של השב"כ, רשות שדות התעופה ואל-על, נפנפתי גם להם בשלום, נתנו לי לעלות למטוס, נפנפתי כך לשלום גם לדיילת. היא נתנה לי להיכנס, התיישבתי במקום פנוי וטסתי לאפריקה. אף אחד לא תפס אותי. זה היה על דעת עצמי וזו היתה הכתבה הראשונה שעשיתי כשסיימתי בית-ספר לעיתונאות בבית ציוני אמריקה אצל העיתונאי נתן ברון, וזה היה מבחן ראשון לעצמי".
במבצע עיתונאי אחר, בשליחות "ידיעות אחרונות", התחזה סולימן לנכה על כיסא גלגלים, הטמין "אקדח ופצצה" בכיסא הגלגלים וטס בטיסת אל-על לצרפת. על כריכת הספר "איפה הגבול?", שכתב כדי לתאר את מעלליו, הוא נראה ישוב על כנף מטוס נוסעים.
בפעם הזאת השתמש סולימן בתעודת זהות של חבר כדי להתקבל לעבודה בשדה התעופה. לדבריו – תעודה אותנטית לחלוטין, כולל תמונתו של החבר, בעל חזות שונה מאוד מזו שלו. פיני שיף, ממקימי מערך האבטחה בנתב"ג והיום יושב ראש איגוד חברות האבטחה בישראל, מלווה את שידור התחקיר בחדשות 2 וקובע באופן חד-משמעי: זהותו של סולימן היתה צריכה להתגלות בבדיקה. מישהו התרשל. סולימן "עשה את המעבר בשתי המשמרות שהוא עבד מבלי שהוא נבדק פיזית על-ידי מי שהיה אמור לבדוק אותו על-פי נוהלי המשטרה".
אגב, לפי שיף, מאז התחקיר "הנהלים כבר שונו", ואם מישהו רקם כבר תוכניות זדון בעקבותיו, שיידע כי "מקרה כזה לא יכול להישנות מחר בבוקר".
"דוד סייע לזהות פרצת אבטחה ועזר להפוך את נתב"ג לבטוח אפילו יותר ממה שכבר היה", אומרת דואק לקראת סיום הכתבה. היא מציינת שלמרות זאת, ברשות שדות התעופה הגישו כנגדו תלונה במשטרת ישראל על התחזות והכשלת עובד ציבור. כאמור, ברש"ת מיהרו גם להוציא הודעה לתקשורת, בזו הלשון:
בהמשך לפעולה יזומה של ביטחון נתב"ג שכללה אמצעים ייחודים הוגשה תלונה אמש במשטרת מרחב נתב"ג נגד אזרח ישראלי, יהודי, יליד 1957, תושב מרכז הארץ אשר, על-פי החשד, באמצעות גניבת זהות ותעודת זהות מזויפת אשר אינה שייכת לו החל לעבוד במרמה כעובד ניקיון בחברה מסחרית הפועלת בנתב"ג. לאחר בדיקה קיבל היתר לעבוד כשהוא, על-פי החשד, מציג עצמו לאחר ובמצג שווא של זהותו. המתחזה הספיק לעבוד יומיים ובאצטלה של 'תחקיר עיתונאי' ניסה למצוא פרצה בטחונית. מדובר באירוע פלילי לכאורה, ולמרות זאת אנו רואים בחומרה את המקרה. כאמור, בעקבות פעילות יזומה של ביטחון נתב"ג נחשף האיש והוגשה כנגדו תלונה במשטרת ישראל. חטיבת הביטחון של רש"ת תמשיך לנקוט בכל האמצעים כדי להבטיח את שלום הציבור ואת רמת הביטחון הגבוה הניתנת לציבור הנוסעים בנתב"ג".
מי שיקרא את ההודעה יתקשה לאתר בתוכה את הסיפור של סולימן או את המסקנות של ערוץ 2. לא כשל אבטחה, אלא להפך, חשיפת מתחזה. הכל כמובן "בהמשך לפעולה יזומה" ועם "אמצעים ייחודיים", ומדובר בכלל באירוע פלילי (כלומר – לא בטחוני), ובתעודת זהות מזויפת. העובדה שגם לפי גרסת רש"ת הגבר האלמוני הצליח לעבוד בזהותו הבדויה במשך יומיים שלמים מוצנעת היטב. ומה לגבי התלונה? "הוגשה תלונה והיא נבדקת", הגיבו לקונית במשטרת ישראל בתגובה לפנייה עם פרסום ההודעה של רש"ת. תלונה אכן הוגשה בתחנת נתב"ג, ובינתיים היא כנראה מעלה אבק. ביקשנו לדעת מהמשטרה אם החשוד נחקר ונהדפנו: "התלונה בבדיקה. אין מה להוסיף מעבר לזה".
דוד סולימן (צילום מסך מכתבת חדשות 2)
"לא דיברו איתי. כלום", אומר סולימן. לדבריו, איש ממשטרת ישראל או מרשות שדות התעופה לא פנה אליו. הוא משוכנע שהתיק במשטרה ייסגר וכי כתב אישום לא יוגש. תלונות מסוג זה שהגישה רש"ת אינן חדשות עבורו. לדבריו, גם בתחקירי עבר שבהם באמת השתמש בתעודות מזויפות, "לא עשו לי כלום. מתוך ניסיון, כשאתה עושה משימות עיתונאיות – המשטרה יודעת לא לעשות כלום בעניין. מבחינה משפטית צריכה להיות כוונה פלילית. אין פה".
"רשות שדות התעופה הוציאה הודעה שקרית", הוא תוקף עוד, "הם אמרו שהשתמשתי בתעודת זהות מזויפת ועם תמונה שלי, וזה לא נכון בכלל". כך גם לגבי הדרך שבה נחשף: פעולה יזומה ואמצעים מיוחדים? לסולימן גרסה ארצית יותר. "אחרי שעבדתי שם יומיים ראיתי שמיציתי את זה. העבודה מאוד קשה, צריך לעבוד 14 שעות ביום כי עכשיו זה העונה. נכנסתי בתור עיתונאי, לא בשביל לעבוד שם. ראיתי שיש לי מספיק חומר אז החלטתי שאני כבר לא הולך לשם. בחורה מההנהלה התקשרה אלי כמה פעמים כדי לסדר לי משמרות, והשבתי לה בשלילה. אמרתי שכואבות לי האצבעות. דחיתי את זה כדי לא להגיד להם באופן מיידי.
"אחי היה מי שידע על התחקיר הזה ומה אני עושה שם. יש לי מסרון שבו אני מודיע לו שאני יותר לא הולך לעבוד שם. שיש לי מספיק חומר. מזה תוכל לראות שלא היתה לי כוונה להמשיך. אחרי שהיה לי את הסיפור 'תפור' גם לא פחדתי יותר ולא שמרתי עליו בסוד כמו בהתחלה. סיפרתי לאנשים".
מתי למדת שעלו עליך?
"רק כשזה פורסם אצלכם ב'עין השביעית'. אז ראיתי איך הם משקרים ומנסים להקטין את הסיפור מכל מיני זוויות. להגיד שאני לא עיתונאי. עובדה שכן. לא רק שבערוץ 2 אמרו 'העיתונאי', 15 שנה הייתי תחקירן של רפי גינת ועוד שנתיים אצל אמנון לוי, הייתי כתב בעיתון 'ערים', כתבתי ל'ידיעות אחרונות'. אם עסקת בזה ומדי פעם אתה חוזר לזה, עדיין אתה עיתונאי. יש עיתונאי שעובד בזה ביומיום ויש כזה שלא מקושר לאף מערכת".
הוא מודה שאת התחקיר עשה ביוזמתו ולא נשכר על-ידי כלי תקשורת כלשהו. הוא גם לא רואה בכך כל פסול. "זה משתנה, תלוי בסיפורים. גם הנסיעה לאפריקה היתה על דעת עצמי. ברגע שהייתי עיתונאי פעיל 25 שנה, זה לא מישהו שסתם טוען שהוא עיתונאי. יש לי רזומה עיתונאי מפה ועד הודעה חדשה. אפילו כתבתי ספר על כל הסיפורים האלה. ברשות שדות התעופה רוצים אולי להקטין אותי בתקשורת ולפגוע במי שפגע בהם. עובדה שזה לא הצליח להם".