צעיר בן 16 נספה בתאונת דרכים. התברר כי נהג ללא רישיון, נסע במהירות מופרזת, ראה מולו שוטרים וביקש להמלט מהם, נתקל בעמוד תאורה – ונהרג במקום.

התקשורת העניקה מקום ניכר לטענות בני משפחתו: עמוד התאורה הוצב במקום לא ראוי ולכן לרשות המקומית אחריות לתאונה; השוטרים התנהגו באופן מאיים ולכן למשטרה אחריות תורמת בגרימת התאונה; הכביש שבו נסע הצעיר מועד לפורענות (תושבי האזור התלוננו כמה פעמים במשרד התחבורה) ולכן רשויות המדינה מעורבות בתאונה. בדיווחי התקשורת תפסה גרסת המשפחה נפח דומה לגרסת המשטרה, שמסרה את נתוני היסוד של המקרה המצער: צעיר ללא רישיון נהג באופן לא זהיר שהביא למותו.

המקרה הוא פרפרזה על אירוע שהיה לאחרונה, והוא מובא כאן כדי להמחיש תופעה השוטפת את התקשורת לסוגיה: אובדן ההייררכיה בין עיקר לטפל, בין חשוב למשני, בין סיבה לתוצאה. אמצעי התקשורת של העידן הנוכחי אינם מפעילים את המסננת שהנחתה את שיקוליהן המקצועיים של המערכות העיתונאיות של פעם.

בעבר נהגו עיתונאים – כתבים ועורכים כאחד – להפעיל את השכל הישר בבואם להחליט איזה מידע להעביר לציבור וכיצד להציג אותו. עד לשנים האחרונות נהגו אמצעי התקשורת לדרג את חשיבות המידע שהם מפיצים באופן שהבהיר לקהל צרכניהם איזה משקל לתת לדברים שהם קוראים, צופים בהם ומאזינים להם.

היום מרחב המידע פרוץ לחלוטין וכל פריט המרחף בו שווה בחשיבותו למשנהו. וכך מקבלות טענותיהם של עבריינים מועדים תשומת לב דומה לזה של גליון האישום שמגישים נגדם הגורמים הממונים על אכיפת החוק; שחקן מכור לסמים, היורה האשמות לכל עבר, נהנה מזמן מסך ארוך יותר מאשר החוקרים והפרקליטים שהחליטו להעמידו לדין; ופרנסי קהילה חרדית קטנה מרעישים עולמות, באמצעות התקשורת, כדי לחלץ מספסל הנאשמים אשה החשודה בעבירות התעללות מסמרות שיער, בעוד שהסבריהם של רופאים, עובדים סוציאליים ופרקליטים מטעם המדינה מובאים רק בתגובה.

לכאורה, ההתנהלות התקשורתית הזו מחויבת המציאות, ומי שמתרפק על העבר מעיד על עצמו שזמנו תם. האינטרנט הביא למיצוי את הדמוקרטיזציה של השימוש בתקשורת: בעידן שבו כל גולש הוא גם עיתונאי, לא תיתכן הייררכיה בהצגת המידע. כאשר כל הגיג או פיסת מידע, שמקליד כל אדם, מופצים ברשת וזמינים לכל דיכפין, לא ניתן לקיים את הסדר התקשורתי ששרר בעבר. השימוש ברשת בנוי על העיקרון שהכל שווים בפניה, שכל מידע העובר בה הוא לגיטימי (לבד מעבירות על החוק) ושאין סמכות-על המדרגת את חשיבותם של פריטי המידע או, אפילו, מנפה אותם. הסמכות הזו היתה בעבר לעורכים, וגם לכתבים, בתוקף עיסוקם העיתונאי, אך הם שומטים אותה מידיהם יותר ויותר.

עיתונאים באמצעי התקשורת המסורתיים מוותרים עתה על השימוש במסננת שאיפשרה להם בעבר להציג לציבור עולם מובחן. הם נוהגים כך משום שהם מקבלים (במודע או בלי משים) את התפיסה המכתיבה את ההתנהלות בעולם האינטרנט, וגם משום שהם נסחפים בתוך מערבולת של תחרות מסחרית שבה כללי המשחק הקודמים נטרפים. בעידן של העדר הייררכיות (בתחומים אחרים של התרבות יש לגישה הזו גם אידיאולוגיה מסברת אוזניים), מאבדים הכל את הצפון.

ההיסחפות הזו מסוכנת משום שהיא מחוללת כאוס בעולם המושגים של החברה ומאיימת על יכולתה לתפקד כהלכה. אם מנהיגיה של קהילת התקשורת בארץ לא יתעשתו ולא יחילו מחדש את קני המידה המוסריים המדרגים את המידע המופץ לציבור, הם ימצאו את עצמם מול מציאות שבה גם הם ילכו לאיבוד.