ביקור בסליק משוחזר בכפר-גלעדי, 10.10.12 (צילום: יוסי זמיר)
העלאת גירה
"משפט שהרבה זמן לא שמעתי: 'יש מחר עיתון גדול'", צייצה אתמול גילי כהן, הכתבת הצבאית של "הארץ", בתוספת התגיות "#תודה #לבחירות". קונטרס החדשות של "הארץ" מחזיק הבוקר 18 עמודים, שני עמודים יותר ממקבילו מיום ראשון שעבר, ערב שמחת-תורה.
מודעות מטעם מועמדים לכנסת אינן מופיעות הבוקר בקונטרס החדשות, או בכל חלק אחר של "הארץ", אך על פני כמחצית מעמ' 5 בעיתון מתפרסמת מודעה פרטית, מאת דן טוחנר, הקורא לציפי לבני לאחר כוחות עם בנימין נתניהו. עמוד אחר, הרביעי במספר, מופיע תחת הכותרת "בחירות 2013" ומוקדש לידיעות על הבחירות הקרובות. בראשו ידיעה על חילופי השמצות בין שני פוליטיקאים בכירים.
טורו של גדעון לוי במדור הדעות של "הארץ" מוקדש גם הוא לבחירות לכנסת. כמו פרשני "מקור ראשון" ביום שישי האחרון, גם לוי מחזיק בדעה שהבחירות לא יספקו עניין רב לציבור. "שלושת החודשים הקרובים עלולים להיות משעממים עד מוות", הוא מזהיר, ופוסל מראש אפשרות להתעניין בבחירות גם במקרה שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט יחליט לנסות ולשוב להיבחר לכנסת. "מי שהיה הוא שיהיה, בשינויים לא משמעותיים", הוא קובע. "[...] החודשים הקרובים יהיו זמן העלאת הגירה".
זו בעיה. הבחירות לכנסת הן בשורה טובה למחלקות המסחריות (אהוד ברק כבר קונה עמודים שלמים) ולעיתונאים המכסים את התחום הפוליטי/מדיני, אבל נראה שלאחריהן תמונת המצב בשלטון תיוותר דומה. את הבחירות צריך לשווק כעלילת מתח, אך הסוף פחות או יותר ידוע מראש. התקשורת הישראלית המסחרית שבויה, אם כן, במלכוד. לפחות חלק ממנה. התומכים האידיאולוגיים בבנימין נתניהו ("ישראל היום" ו"מקור ראשון") ממילא מעדיפים מערכת בחירות מנומנמת. המתנגדים האידיאולוגיים רוצים אקשן, כדי לעורר עניין בקרב הציבור ומתוך תקווה שבכל זאת יתבצע שינוי. מה ניתן לעשות? כמו תמיד – את המירב.
כמה מכלי התקשורת המסחריים ("ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הם הנציגים בענף עיתונות הדפוס) דוחפים במרץ את הסיפור על שובו האפשרי של אולמרט לזירה הפוליטית. במקביל לאינטרס ברור במישור העלילתי (יהיה מעניין, כביכול), בכלי התקשורת הללו בולט גם תמריץ אישי: חיבה ותיקה לאולמרט ומקורביו, איבה לנתניהו ולעיתונו "ישראל היום", שעשה שמות בענף העיתונות בישראל.
"רוץ, אולמרט, רוץ", קרא בן כספית ב"מעריב" ביום שישי האחרון ("כי גם העיתון הזה, או מה שנשאר ממנו, כבר לא מה שהיה", היה אחד הנימוקים). הבוקר משרטטת מזל מועלם דרך אפשרית לחזרתו של אולמרט לפוליטיקה. "בכירים בקדימה: מופז מוכן לתת את מקומו לאולמרט", היא מדווחת בכפולה הפותחת של העיתון, שמוקדשת כולה לסיקור הבחירות. לפי דיווחה, ציפי לבני "אינה מתכוונת להערים קשיים על אולמרט אם יחליט לחזור, ועשויה להצטרף אליו כמס' 2". הדיווח מקבל הפניה מתחתית עמוד השער.
"כן אולמרט, אנחנו כועסים עליך", כותבת לילך סיגן במדור הדעות של "מעריב". "לא היית מספיק נקי, ואנחנו רוצים לצפות מנבחרי הציבור שלנו ליותר. בעניין הזה, אתה חייב להודות שזה ראוי להערכה שאנחנו לא מוכנים לוותר. בסופו של דבר, גם אם לא בכל הסעיפים נגדך הורשעת בהפרת אמונים, יש נגדך עדיין תיקים פתוחים. ת'כלס, אומר לך במלוא הכנות – בחלומי הפרטי, כשאני מבקרת באספמיה, הייתי מעדיפה על פניך מישהו אחר. אבל בינך לבין נתניהו, שירכיב לנו שוב את אותה ממשלה, אני בכלל לא צריכה לעצור ולחשוב. אני פשוט מעדיפה אותך".
הטקסט הזה, נוסף לפגמים התחביריים והלוגיים שבו, בעייתי משום שיש בו תרומה להשחתת מידות ציבורית. בגלל טקסטים כמו של סיגן וכספית, וכל יתר הדיווחים והפרשנויות המעודדים את האפשרות שעבריינים מורשעים יתמודדו לכנסת, הקלון איבד את כוחו בזירה הציבורית בישראל והפך למונח משפטי בלבד. על עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית להוקיע נסיונות של עבריינים שהורשעו בהפרת אמון הציבור להשתלב מחדש במערכת הפוליטית, בוודאי שלא לעודדם לעשות זאת, וזאת בלי קשר לעמדות העבריינים בענייני פנים וחוץ, למילייה החברתי שלהם או ליחסים שהיו להם בעבר עם כלי התקשורת.
במקרה של "הארץ", הסיקור הביקורתי המסורתי של אולמרט מצטרף הבוקר לאג'נדת שמירת שלטון החוק המאפיינת את העיתון. "המפכ"ל: על המדינה לערער לעליון על זיכוי אולמרט", נכתב בכותרת הראשית. גידי וייץ ויניב קובוביץ מדווחים כי מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, שכיהן כראש אגף החקירות בזמן ממשלת אולמרט, אמר זאת באחרונה "לגורמים שונים". המסר שמשתמע מהכותרת הראשית מנוסח בגלוי במאמר המערכת של העיתון, שמופיע תחת הכותרת "לא לאולמרט": "נקיון הדעת והממשל אינו סובל שיתוף של עבריין ונאשם בבחירות הקרובות. ישראל אינה כה מושחתת ונואשת".
בין "ידיעות אחרונות" ל"ישראל היום"
א. הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מיום שישי האחרון ("נתניהו הסכים לרדת מהגולן") זוכה הבוקר לידיעות המשך. "ארה"ב מאשרת: נתניהו ניהל מו"מ עם סוריה", נכתב ב"ידיעות אחרונות". "נתניהו וברק אישרו קיום מגעים עם סוריה ב-2011", נכתב ב"הארץ". "מקור בכיר: נתניהו הסכים לדון על הגולן תמורת התנתקות של סוריה מאיראן", נכתב בזו של "מעריב".
"נתניהו: 'כל עוד אני רה"מ אין סיכוי שנרד מרמת הגולן'", נכתב בראש עמ' 9 של "ישראל היום". שלמה צזנה ויוני הרש פותחים את דיווחם במלים "הכחשה גורפת בלשכת רה"מ לפרסום שלשום ב'ידיעות אחרונות'". "פרסום שנועד לפצל את הליכוד", מגדיר זאת דרור אידר, שמלבד זאת מכין את קוראיו ל"שני שקרים שילוו אותנו" בתקופה הקרובה: "אולמרט הוא מרכז פוליטי" ו"הממשלה הנוכחית לא השאירה חותם היסטורי".
כמה עמודים קודם לכן טוען הפרשן דן מרגלית כי הפרסום ב"ידיעות אחרונות" דווקא עשוי להועיל לנתניהו. "מצד אחד הימין יכעס, מצד אחר, בקו התפר שבינו לבין גוש המרכז-שמאל יש רבים החוששים כי נתניהו לא מתכוון ברצינות לפשרה עם כל גורם ערבי. פרסום זה יכול דווקא לסייע לו בטיעון כי אינו נוקשה כפי שמציגים אותו יריביו". בהמשך הטור מגונן מרגלית על אהוד ברק.
ב. תמר טרבלסי-חדד מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי בניגוד לדו"ח של ה-OECD שהבליט את השיעור הגבוה של אקדמאים בישראל, בדיקה של ד"ר דורון לביא מהמכללה האקדמית תל-חי ושלומית נרדיה מקבוצת פארטו מעלה כי יש פערים עצומים במספר האקדמאים בין אזור המרכז לפריפריה. בתל-אביב עומד שיעור בעלי יותר מ-12 שנות לימוד על 49%, לעומת 33% בצפון הארץ.
ב"ישראל היום" מדווחת מיטל יסעור-בית-אור, כתבת העיתון לענייני בריאות, על דו"ח אחר של ה-OECD, ולפיו "ישראל פיתחה את אחת ממערכות הבריאות מעוררות הקנאה בקרב מדינות ה-OECD". המחמאה מוזכרת בכותרת הידיעה, בכותרת המשנה ובפסקת הפתיחה. בפסקה הרביעית מצוין כי נוסף לכך נכתב בדו"ח על "חוסר שוויוניות בנגישות לשירותי בריאות בין תושבי המרכז ובעלי יכולת כלכלית לבין מהגרים, ערבים ועניים" (סיקור הדו"ח ב"דה-מרקר" על ידי רוני לינדר-גנץ, נרחב הרבה יותר ומספק תמונת מצב מורכבת).
#תודה #לבנק הפועלים
בפינת המדור הכלכלי המצומצם של "ישראל היום" מדווח חזי שטרנליכט כי המגזין הפיננסי "גלובל פייננס" בחר בבנק הפועלים לטוב ביותר בישראל. לדיווח נלווה תצלום לא הכי מוצלח בעולם של מנכ"ל הבנק ציון קינן והיו"ר יאיר סרוסי בעת ביקורם ביפן, לצורך השתתפות בוועידת קרן המטבע הבינלאומית. הקרדיט לתצלום קורא "בנק הפועלים", והידיעה כולה נקראת כידיעת יחסי-ציבור.
בכפולה הפותחת במוסף "עסקים" של "מעריב", ולא, נניח, במדור הרכילות המורחב של המוסף, מדווח מורן רייכמן על השתתפותם של קינן וסרוסי בוועידה. אותו התצלום מתפרסם גם כאן, הפעם בלא קרדיט למחלקת יחסי-הציבור של בנק הפועלים.
מגדיל לעשות "ידיעות אחרונות", המשבץ בעמודי החדשות שלו ידיעת תצלום על ביקורם של יו"ר ומנכ"ל בנק הפועלים בסין, כאילו יש בה עניין כלשהו לציבור הקוראים הרחב. הידיעה אינה חתומה, והקרדיט לתצלום הוא "בנק הפועלים". בעיתון זה התצלום שונה ומוצלח יותר מבחינת יו"ר ומנכ"ל הבנק. הם נראים בו כשפניהם למצלמה, משני צדיו של אדם שלישי. החנופה לבכירי בנק הפועלים, שמשמעותה זלזול בוטה בכל יתר הקוראים, מקבלת את ביטויה המזוקק ביותר בכיתוב שמצורף לתצלום, ולפיו נראים בו "(מימין לשמאל): סרוסי, בנקאי יפני וקינן".
ב"הארץ" וב"דה-מרקר" אין ידיעה או תצלום מביקור השניים ביפן.
מיליארד שקל, 0.6%
"חיים סבן לקראת רכישת פרטנר", מכריזה הכותרת הראשית של "כלכליסט". גולן חזני מדווח כי סבן ירכוש כ-35%–40% מהמניות של פרטנר תמורת כ-400–450 מיליון דולר, ולשם כך פנה לבנקים הגדולים בישראל לקבלת מימון בגובה 200 מיליון דולר. "בעסקה זו ירשום בן-דב הפסד של כמיליארד שקל, לפי הערכות, אם כי יכול היה לצאת בהפסד גבוה יותר", כותב חזני.
ב"דה-מרקר" מדווח נמרוד הלפרן כי לפי דו"ח חדש של בנק קרדיט-סוויס, 0.6% מאוכלוסיית העולם מחזיקה ב-40% מהעושר, ואילו כמעט 70% מאוכלוסיית העולם מחזיקה בפחות מ-3.3% מהעושר העולמי.
עוד כותרות
"החיסול והכוננות", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". מעליה שני תצלומים, של נזקי פגיעת גראד בחצר בית בנתיבות ושל תוצאות חיסול בעזה. "בצבא נערכים למקרה של הסלמה", מדווחים כתבי העיתון בכפולה הפותחת (הבוקר התבררה ההערכה כמוצדקת). לפי הדיווח, הגראד שפגע בנתיבות גרם לפציעתו של אדם אחד באורח קל ולפגיעת חרדה באשה אחרת. עוד מדווח כי אתמול צה"ל תקף פעמיים בעזה וחיסל שני פעילי ג'יהאד עולמי ופצע שלישי.
דיווח דומה מתפרסם בראש עמ' 7 של "ישראל היום", ובאופן מוצנע יותר בתחתית עמ' 5 של "הארץ". ב"מעריב" מדווחים אחיקם משה דוד, אורי בינדר ורימון מרג'ייה כי נוסף לפעילי הטרור שנהרגו ונפצעו בתקיפות צה"ל בעזה, גם ילד בן עשר שהיה בקרבתם נפצע קשה.
הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת למל"ט שהופל מעל שמי המדינה בשבוע שעבר. "העיניים של אחמדינג'אד בתרגיל המשותף", נכתב בה, והיא נסמכת על פרסום הבוקר ב"סאנדיי טיימס" ולפיו המל"ט ששיגר חיזבאללה הצליח לתעד הכנות לתרגיל משותף לצה"ל וארצות-הברית.
ענייני תקשורת
ידיעה שחתומה על-ידי "כתב 'ידיעות אחרונות'" מצטטת מתוך הרשת החברתית פייסבוק את תגובתה של שאהירה אמין, הכתבת המצרייה שריאיינה את גלעד שליט מיד לאחר שחרורו משבי חמאס, לדברים שאמר עליה שליט בראיון שהעניק לערוץ 10 ושודר ביום חמישי שעבר.
אוריאל דסקל מביא בפני קוראי "כלכליסט" את סיפורו של "דה-בליזרד", מגזין דיגיטלי לענייני כדורגל שמנסה גישה מקצועית שונה מהמקובל: "לא להתחנף לקוראים", "לא לנחש מה הם רוצים לקרוא", "לייצר כתבות ארוכות יותר", "בלי אנשי שיווק", "ללא מתווכים", "תן לקוראים להחליט בעצמם כמה לשלם".
כמו ברבים מהעיתונים הנחשבים בעולם, המעניקים תמיכה פומבית למועמדים בבחירות, מכריז הבוקר מבעוד מועד מנחם בן על המפלגה שתזכה להצבעתו בבחירות הקרובות לכנסת: הבית-היהודי (או ישראל-ביתנו).
מדור הדעות של "ישראל היום" כולל הבוקר מאמר ארוך יחסית מאת שלדון אדלסון, הבעלים של העיתון, שמסביר מדוע יש להתנער מנשיא ארה"ב, ברק אובמה, ולתמוך במועמד להחליפו מטעם המפלגה הרפובליקאית – מיט רומני.
לפי אדלסון, אובמה לא דיבר "ישר ולעניין" אל העם האמריקאי, ביטוי המופיע מדי בוקר בעמוד הפותח של "ישראל היום". "בעתות כאלו של אי-שקט ושל אלימות, חיוני לבחור מפקד-עליון שניתן לסמוך על דבריו. מיט רומני, לדעתי, הוא בחירה הרבה יותר בטוחה. שלא כמו אובמה, הוא לא רק מבין את המצב המסוכן של ישראל, הוא גם אוהב את המדינה הזו", כותב הבעלים של "ישראל היום". יש להניח כי לעולם לא נראה מאמר דומה פרי עטו של אדלסון על המועמד השני שהוא מריץ: בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.
אגב, אדלסון אינו איל התקשורת העולמי היחיד שמחזיק בדעה זו ביחס לישראל והבחירות בארה"ב. רופרט מרדוק צייץ אתמול כי בחירתו של אובמה פירושה "סיוט" עבור מדינת ישראל. מו"ל "הארץ" עמוס שוקן, שהצטרף לאחרונה למצייצים, שאל את מרדוק מדוע, אך עד עתה לא קיבל תשובה.