בשבוע שעבר התפרסמו בשלל כלי תקשורת ישראלים ידיעות נרגשות על השקת מטוס ה-F-35, הראשון מבין כמה עשרות מטוסים מדגם זה שנועדו להצטרף לחיל האוויר הישראלי.

עסקת המיליארדים לרכש המטוסים היא אחת מעסקאות הנשק הגדולות שידעה ישראל מעודה, בעלת השלכות לשנים רבות קדימה. העסקה נטענה משמעות יתרה לאור הביקורת הקשה שהוטחה בדגם המטוס לאורך שנות פיתוחו, וזאת בשל תקלות חוזרות ונשנות, פגמים, דחיות ועלות גבוהה במיוחד. הוסיפו לכך את העובדה שבדורות האחרונים ישראל אינה מתמודדת מול חילות אוויר של מדינות אויב ותבינו מדוע לחברת לוקהיד-מרטין, יצרנית המטוס, היה חשוב להשקיע מאמצים במסע יחסי-ציבור בתקשורת הישראלית.

כל כלי התקשורת המרכזיים בישראל שיגרו שליח מטעמם לדווח על טקס ההשקה מהמפעל בפורט-וורת, טקסס. ניר דבורי דיווח על הטקס לחדשות ערוץ 2, אור הלר דיווח לערוץ 10, אמיר בר-שלום דיווח לערוץ 1, אלכס פישמן דיווח ל"ידיעות אחרונות", יואב לימור דיווח ל"ישראל היום", נועם אמיר דיווח ל"מעריב", אמיר אורן דיווח ל"הארץ", אמיר בוחבוט דיווח לאתר "וואלה", ויואב זיתון דיווח לאתר ynet.

רוב כלי התקשורת המרכזיים בישראל לא הסכימו להגיד אם הסיקור שלהם את העסקה הבטחונית הגדולה של השנים האחרונות מומן על ידי חברת נשק אמריקאית: חדשות 2, רשות השידור, "ישראל היום", "ידיעות אחרונות", ynet, "וואלה" ו"מעריב"

אבל האם באמת נכון להגיד שכלי התקשורת שיגרו שליח מטעמם? או שאולי מדויק יותר יהיה לומר כי כלי התקשורת הישראלים, שסובלים כולם ממצוקת מזומנים, נהנו מההזמנה של חברת לוקהיד-מרטין, יצרנית המטוס, ושיגרו על חשבונה את כתביהם כדי לסקר את האירוע שלה עצמה? עבור יצרנית המטוס, שהשקיעה גם בקמפיין פרסומי בתקשורת הישראלית, מדובר בסכום פעוט. עבור כלי התקשורת, עלות הטיסה והאירוח גדולה דיה כדי להכריע את הכף בהתמודדות מול המצפון העיתונאי בשאלה אם לשלוח עיתונאי לדווח מהטקס בארצות-הברית או להסתפק בסיקור מישראל.

גם בתרחיש המסתבר, שלפיו אכן היה מדובר בדיווח שמומן על-ידי מושא הסיקור, במרבית כלי התקשורת לא ניתן גילוי נאות לכך. לכל היותר, כמו במקרה של חדשות ערוץ 10, ניתן גילוי נאות חלקי. בשל כך, הצופים והקוראים לא יכלו לדעת שהעיתונאי המדווח להם בהתלהבות על נפלאות המטוס החדש עושה זאת שעה שהוא מתארח בחו"ל במימונה של היצרנית.

מבין שלל כלי התקשורת שמדיווחיהם נעדר גילוי נאות בלט במיוחד עיתון "הארץ". לא משום ששליח העיתון אמיר אורן שיגר דיווחים נלהבים במיוחד. להפך. בניגוד לכלי תקשורת אחרים, במערכת "הארץ" מקפידים בדרך כלל על מימון עצמאי או על גילוי נאות. עיתונאי "הארץ" ו"דה-מרקר" אינם מורשים לטוס לחו"ל על חשבון גורמים חיצוניים, ובמקרים שבהם הכתבים מתארחים על חשבון אחרים ניתן לכך גילוי נאות.

הפעם לא נעשה כך. שתי ידיעות של אורן מטקסס התפרסמו בלי גילוי נאות על מקור המימון לנסיעה. בעקבות פניית "העין השביעית" לעיתון אישר העורך אלוף בן כי הנסיעה של אורן לטקסס מומנה ברובה על-ידי לוקהיד-מרטין, והסביר כי בשל טעות לא ניתן לכך גילוי נאות. בעקבות הפנייה נוסף גילוי נאות לשתי הכתבות שפורסמו באתר "הארץ", ובהן הובהר כי "הכתב השתתף במשלחת כתבים כאורח לוקהיד-מרטין".

מחדשות ערוץ 10 נמסר בתגובה: "הנסיעה מומנה על-ידי החברה, ובדיווחים ניתן גילוי נאות בעניין". למרות הנטען בתגובה, במהדורת החדשות המרכזית לא שובץ גילוי נאות בדיווח הקצר של אור הלר מטקסס, וכך גם בטקסט המלווה את הידיעה באתר "נענע10" או באייטם נפרד שששיגר משם הלר. דיווח נפרד של הלר לתוכנית "חמש עם רפי רשף" לא לווה גם הוא בגילוי נאות. הלר דיווח מטקסס גם לתוכנית "לונדון את קירשנבאום", שם דווקא נמסר, לפני הדיווח ומפי המגיש ירון לונדון, גילוי נאות לגבי מימון הנסיעה. גילוי נאות דומה נמסר מפי גיא זהר, מגיש "היום שהיה", לפני שפנה בתוכניתו לדיווח של הלר מטקסס.

לעומת "הארץ" וערוץ 10, ברוב כלי התקשורת המרכזיים בישראל לא הסכימו להגיד אם הסיקור שלהם את העסקה הבטחונית שהיא אולי הגדולה בתולדות המדינה – מומן על-ידי חברת נשק אמריקאית: בחדשות ערוץ 2, רשות השידור ו"ישראל היום" סירבו להגיב. "ידיעות אחרונות", ynet, "וואלה" ו"מעריב" כלל לא הגיבו.