ביום שלישי האחרון התקיים דיון ראשון בבקשת אישור התביעה הנגזרת נגד בנק הפועלים וראשיו בשל הזרמת הכספים ל"מעריב" בתקופת המו"ל עופר נמרודי. השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו עמדה על הקשיים שעומדים בפני מגיש הבקשה ועל המשוכות הגבוהות שיהיה עליו לעבור טרם תקבל את אישור בית-המשפט. מנגד, העלתה תמיהות לגבי חלק מתהליך קבלת ההחלטות בבנק הפועלים.

במוקד הבקשה לתביעה נגזרת עומדת סדרת החלטות שקיבל הבנק בשנים 2008–2009, כאשר העמיד לרשותו של "מעריב" הכושל, שכבר אז היה חייב לו עשרות מיליוני שקלים, אשראי נוסף בגובה עשרות מיליוני שקלים נוספים.

יונתן הרפז, בעל מניות מיעוט בבנק, טען באמצעות עו"ד שחר ולר כי העמדת האשראי היתה בניגוד לאינטרסים של הבנק, התקבלה בחלקה בלא סמכות ובניגוד לכללים, ואולי אף היתה נגועה בשיקולים זרים וגרמה לו בסופו של דבר להפסדים. בבנק טענו מנגד, באמצעות עורכי-הדין פיני רובין, ירון אלכאוי, תום אלקלעי ואמנון ביס ממשרד גורניצקי ושות', כי כל ההחלטות שהתקבלו היו סבירות ובדיעבד גם מוצדקות, ונבעו משיקולים ענייניים בלבד.

כבר בפתח הדיון הציעה השופטת רונן לבא כוחו של מגיש הבקשה, עו"ד ולר, להסיר את הטענה על שיקולים זרים. "אני חושבת שזה סביר מאוד או אפילו ברור שאי-אפשר לקבל טענה כזו באופן שבו היא נטענה", אמרה השופטת רונן. עו"ד ולר סירב לקבל את הרמז. "אני סבור, בכל הכבוד, שהטענה היא טענה שראויה להישמע", אמר. "יש פה שורה של הסדרים שנעשו עם העיתון על פני התקופה של נמרודי ובסופו של יום זו מסקנה, אפשר לקרוא לזה תמיהות, אפשר לקרוא לזה שיקולים זרים, אבל בסופו של יום זו טענה שלא הייתי רוצה לסתום עליה את הגולל בשלב זה".

את עיקר הערותיה למגיש הבקשה הקדישה השופטת רונן לסוגיית כלל השיקול העסקי. לטענת בנק הפועלים, לבית-המשפט אין מקום להתערב בשיקול הדעת העסקי של מקבלי ההחלטות.

"כלל שיקול הדעת העסקי מאוד יכביד עליכם כאן", אמרה השופטת רונן לעו"ד ולר, "משום שהתקבלו פה החלטות שאולי מבחינתכם הן לא סבירות ואולי אפילו טיפשיות, ואולי צריך היה לעשות אחרת בכל אחד מהצמתים הרלבנטיים לבקשה, אבל אלה היו ההחלטות של הבנק והתפקיד של ועדת האשראי היה לקבל את ההחלטות האלה. ואם הן החלטות לא טובות, אז שבעלי המניות יפטרו אותם. זה לא התפקיד של בית-המשפט.

"יש פה גם טענות שממש מתנגשות חזיתית עם כלל שיקול הדעת העסקי: לא עשינו כך כי חשבנו שיותר טוב לעשות אחרת, רצינו לעשות את הניסיון של הסדר חוב נוסף של האשראי שאמור להבריא. טוב – לא טוב, נכון – לא נכון, זה לא דבר שבית-משפט צריך להתייחס אליו. הדבר הזה הוא אבן הנגף הכי משמעותית שיש לכם בבקשה".

אחרי דיון קצר שעסק בתחולת כלל שיקול הדעת העסקי על ההחלטות הרלבנטיות אמר עו"ד ולר כי גם בהנחה שבית-המשפט יקבע כי אין לו מקום להתערב בהחלטה הראשונה להעמדת אשראי של מיליונים ל"מעריב" ("אפשרות שהיא לא בלתי סבירה", רמזה השופטת רונן), וגם אם ייקבע כך לגבי ההחלטה השנייה שנגעה להסדר פשרה עם איש העסקים ובעל המניות בעיתון ולדימיר גוסינסקי, ישנה ההחלטה השלישית, שקיבל המנכ"ל היוצא של הבנק ציון קינן, אז הממונה על חטיבת הבנקאות העסקית בבנק, שעמדה לכאורה בניגוד להחלטת ועדת האשראי וספגה ביקורת גם מבנק ישראל. "אני חושב שאם בנק ישראל לא השתכנע, יש אפשרות סבירה שגם בית-המשפט יקבע שההחלטה הזו היתה נטולת סמכות".

"בוא נדבר על זה שנייה", אמרה השופטת רונן, וענתה כי גם בהנחה שההחלטה של קינן התקבלה בחריגה מסמכות, היא היתה יכולה להיות מאושררת מאוחר יותר על-ידי הבנק. ההחלטה, הוסיפה, התקבלה בשנת 2008, ומאז לא נעשה לגביה דבר. "זה מאוד בעייתי בתביעה נגזרת, ואני אומרת את זה 'אוף הנד', לפני שנתתי לזה את המחשבה המעמיקה די הצורך", העירה השופטת רונן.

עו"ד פיני רובין, אחד מחמישה עורכי-דין שייצגו את הבנק ובכיריו באולם בית-המשפט באותו יום, טען מנגד כי ההחלטה של קינן התקבלה לפי הנהלים הפנימיים של הבנק, ועל כן גם אם היתה חריגה מסמכות היא היתה "ב-Indoor Management של הבנק", כלומר היא היתה במסגרת הנהלים הפנימיים ובאופן שאינו משפיע על צד שלישי כלשהו. "למלים 'חריגה מסמכות' יש קונוטציה שהיא הרבה מעבר למידות של התיק הזה", הדגיש רובין, "כיוון שזו איננה חריגה מסמכות אל מול צדדים שלישיים".

אשר להחלטות העקרוניות של הבנק להעמיד ל"מעריב" באותה תקופה אשראי נוסף, במקום לנסות לגבות את החובות שכבר היו לעיתון כלפיו, השופטת רונן טענה כי מדובר בהחלטה המעוררת שאלות. "כאשר יש חוב של 70 מיליון שקל ובמקום לנסות לגבות אומרים 'בוא ניתן עוד כסף', צריך לברר למה מחליטים את זה. זה על פניו מעורר את השאלה למה. זה לא בהכרח אומר, אולי זו ההחלטה הטובה ביותר, אבל כדי שבית-המשפט יוכל להשתכנע שזו ההחלטה הטובה ביותר, סבירה, סבירה למדי, צריך לדעת מה היו הנימוקים. סימני השאלה שמתעוררים [...] איך נותנים סכום נוסף כשאין בטוחה?".

עו"ד רובין הסביר כי ההחלטות התקבלו כולן לטובת התאגיד, כחלק משגרת עבודת ועדת האשראי, וכי בסופו של דבר הן הוכיחו את עצמן. "מצבנו לא רע", סיכם רובין את תוצאות העמדת האשראי, והוסיף: "אפשר לשלוח לנו בונבוניירה".

לקראת סיום הדיון הציעה השופטת רונן לוותר על חקירות עדים ולהסתפק בהגשת סיכומים, אולם עו"ד ולר התעקש על חקירות נגדיות של בכירי הפועלים. בשל כך נקבע מועד לדיון בבקשה לגופה.

17542-11-15