זה שנים שעיתונאים מדווחים על בעיות וחוליים בהתאחדות לכדורגל, דורשים הליך הבראה, קוראים לניקוי אורוות. על הדרך גם הוקמו ועדות שונות בניסיון לשנות את מבנה המוסד המסואב, ששמו נקשר עם שחיתות, ניגודי עניינים וקומבינות, אבל בפועל מעט השתנה.
בתקופתו של אבי לוזון כיו"ר (2007–2014) הכריזה על עצמה ההתאחדות כעל ארגון שמתנהל בשיטות מתקדמות ומנהיג שקיפות. ברגעי אמת התברר שרוב ההכרזות ריקות מתוכן. נסיונות של עיתונאים לקבל מידעים שונים, כמו דו"חות כספיים של קבוצות או סכומים מדויקים שהשקיעו בעליהן, נתקלו בתשובות מעומעמות עד כדי סירוב לשתף פעולה. מי שהחליט ללכת מול ההתאחדות ראש בראש הוא ארגון האוהדים "היציע", שבשנה האחרונה החל לנהל מאבק משפטי ברוח הכותרת "בהתאחדות לכדורגל ממש לא רוצים שתדעו את האמת".
קודם לכן, ב-2014, נכנסה לעניינים התנועה לחופש מידע, שדרשה מההתאחדות דו"חות כספיים וספרי תקציב. חרף בקשות חוזרות ונשנות של התנועה והבטחות של ההתאחדות להעביר את החומר, הדבר לא קרה. אוריאל דסקל חשף בעבר ב"כלכליסט" את ההתנהלות הבעייתית, שעודנה נמשכת.
לאחרונה נוצר ניסיון מעניין נוסף: רון קופמן ומאיר איינשטיין מרדיו 103FM עסקו בחודשים האחרונים בתוכניתם בנעשה בהתאחדות במישור הפיננסי, ובמיוחד לאן נעלמו 22 מיליון שקלים בתקופת לוזון. ככל הידוע, הכספים חולקו לקבוצות מסוימות, אבל לא כולן קיבלו אותם, מה שמעלה חשד לשחיתות. על כך אמר קופמן: "זה נראה כמו מכולת, הגיע הזמן שיעשו סדר".
גם נסיונותיהם לקבל מידע נתקלו במשיכת כתפיים וגרירת רגליים, אף שמדובר במוסד ציבורי. לאחרונה הם העניקו רוח גבית למאמצי התנועה לחופש המידע במטרה לעתור לבית-המשפט כדי לאלץ את ההתאחדות למסור את המידע הנדרש. מחיר עתירה כזו, כולל שירותי עורך-דין, הוא כ-10,000 שקל, ובתנועה לחופש המידע כבר ביקשו מהציבור לסייע במימון.
עו"ד נירית בלייר, מנכ"לית התנועה, סיפרה בתוכנית הספורט של 103FM שבהתאחדות אמרו להם כי הדו"חות הכספיים המבוקשים אינם עניינם: "כתבנו להם מכתב נוסף שישקלו שנית, והם עומדים בשלהם ומסרבים למסור את המידע שביקשנו. הם לא יכולים לנפנף את הציבור בצורה כזו. השאלה אם זה מעניין אתכם (אוהדי הכדורגל), ואם זה מעניין אתכם – אנחנו נילחם על חופש המידע".
אם ההתאחדות תמשיך להתעלם בעקשנות מדרישות התקשורת לחשיפה, ואם יימצא המימון הנדרש, ייתכן שביום בהיר בשנת 2017 נראה באולם בית-המשפט את אבי לוזון ועופר עיני (היו"ר הנוכחי), ומולם קופמן, איינשטיין ועיתונאים נוספים.
זהו שלב חדש ומעשי בעבודה עיתונאית. השיטה הזו פועלת יפה בשנים האחרונות ב"העין השביעית", שחברה לעמותת "הצלחה", שדרשה וקיבלה בהתאם לחוק חופש המידע עשרות דו"חות, מסמכי תקציב, פרוטוקולים ומסמכים אחרים שהיו בסיס לכתבות ולתחקירים באתר זה.
גוף ממשלתי יודע שאם ימסמס בקשת מידע של עיתונאי לאורך זמן, רוב הסיכויים שעילת הבקשה תפנה את מקומה לידיעות הבוערות הבאות ותישכח. אפשר לספור על כף יד אחת, חבולה למדי, את מספר העיתונאים שטורחים ומתעקשים ולבסוף אף מבקשים סעד משפטי כדי שיוכלו לעשות את מלאכתם.
התרבות המוסדית הזאת, שההתאחדות לכדורגל חולה בה זה שנים, אחראית ליחס קבוע של חשדנות, ציניות וייאוש מצד האזרחים כלפי הממסד. לא פעם, כשהמסמכים המבוקשים נחלצים מכפם העבה של הפקידים ונחשפים, מתברר שהיתה למוסד התורן סיבה טובה להתנהג כאילו הוא לא חייב דין וחשבון לשולחיו, כלומר לנו.
דומה שאיש לא יחטוף הלם אם יתברר שלהתאחדות סיבות טובות (עבורה) או גרועות (לנו) למנוע מידע לגיטימי מעיתונאים. אור השמש לא רק עלול לחשוף את ערוות הניהול השכונתי שלהם, הוא גם עלול לאלץ אותם לשנות את דרכם. העובדה שעיתונאים ותיקים, שמקיימים שנים קשרי עבודה הדוקים עם אנשי ההתאחדות, נאלצים לפנות לבית-המשפט כדי לעשות עבודה מקצועית היא תעודת עניות נוספת לתרבות הספורט בישראל.
בשורה התחתונה, השאלה המרכזית שחוזרת ועולה מכל תאונת עבודה כזו בין עיתונאים וכלי תקשורת למוסד שיש לו מה להסתיר היא השאלה, מי כאן בעל הבית לעזאזל. מי עובד בשביל מי. מי חייב דין וחשבון למי. התשובה, שלא נתעייף מלהזכיר בלית ברירה, היא שאנחנו, האזרחים ואוהבי הספורט, בעלי הבית. עבורנו עובדים, ולנו חייבים דין וחשבון. חבל, אבל לא מפתיע, שההתאחדות לכדורגל צריכה פטיש שופטים על הראש כדי להבין את זה.
איפה פיאנג'יאני?
החלטת עריכה משונה ולא הגיונית כמו זו שהתקבלה בספורט "הארץ" ביום ראשון בלילה (19.6), לא נראתה מזמן באתרי הספורט בישראל. מעט אחרי השעה 23:00 נאבקו ביניהם אתרי הספורט הגדולים על זכות ראשונים לבלעדיות על הדיווח על מינויו של סימונה פיאנג'יאני למאמן הפועל ירושלים בכדורסל.
ערוץ הספורט ו-ynet טענו ל"פרסום ראשון", כשערוץ הספורט הקדים בדקה כל עוד נשמתו בו, אם כי חייבים להודות שבתחרות גודל האותיות "פרסום ראשון" – ynet ניצח. אחריהם עלו עם הידיעה החמה כל היתר. מי הקדים את מי, זה לא ממש משנה. הידיעה החשובה הזו כיכבה בכותרות הראשיות של מדורי הספורט ודחקה מטה דיווחים ישירים משני משחקי היורו שהתקיימו באותה שעה.
יוצא מהכלל היה ספורט "הארץ". מי שחיפש שם את הידיעה הזו בזמן אמת, קרוב לחצות, נאלץ לרדת במורד הדף עוד ועוד ועוד. ירדנו וספרנו: הידיעה על פיאנג'יאני תפסה שם את המקום ה-13. נזכיר שזו היתה ידיעה מפתיעה, סנסציונית במושגי ספורט ישראליים, וחמה הישר מהתנור. ובכל זאת, ב"הארץ" הקדימו אותה הכותרת הראשית על משחקי היורו הלא מעניינים מאותו לילה (צרפת–שווייץ 0:0, אלבניה–רומניה 0:1), כתבה על קבוצת הווטסאפ של אגדות NBA (שעלתה בשעה 16:48 – סיפור בן כשבע שעות), דירוג עשרת קרבות האגרוף הגדולים ביותר, מדליית זהב למתעמלות האמנותיות באליפות אירופה, כתבה על הנבחרות המצטיינות והמאכזבות ביורו, ולאחר מכן כמה ידיעות על כדורגל ישראלי ואירופי. רק במדור הכדורסל, אי שם למטה, עוד למטה, השתרכה הידיעה המהדהדת.
אולי זה קשור לכך שב"הארץ" התאכזבו שידיעה שפרסמו שלושה ימים קודם, שלפיה המאמן דני פרנקו צפוי להמשיך בהפועל ירושלים, התבררה כלא נכונה. בכל מקרה, דחיקתה של ידיעה כה חדשותית ומעניינת, ועוד במדור ספורט עם זיקה לכדורסל, היא החלטה מוזרה ולא מובנת.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il