ככלה בחופתה

הבוקר נודע כי רוב המצביעים במשאל העם שנערך אתמול בבריטניה הכריע בעד עזיבת האיחוד-האירופי. בעקבות זאת החלו מדדי הבורסות ברחבי העולם לצלול, וראש הממשלה דייוויד קמרון הודיע על התפטרותו. מנהיגי ימין במדינות שונות באירופה דורשים גם הם משאל עם ויציאה מהאיחוד. הדרמה הזו נחסכת ברובה מקוראי העיתונים, שירדו לדפוס אתמול בלילה.

אף שלא ידעו מה תהא התוצאה, שני הצהובונים הנפוצים בישראל הקדישו לה את הכותרת הראשית. "הצבעה גורלית בבריטניה", נכתב בזו של "ישראל היום". "איחוד או לחוד" חרזו עורכי "ידיעות אחרונות" (ב"ישראל היום" דחקו את החרוז לכותרת הגג: "נשארים או נפרדים"). היו גם מי שהקדישו למשאל העם טור פרשנות חוזה פני עתיד.

"בשעה שתקראו את המדור הזה, תוצאות משאל העם בבריטניה, בעד או נגד עזיבת האיחוד-האירופי, כבר יהיו ברורות", כותב סבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "אני מהמר על נצחון התבונה ועל הצבעה מכרעת נגד הפרישה; אבל בתחזיתי אני מושפע כמובן גם ממשאלת הלב". הפרשן הכלכלי הבכיר בעיתון מתאר את תומכי העזיבה כמסיתים פופוליסטיים ולאומניים, שקרנים המפיצים אמנות טפלות, ואת המשאל שנערך אמש כעימות מכריע בין חושך לאור.

התקשורת הישראלית, בדרך-כלל, בוחנת אירועים בינלאומיים מהזווית הישראלית. האם המהלך הנוכחי טוב או רע ליהודים החיים במדינת ישראל? מותר לנחש שטורי פרשנות בנוסח זה נכתבים בשעות אלה ממש. אולם כדי לענות על השאלה הזאת צריך גם להחליט מה נחשב טוב או רע ליהודים החיים במדינת ישראל.

ב"מוסף הארץ" כותב עפרי אילני על "הגלובליזציה של הישראליזציה". אילני מצטט נציגה גרמנייה של ארגון זכויות אדם בינלאומי שאמרה לאחרונה כך: "בכל מקום בעולם שבו אני מבקרת ברור לכולם שהכוח של האיחוד-האירופי ושל גופים שפועלים בחסותו פוחת במהירות. הכוחות שעולים באירופה הם הימין הפופוליסטי – AfD בגרמניה, Ukip בבריטניה, החזית הלאומית בצרפת". לדבריה, "באירופה החדשה הזאת ישראל של נתניהו דווקא פופולרית יותר מתמיד".

בהקשר זה מצטט אילני את הסוציולוגית ליסה הג'ר, שכתבה על תהליך שהיא מכנה "ישראליזציה" של המשפט הבינלאומי. "משפטנים אמריקאים", מסביר אילני, "מאמצים במידה הולכת וגדלה גישות משפטיות שעוצבו בחסות הכיבוש הישראלי בגדה ובעזה לצורך מלחמה באויבים לא-מדינתיים".

"אפשר, אם כן, לנשום לרווחה", מסכם אילני. "אנחנו לא מבודדים כמו שחששנו. הבעיה היא שהעולם המתהווה שבו ישראל העכשווית צועדת ככלה בחופתה הוא דיסטופי למדי. זהו עולם של גבולות סגורים, תעשיות נשק שמנות ואידיאולוגיות בחירה לאומיות".

שניים מתוך שלושת המרכיבים של העולם החדש (גבולות סגורים ואידיאולוגיות בחירה לאומיות) מאפיינים את ההכרעה שנפלה הלילה בבריטניה. המרכיב השלישי עומד במוקד כתבת השער של מוסף "דיוקן" של "מקור ראשון", העוסקת ב"ישראליזציה" של העולם מנקודת מבט שונה.

אהוד ברק בוחן ציוד במפעל אלביט, 2010 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

ישי פרידמן מצטט באריכות מהרצאותיו המקוונות של פעיל השמאל פרופסור ג'ף הלפר, וכמה מממשיכי דרכו, על הסכנה שמציבה ישראל לעולם בהיותה יצואנית נשק ברמה עולמית. לבסוף הוא גם משוחח עם הלפר ישירות. בעוד אילני כותב ב"הארץ" על ה"ישראליזציה" של העולם, הלפר, כך כותב פרידמן, מגדיר זאת "פלסטיניזציה". לדבריו, עימותים שונים ברחבי העולם עוברים בשנים האחרונות תהליך שבו הם הופכים דומים יותר לעימות הישראלי-פלסטיני, וזאת באמצעות כלי נשק ומערכות בטחוניות אחרות שישראל מייצאת, אחרי שנוסו ונבדקו בחברון או בעזה.

הנה רעיון למוצר מקומי נוסף המתאים לייצוא, מוצר המשתלב היטב עם הסכסוך ומערכות הנשק לניהולו: תקשורת מיליטריסטית, עצלנית ונרפית, שלא רוצה לדווח על מה שצרכניה לא רוצים לדעת.

הסתבכות

הדוגמה האחרונה לאופן שבו התקשורת הישראלית מועלת בתפקידה בסיקור הסכסוך באה ביום שלישי השבוע, עם מותו של מוחמד בדראן, שנהרג מירי חיילי צה"ל שחשבו שהמכונית שבה נסע מובילה משליכי אבנים ובקבוקי תבערה. כפי שהדגים הבלוגר המכנה את עצמו ג'ון בראון באתר "שיחה מקומית", התקשורת הישראלית שסיקרה את האירוע עברה במהירות מאימוץ אוטומטי של הודעה שגויה שיצאה מדובר צה"ל לטיוח המקרה.

הבוקר, שלושה ימים לאחר ההרג, כל העיתונים (למעט "הארץ") עברו לסקר עניינים אחרים, אך אתמול עוד יצא עיתון שדיווח על האירוע לקוראיו: "בשבע", החינמון השבועי הנקרא בעיקר על-ידי חלקים בציבור הדתי-לאומי.

אף שהדיווח של "בשבע" ירד לדפוס לאחר שכבר התברר כי חיילי צה"ל הרגו נער שלא היה קשור כלל לזריקת האבנים ובקבוקי התבערה, הכותרת בידיעה של העיתון, הכותרת הפותחת את כפולת התוכן הראשונה בעיתון, היא "סלעים ובקבוקי תבערה הושלכו על נוסעים בכביש 433". לא "פלסטיני הרוג מירי חיילי צה"ל", אפילו לא "פלשתיני". "סלעים ובקבוקי תבערה".

"בשבע", 23.6.2016

העיתונאי חגי הוברמן פותח את הדיווח על שהתרחש ביום שלישי במלים הבאות: "אירוע טרור, שבו מחבלים פלשתינים יידו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כלי רכב ישראליים, שוב הפך להסתבכות משפטית, כאשר המשטרה הצבאית פתחה שלשום (ג') בחקירה פלילית נגד החיילים שירו בשוגג בנער פלשתיני בכביש 443". כל התורה על רגל אחת: התמקדות בקורבנות היהודים, אף שאלה נפצעו קל בעוד הפלסטיני נהרג וחבריו לרכב נפצעו בינוני וקשה; כינוי החקירה "הסתבכות משפטית", כאילו מדובר במטרד מיותר; אזכור העובדה שחיילים "ירו בשוגג בנער" בלי לציין כי הרגו אותו.

בהמשך הידיעה עולה הדיסאינפורמציה דרגה אחת או שתיים, כשהוברמן מדווח: "כוח צה"ל שהוזעק למקום פתח באש לעבר המחבלים. צעיר פלשתיני נהרג וארבעה נוספים נפצעו". כוח צה"ל, נראה שכבר אפשר לקבוע, לא פתח באש לעבר מחבלים אלא לעבר פלסטינים שלא היו מעורבים כלל בהשלכת האבנים ובקבוקי התבערה. אבל ב"בשבע" (עורך ראשי: עמנואל שילה, עורך חדשות: שלמה פיוטרקובסקי) מתעלמים מהמידע המצוי בידם כדי לדווח על האירוע כפי שחוו אותו החיילים בזמן אמת. כאילו במערכת "בשבע" פשוט לא הסכימו לוותר על ההזדמנות לצטט הודעת דובר צה"ל שגויה ולהטעות באמצעותה את הציבור, רק משום שירדו לדפוס באיחור של יומיים.

טראמפ

"ישראל היום" ממשיך לקדם את המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארצות-הברית, שזכה בינתיים גם לתמיכה פומבית, אך לא לכסף, של מייסד העיתון שלדון אדלסון.

"רמספלד תומך בטראמפ: 'ברור שאצביע עבורו'", מדווח הבוקר יוני הרש במדור חדשות החוץ של העיתון. עורך חדשות החוץ של העיתון, בועז ביסמוט, חתום על ראיון עם ראש עיריית ניו-יורק לשעבר רודי ג'וליאני, מתומכי טראמפ הנלהבים ביותר. "הבעיה המרכזית שלו היא שהוא צריך לגרום לאנשים לחבב אותו יותר", אומר ג'וליאני על טראמפ. "אני מכיר את דונלד אישית ומייעץ לו מדי פעם, ולכן אני סבור שיש לו קסם אישי רב".

דן מרגלית (צילום: יהודה שגב)

דן מרגלית, הפרשן הבכיר של "ישראל היום", כינה בעבר את טראמפ "ריק ופוחז" ואף טען כי "האפשרות שדונלד טראמפ יהיה הנשיא הבא של ארה"ב אינה פחות מחלום ביעותים". בינתיים התמתן מרגלית. הבוקר הוא מתייחס לבחירות בארצות-הברית ולשני המועמדים, וכותב: "טראמפ הוא חידה גדולה לישראל ולעולם". הנה פתרון החידה: תלוש המשכורת של דן מרגלית.

היסטוריה

"לאומיות היא לא פשיזם", מובהר בכותרת טור הדעה של אמנון לורד, המתפרסם במוסף "יומן" של "מקור ראשון". לורד מסביר כי אנו נמצאים בתקופה שבה הלאומיות שבה ומעלה את ראשה, אך אין קשר בין זה לבין פשיזם, שכן בשביל פשיזם צריך "קודם כל דיקטטור", מה גם ש"הפשיזם לבדו, עם הדיקטטורה שלו, הוא לא הרבה יותר מסוציאליזם".

בעוד שיש מי שטוען שישראל מידרדרת לפשיזם, לורד מוצא את המשכיות הנאציזם בברית-המועצות לשעבר, באיראן שלאחר המהפיכה האסלאמית ובארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל, וטוען כי "התפיסות הסובייטיות והנאציות ניתנות לאיתור גם בקרב תנועות מתקדמות ואינטלקטואלים מקובלים בעולם המערבי".

"על כך שהדמוקרטיה הישראלית הולכת ונשחקת יש הסכמה, פחות או יותר, אבל 'ניצני פשיזם'? האם אנחנו נוסעים באוטוסטרדה שתוביל אותנו לאיטליה של מוסוליני, לספרד של פרנקו, לצ'ילה של פינושה?", כותב נחום ברנע בטורו ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", בעקבות נאומו של אהוד ברק בכנס הרצליה האחרון. ניכר כי ברנע מפקפק באבחנה זו.

כדי לברר האם אכן הפשיזם בפתח, פנה ברנע לכמה גורמים, ובהם ח"כ מיקי רוזנטל. "הם אולי רוצים לכונן כאן משטר ימני פשיסטי", אמר לו רוזנטל, "אבל יש להם שתי ידיים שמאליות". "ייתכן שרוזנטל צודק", מסכם ברנע. "מה שמציל אותנו מאסון הוא חוסר היעילות. וכמובן, האחווה השבטית. נפגשנו בכנסת ביום שני. לקראת ערב המשכן התרוקן: באותו ערב התקיימה מסיבת החתונה של יושב הראש, יולי אדלשטיין. פשיסטים או לא פשיסטים, החברים מיהרו ללבוש את מיטב בגדיהם ולנסוע לאירוע, בחוות רונית".

אורן חזן, "תיק תקשורת", 15.10.15

החברים מיהרו, אבל לא כולם חברים. ליאורה גולדנברג-שטרן מדווחת ב"מעריב" כי בשעה שרוב חברי-הכנסת חגגו בחוות רונית, ח"כ אורן חזן נצפה על הבר במסעדה בהרצליה-פיתוח. "נעלבת?", שואלת גולדנברג-שטרן את ח"כ חזן. "מי שנעלב זה הציבור הישראלי, אני לא נעלבתי", הוא משיב. "לא יכול להיות שאתה ח"כ ויו"ר הכנסת, ושתדבר על חברות וערכים, ואותי לא הזמנת אבל את הערבים כן".

את הערבים, אבל לא את כל הערבים. חברי-הכנסת של בל"ד לא הוזמנו. "נעלבת?", שואל ניר גונטז את ח"כ ג'מאל זחאלקה בראיון למוסף "הארץ". "לא. בכלל לא נעלבתי", משיב ח"כ זחאלקה. "זה מעיד על האיש, לא יותר מזה".

את הטור שמופיע תחת הכותרת "לאומיות היא לא פשיזם" מסיים אמנון לורד בדעה ששמע "מהיסטוריון גדול, פרופ' בנציון נתניהו", שאמר לו "כמה דברים על היטלר". "הוא אמר לי שבימי מסעי הצלב היו לפחות שני מנהיגים באזור גרמניה שהיו דמויי היטלר לכל דבר, בהבדל אחד: הם היו מורדים, וכמורדים יכלו לבצע מעשי טבח המוניים אך מוגבלים בהיקפם", נזכר לורד. "היטלר היה מורד אנטי-יהודי רדיקלי שהשתלט על מדינה והפעיל נגד היהודים את מנגנוני הכוח והארגון של המדינה".

בעקבות דברים אלה, כותב לורד, הוא הגיע למסקנה כי כדי שהאנטישמיות של ימינו תסכן את מדינת ישראל היא זקוקה למעצמה כמו איראן שתעמוד מאחוריה.

"כהיסטוריון, אתה לא יכול ללמוד דבר מההיסטוריה. היא לא שם כדי ללמוד ממנה. אם אני לומד ממנה אני לא מכבד אותה", מצוטט ההיסטוריון המנוח בעז נוימן במבוא לספר המאגד כמה מסות שכתב. במוסף "ספרים" של "הארץ" סוקר עמרי הרצוג את הספר. "גם כשהוא כותב על גרמניה בתחילת המאה, ועל חיי היומיום תחת המשטר הנאצי, נוימן לא אוחז בעמדה מוסרית. הוא לא שופט", כותב הרצוג.

"[...] כשנוימן כותב על הנאצים, הוא לא מבקש לאבחן את הנורמליות או את המוסר שלהם. הוא לא מארגן את הסיפור מהסוף אחורנית, ולכן אינו מעוניין להאשים, גם לא לסלוח. הוא מבקש להבין את העולם שבו חיו בני אדם כפי שהם הבינו וראו אותו. הוא משוטט בתוך העולם הזה; הולך בסמטאות צדדיות, בחללי מעבר ובשדרות ראשיות, משוחח עם בני אדם וטקסטים שנקרים בדרכו, כדי להבין מה משמעות 'לחיות בעולם'. האם אפשר 'ללמוד' את ההיסטוריה משיטוט כזה, או להפיק ממנה לקח כדי שלא תישנה? עצם השאלה הוא משונה: כל שאפשר הוא ליצור ממנה סיפורים כדי להבין את האופן שבו אנשים חיים בעולמם. זו המשימה ההומנית של הספרות, ובתוכה גם של ההיסטוריה".

הצטרפות מקרים

שניים מתוך חמשת עיתוני סוף השבוע מדפיסים הבוקר תצלומים מפגישה שקיימו ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נתניהו עם בנות נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית, שזכו לאחרונה באליפות אירופה. "ישראל היום" ו"מקור ראשון". סימן היכר נוסף המשותף לשני העיתונים הללו: שניהם בבעלות שלדון אדלסון, איש העסקים והפילנתרופ וחברו הוותיק של ראש הממשלה נתניהו.

מופעים של פגישת בני הזוג נתניהו בעיתונים שבשליטת אדלסון

כלכלה

חדשות טובות. "היסטוריה: שיעור האבטלה במאי – הנמוך אי פעם", נכתב בראש מדור הכלכלה של "ישראל היום". זאב קליין מדווח כי בחודש מאי נרשמה בישראל אבטלה בשיעור של 4.8%, "הרמה הנמוכה ביותר בכל הזמנים".

"בסך הכל, מאז 2012 שיעור האבטלה בישראל ירד ב-2.2% במצטבר. מספר המובטלים בפועל ירד במאי בעוד 3,000 איש ועמד לראשונה על 190,000 איש בלבד. זאת לעומת 208,700 מובטלים במארס – צמצום של 18,700 מובטלים. לעומת השיא של 277,083 מובטלים ב-2012, מדובר בצמצום כולל של 87,083 מובטלים, ירידה של 31.4% במצטבר".

חדשות רעות. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מביא סבר פלוצקר ממצאים ממחקר של פרופ' צבי אקשטיין וטלי רום, שערכו תחזית עוני לעשור הקרוב. "ממצאיה עגומים", כותב פלוצקר.

"המשך המגמות הקיימות בדמוגרפיה, בתעסוקה, בשכר, במסים והקצבאות יגדיל בעוד 110 אלף את מספר המשפחות שהכנסתן נטו נמוכה מקו העוני, ובעוד 440 אלף את מספר הישראלים העניים. עוד כ-100 אלף ילדים יחיו בעוני בעוד עשור. לפני שנספיק להסתובב שמאלה או ימינה, נגיע ל-2 מיליון עניים, מהם 880 אלף ילדים עניים. הוסיפו לכך את האנשים שהכנסתם גבוהה במקצת, ב-10% בלבד מקו העוני – הם 'כמעט עניים' – והנה יחיו בישראל קרוב ל-3 מיליון אנשים הנאבקים על צורכי הקיום הבסיסיים ביותר".

בהמשך הטור מציין פלוצקר כי בחמשת החודשים האחרונים נרשמו אפס אחוזי צמיחה ב"מדד המשולב" של בנק ישראל.

הכותרות הראשיות, בין פנמה לאיי מרשל

הכותרות הראשיות של שני הצהובונים הנפוצים, כאמור לעיל, מוקדשות למשאל העם בבריטניה. הכותרת הראשית של "מקור ראשון" מוקדשת ליחסי ישראל-טורקיה. "גובשה טיוטת הסכם פיוס בין ישראל וטורקיה, החתימה בשבוע הבא", מדווח אריאל כהנא.

זאב חבר (זמביש), 2013 (צילום: פלאש 90)

הכותרת הראשית של "מעריב", "בין פיוס להסתה", מוקדשת ליחסים בין ישראל לטורקיה ולרשות הפלסטינית. בעוד שבשבוע הבא צפוי הקבינט לאשר הסכם פיוס עם טורקיה, נשא אתמול אבו-מאזן נאום תקיף נגד ישראל ובו טען כי "רבנים ביקשו מהממשלה להרעיל בארות מים של פלסטינים".

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לממצאיו של תחקיר שערכו עבור העיתון חיים לוינסון ואורי בלאו. "עשרות מיליונים זרמו להתנחלויות ממקלט מס בניגוד לדין", נכתב בה. לפי התחקיר, בשנים האחרונות חברה בשליטת אדם בשם דייגו אדולפו מרינברג הזרימה מפנמה עשרות מיליוני שקלים ל"קרן לטיפוח הרעיון הציוני", עמותה בשליטת זאב חבר (זמביש), ומשם עברו לקופת חברת אמנה, זרוע ההתיישבות של מועצת יש"ע.

בעבר פרסם לוינסון ב"הארץ" כי אמנה ו"הקרן לטיפוח הרעיון הציוני" העבירו בשנת 2012 סכום של 663 אלף שקל כתרומה לעמותת סוכת-עובדיה, שמנהליה הם דירקטורים בעיתון "בשבע". קבוצת "ערוץ 7", פרסם איתמר ב"ז באתר זה, נשלטת על-ידי תאגיד בינלאומי הרשום באיי מרשל.

בשולי החדשות

מהפך. בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מדווחת תהל בלומנפלד על סקר האמנים האהובים שנערך בקרב מתגייסים לצה"ל על-ידי "יחד למען החייל" ומועדון "יותר". "השנה נרשם מהפך", מציינת בלומנפלד, "כשאחרי שבע שנים שבהן שלט ללא עוררין שלמה ארצי בצמרת המצעד – הוא מפנה את הפסגה לטובת שמות חדשים".

זמר הבית של העיתון, מתברר, הגיע רק למקום הרביעי. בעבר זה לא הפריע לעורך העיתון רון ירון לקדם אותו במעלה דירוג דומה. בינתיים ארצי ממשיך לספק את הסחורה לקוראי "7 ימים". השבוע הוא מסביר מדוע החליט לאהוד את נבחרת איטליה בטורניר היורו: "כי בקרוב ניסע צפונה לאגמים הגדולים שליד מילאנו".

שלמה ארצי מופיע בפארק הירקון, יולי 2015 (צילום: משה שי)

חתול וגיטרה. במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" כותב רענן שקד על, ובגנות, המודעות העצמית של כותבי להיטי הפופ החדשים. במוסף "גלריה" של "הארץ" כותב בן שלו על, ובגנות, ההומור העצמי שלהם.

במעגל האנשים הקרובים. גור מגידו כותב ב"גלובס" על "קובי מימון, היועצת המשפטית וחלוקת האופציות הנדיבה".

תחזית. "כשאהיה ראש ממשלה, אהיה פתוח לכל ביקורת", אומר אורן חזן במסגרת המדור "ענייני פנים" של שי פוגלמן וינאי יחיאל, המתפרסם ב"מוסף הארץ".

עושים לביתם

"ידיעות אחרונות" משיק הבוקר את העונה החמישית של "משפחה בצמיחה", אחד המיזמים המסחריים המשותפים לעיתון, לאתר ynet ולבנק הפועלים.

ענייני תקשורת

ציר אשל-הורוביץ. במוסף G של "גלובס" פוסעת חן שליטא "בעקבות חידת נתן אשל", וזאת על רקע המאמר המדיני שפרסם ראש לשכת נתניהו לשעבר במדור הדעות של "הארץ". בין היתר טוען אחד הגורמים בסביבת נתניהו שמשוחחים עמה בעילום שם, כי אפשר שכוחו של אשל בלשכת נתניהו שוב עולה. סימן המעיד על כך, טוען אותו גורם, הוא כניסתו של יואב הורוביץ לתפקיד ראש הלשכה. "הורוביץ הוא מהאנשים שנתן מנסה כבר שנים להכניס ללשכה", אומר אותו גורם.

יואב הורוביץ בישיבת מליאת רשות השידור. ברקע: יו"ר הרשות דאז אמיר גילת, 14.1.14 (צילום: "העין השביעית")

כדאי להזכיר כי לפני שהורוביץ נכנס ללשכת נתניהו, ובמקביל לתפקידו כמנכ"ל אוויס-ישראל, שירת האיש את הציבור בוועד המנהל של רשות השידור, עוד קודם לכן היה ראש מטה הבחירות של נתניהו בליכוד. כשבאתר זה תהינו מדוע כל-כך הרבה גורמים המזוהים עם נתניהו מקבלים תפקידים בכירים ברשות השידור, שיגר משרד ראש הממשלה את התגובה הבאה: "לשכת ראש הממשלה אינה מעורבת בקביעת בעלי התפקידים ברשות השידור, והליכי המינויים מתנהלים על-פי החוק והכללים".

טעם של עוד. רענן שקד מקדיש את טורו במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" לתגובות שקיבל בעקבות טורו הקודם. גם דנה ספקטור כותבת ב"7 ימים" תגובה לטורו הקודם של שקד, ובמוסף "גלריה" של "הארץ" מתייחסת אליו צפי סער.

הטור מהשבוע שעבר, כפי שניתן להבין, עורר הרבה תגובות, רבות מהן ביקורתיות. משום מה, דווקא מדור המכתבים של "7 ימים" (עורך: גדי בלום) מסתפק בפרסום תגובה אחת לטור של שקד, תגובה חיובית: "רענן", כותבת "פרידה לוי מהרצליה", "קראתי אותך כמו תמיד בשבת בבוקר, וגרמת לי לצחוק. כתבת טור נפלא שמשאיר טעם של עוד, כמו תמיד. בחרת בשיתוף פעולה בין-הורי והבהרת את הנושא, שמביא הרבה זוגות למריבות ולגירושים. וכמו תמיד, האופטימיות מנצחת בטורים שלך. אז תמשיך לגרום לנו לצחוק".

אדלסון. במדור הרכילות של "מעריב" מדווחת ליאורה גולדנברג-שטרן כי איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון הגיע לישראל ביום ראשון האחרון במטוסו הפרטי החדש. בנמל חיפה ממתינה לו, מוסיפה גולדנברג-שטרן, יאכטה חדשה באורך 100 מטר העונה לשם "מירי".

עיתונות ציבורית. נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על ההכנות המתקדמות להקמת תאגיד השידור הישראלי. על רקע הביקורת שהובעה על הבחירה בשלומית אברהם-גלוברזון למנהלת חטיבת החדשות כותב טוקר כי "כעת יש הבנה רחבה הרבה יותר שחטיבת החדשות היא החשובה ביותר, והיא זו שתיהפך לחוד החנית של התאגיד. הצהרת הכוונת היא 'לגייס עיתונאים אכזריים' לתאגיד, לא פחות. כבר בשלב הזה יש כוונה להקים דסק תחקירים מיוחד ולהקצות תקנים מיוחדים בחטיבה לתחום התחקירים".

במחנה. עופר אדרת נפרד ב"הארץ" מהעיתון "במחנה", ומזכיר פרקים נבחרים בתולדותיו. "נשיקות הן דווקא החיסון הטוב ביותר נגד שפעת. שכן נשיקות (אבל טובות) מעבירות כמויות גדולות של חיידקים מחסנים", מצטט אדרת מכתבה שחיבר אהוד אולמרט ב-1970 ופורסמה ב"במחנה".

בעיתון החרדי "הפלס" מסכמים בזעזוע גיליון מיוחד של ב"במחנה" שהוקדש לנסיונות גיוס של החרדים לצבא. "מסע השמד בעיצומו; כור ההיתוך פועל בכל כוחו לציד נפשות נוספות", נכתב בכותרת בשער העיתון, המפנה לידיעה על הגיליון המיוחד של "במחנה".

רמי סדן. יאיר אטינגר בוחן ב"הארץ" את פרשת רמי סדן מבעד לסכסוך בין הש"סניקים לאליטה הדתית-לאומית.

קשת-זניט. ענת ביין-לובוביץ' מדווחת ב"גלובס" כי הזכיינית קשת וזניט-מדיה, שהיו מסוכסכות בשבועות האחרונים, החלו במהלך לקראת פשרה אפשרית.

דבר ראשון. סטלה קורין-ליבר כותבת ב"גלובס" על ה"תחקיר" הראשון של "דבר ראשון", גלגולו החדש של המותג הוותיק בחסות ההסתדרות.

החשד נפל על ביסמרק. דניאלה שחם-ליפסון כותבת במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" על אחת ההדלפות העיתונאיות הגדולות בהיסטוריה, תוכנו של הסכם ברלין מ-1878 שהגיע לידיו של העיתונאי סטפן הנרי בלוויץ.