הקריאות להפרטת רשות השידור, ובמיוחד הטלוויזיה הממלכתית, גאו לקראת הבחירות ואף גברו לאחריהן. בין הנימוקים שהושמע שכיחה במיוחד היתה הטענה בדבר ההטיה, או הסטייה, של ערוץ 1 לטובת מפלגת העבודה ואישיה. מעבר להתחשבנות הפוליטית עולה כאן שאלה מחקרית מעניינת: האם אכן נוטה ערוץ ממלכתי לשרת את מפלגת השלטון, את מי שהשררה, המידע ומקורות המימון בידיו? יש הטוענים כי מבנה רשות השידור הישראלית, חיקוי שלא צלח של השידור הציבורי בבריטניה, מנציח את כפיפותם של הערוצים הממלכתיים בישראל לממשלה הנבחרת; שכן המינויים הפוליטיים של צמרת רשות השידור והגופים הציבוריים המפקחים עליה מאפשרים לכל ממשלה נבחרת לנתב לעמדות חשובות את נציגיה, ואלה אמורים לקבוע רבות לגבי הנעשה והמשודר בערוצים הממלכתיים.
לטיעון זה נוסף קטרוגם הבוטה של אנשי הליכוד והימין בדבר נטייתם לשמאל של מרבית אנשי התקשורת המשודרת בישראל. גם אם הביטויים בדבר "מאפיה שמאלנית" מוגזמים, קשה שלא להעריך כי השקפותיהם האישיות של מרבית העוסקים בתקשורת אכן מוקמות במרכז ושמאלה ממנו, ממצא התקף גם בחברות אחרות.
מאידך גיסא, הטיעונים הנגדיים מדגישים את עליונותן של הפרופסיה על ההשקפה האישית, של נאמנות לסטנדרטים מקצועיים על פני כניעה לתכתיבים פוליטיים ושל הרוטינות המקצועיות המפחיתות עד למינימום את סכנת ההטיה האידיאולוגית או הממשלית. התנגשות זו של לחצים צולבים, השקפות, עקרונות מקצועיים וערכים אישיים מגיעה לשיאה בתקופת בחירות. הרגישות של הגיבורים הפוליטיים, חשיבותה של התקשורת בעת זו והעניין הציבורי בשאלת ההטיה גורמים להעלאת הנושא על סדר היום הציבורי ולליבון הוויכוח. ואולם, בהעדר הוכחות אמפיריות לאישוש טענותיו של צד זה או אחר, אנו נידונים למחזוריות קבועה של התלהטות הפולמוס בסוגיה זו לקראת הבחירות ורגיעה מיד לאחר שוך הסערה, עד למערכת הבחירות הבאה. לכן ניתן למצוא עניין בממצאים מתוך הניתוח השיטתי של סיקור בחירות 96', שהשווה לראשונה בין שני ערוצי הטלוויזיה הישראלית מבחינת האופן שבו סיקרו את הבחירות במהדורות החדשות.
ניתוח זה הוא חלק ממערך של מחקר בחירות שיזם ומימן המכון הישראלי לדמוקרטיה. בגיליון האחרון של "העין השביעית" דיווח אשר אריאן על חלקו האחר של המחקר, שבדק את סיקור הבחירות בעיתונות המודפסת. ממש באותה תקופה, אפריל-מאי 1996, הפעלנו צוות של מנתחי תוכן מאנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה לצפייה מודרכת במהדורת החדשות של ערוץ 1 וערוץ 2, בכל ערב מערבי שני החודשים שקדמו לבחירות. הצופים צוידו בספר קודים לניתוח אחיד ושיטתי של מהדורות החדשות, ניתוח שהתמקד בשורה ארוכה של משתנים שיועדו לבדוק שאלות מחקריות ובהן שאלת ההטיה של סיקור בחירות.
ממדים רבים יש להטיה בסיקור תקשורתי, ובהם ניתן להבחין בין ההטיה הפוליטית (העדפת מפלגה, אישים, קו פוליטי או עמדות פוליטיות באופן הניכר בסיקור מבחינת אזכור, מידת ההבלטה, יחס או העדפה) ובין ההטיה המבנית (העדפת תחומי סיקור מסוימים, הבלטת נושאים מסוימים על חשבון אחרים, הסטת העניין הציבורי). בדיווח ראשוני זה על ממצאינו נתמקד בהטיה הפוליטית לממדיה השונים: האם אכן היו הבדלים בין הערוץ הממלכתי-ציבורי לעומת הפרטי-מסחרי בסיקור מערכת הבחירות?
איור: ארנסטו ביכובסקי
סיקור הבחירות
שני הערוצים גם יחד הקדישו פריטי חדשות רבים לנושא הבחירות. במשך החודשים אפריל-מאי 1996 הופיעו במהדורות החדשות של שני הערוצים 627 פריטי חדשות בנושא הבחירות, מהם 376 (שהם 60%) בערוץ 1 ו-251 (כלומר 40%) בערוץ 2. הסיקור האינטנסיבי יותר בערוץ 1 (בממוצע 6.4 פריטי בחירות למהדורת חדשות) לעומת ערוץ 2 (4.2 פריטי חדשות) עשוי ללמד על עניין רב יותר של הטלוויזיה הממלכתית בנושא הבחירות, אך יש לקחת בחשבון שמהדורת החדשות של ערוץ 1 היתה ארוכה יותר ואיפשרה הכללת פריטים רבים יותר. במהדורות החדשות של ערוץ 1 בתקופת בחירות היו 21 פריטים בממוצע, גידול ניכר לעומת מהדורות של ימים "רגילים" ויותר מאשר בערוץ 2, שבו היו בממוצע 14 פריטים למהדורה. מימד נוסף של הבלטת הסיקור הוא מיקום פריטי הבחירות בתוך המהדורה. כפי שמציג לוח 1 (ראו טבלאות בעמוד הבא), יש הבדל מסוים במידת ההבלטה: ערוץ 1 מיקם את פריטי הבחירות בעיקר במקום הראשון (דהיינו, הפריט הפותח את מהדורת החדשות), בעוד שערוץ 2 מיקם פריטי בחירות בעיקר במקום השלישי. עם זאת, בשני הערוצים מוקמו פריטי בחירות בדרך-כלל בין שלושת הנושאים הראשונים, ונטייה זו גברה והלכה ככל שהתקרב יום הבחירות. בשני הערוצים הופיעו מדורים מיוחדים לסיקור הבחירות: מיד לאחר תום מבצע ענבי-זעם החלו מהדורות החדשות להקדיש סיקור נרחב יותר לנושא הבחירות וכללו מדור "בחירות 96'", עם עיצוב גראפי מיוחד וכותרת רקע קבועה. ערוץ 2 הרבה יותר בשימוש במדור מיוחד זה, ו-39.8% מפריטי הבחירות שלו נכללו במדור כזה לעומת 29.5% מפריטי הבחירות של ערוץ 1.
סיקור המפלגות
בניתוח הסיקור של הבחירות נבדק אזכורם של מפלגות ושל אישים פוליטיים. מתוך הנתונים עולה כי הטענות בדבר קיפוח הגוש ליכוד-גשר-צומת (להלן: הליכוד) אינן נתמכות בממצאינו. ערוץ 1 הזכיר את שתי המפלגות במידה שווה כמעט (102 פריטים שהתייחסו לעבודה לעומת 108 שהתייחסו לליכוד), ודווקא ערוץ 2, החף לכאורה מנטיות ומלחצים פרו-ממשלתיים, הקדיש פריטי חדשות רבים יותר לעבודה (96 פריטים) מאשר לליכוד (82 פריטים). גם משנבדק המיקום של אזכור המפלגות בין פריטי החדשות לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשני הערוצים: כפי שמוצג בלוח 2, העבודה והליכוד זכו למיקומים כמעט זהים בסדר פריטי החדשות בכל ערוץ בנפרד. דווקא בערוץ 2 הלא-ממלכתי היה דירוג הפריטים על העבודה המוקדם ביותר (בממוצע מיקום 5.7 בין פריטי החדשות). ניתן, אם כך, לסכם נתונים אלה בקביעה כי לגבי סיקור המפלגות לא נמצאה עדות לקיפוח אחת מהמפלגות הגדולות בשני ערוצי הטלוויזיה. אדרבא, הנטייה לשוויון הפרה את עקרון הייצוג היחסי לפי כוחן האלקטורלי של המפלגות. אם יש בנתונים דלעיל כדי להצביע על ייצוג וקיפוח, הרי דווקא את קיפוחה של מפלגת העבודה הם מגלים.
סיקור המנהיגים
מערכת הבחירות של 96' היתה הראשונה שנערכה בשיטת הבחירות האישיות לראשות הממשלה, ומכאן העניין הרב ביחסה של התקשורת לשני המתמודדים. בניתוח מהדורות החדשות של שני הערוצים בדקנו את מידת הסיקור שזכו לה שמעון פרס ובנימין נתניהו, את מידת ההבלטה של הסיקור ואת דרך הצגתם של המתמודדים. כפי שעולה מנתוני לוח 3 ומהשוואתם לנתוני לוח 2, הפרסוניפיקציה של מערכת הבחירות נתנה את אותותיה באופן חלקי גם בסיקור הבחירות: יותר פריטי חדשות הוקדשו לשמעון פרס מאשר למפלגתו. לעומת 102 פריטי חדשות שהתייחסו לעבודה במהדורות של ערוץ 1, התייחסו 187 פריטים בערוץ זה לפרס. באופן דומה, גם בערוץ 2 היה סיקורו של פרס שכיח יותר (154 פריטים) לעומת סיקור העבודה (96 פריטים). לעומת זאת, זכה נתניהו בסיקור זהה כמעט בכמותו לזה של מפלגתו: 103 פריטי חדשות לנתניהו ו-82 לליכוד בערוץ 2.
שמעון פרס נהנה, ללא ספק, מסיקור רב יותר בשני הערוצים. אולם חשוב להדגיש כי עובדת היותו ראש הממשלה ושר הביטחון העניקה לו ערך חדשותי מעבר לענייני מערכת הבחירות. יתר על כן, דווקא ערוץ 2 העניק באופן יחסי סיקור רב יותר לראש הממשלה מאשר הערוץ הממלכתי. על הערך החדשותי של פרס כנובע מהפונקציות "מייצרות החדשות" שלו (ראש ממשלה ושר ביטחון) ניתן ללמוד גם מריבוי הפריטים שבהם הופיע בתקופת מבצע ענבי-זעם ומהירידה בשכיחות הופעותיו בתקשורת הטלוויזיונית כאשר המבצע תם.
אי-השוויון בהופעת האישים בפריטי החדשות שעסקו בבחירות מתגלה גם בממדים אחרים של היקף הסיקור: פרס מושמע יותר מאשר נתניהו (באופן זהה בשני הערוצים), "פריטי פרס" ממוקמים בין הפריטים המרכזיים במהדורת החדשות יותר מאשר "פריטי נתניהו", ופרס משמש הדמות העיקרית בפריט באופן שכיח יותר מאשר נתניהו. כאן הפער גדול במיוחד בערוץ 2: בעוד שהיחס בין פרס לנתניהו כדמות עיקרית בערוץ 1 הוא 39.6 (פרס) ל-8.2 (נתניהו), הרי בערוץ 2 היחס הוא של 54.2 (פרס) לעומת 9.2 (נתניהו).
נתונים אלה מלמדים כי שלא כמו סיקור המפלגות, שבו נשמר איזון, בתחום של סיקור המנהיגים זכה פרס במקום רב ומרכזי יותר מאשר נתניהו. עם זאת חשוב להדגיש, שפער זה נמצא בשני הערוצים (ואף יותר בערוץ 2), והוא עשוי לשקף את יתרונו של "עושה חדשות" בתפקידי מפתח – ובמיוחד על רקע מבצע ענבי-זעם ולאחריו – על פני ראש אופוזיציה.
עד כה עסקנו רק במידת הסיקור ובהיקף הבלטתו, אך אין בכך כדי לשקף הטיה בעמדות וביחס התקשורת. סיקור תכוף עלול להוות גם חיסרון, כאשר הוא שלילי או ביקורתי. משום כך, המימד האחרון שנציג הוא השוואת יחסם של הערוצים למתמודדים בבחירות.
היחס אל המתמודדים
כדי לבדוק את יחסם של הכתבים והשדרנים נבחנה, בכל פריט חדשות בנפרד, מידת קיומה של התייחסות ביקורתית למפלגה ולאישיה או הצגתן של עובדות שיש בהן כדי להזיק למערכת הבחירות של מפלגה או אישיה.
בלוח 4 מוצגת שכיחותן היחסית של התייחסויות שליליות וחשיפת עובדות מזיקות לגבי כל מפלגה ובכל ערוץ בנפרד.
לוח 4 מעלה ממצאים מעניינים, ואולי אף מפתיעים, לגבי יחסו של הסיקור אל מושאיו הפוליטיים: נמצא כי ערוץ 2 נהג להיות ביקורתי יותר הן בהתבטאויותיו והן בכך שחשף מידע ועובדות שהיה בהם כדי להזיק למפלגות המתמודדות, בעוד שערוץ 1 מיעט מאוד בהתייחסויות ביקורתיות ובחשיפת עובדות מזיקות לגבי שתי המפלגות הגדולות. כך, למשל, הרבה ערוץ 2 בניתוח ביקורתי של תשדירי הבחירות, כולל פינה קבועה שבה נחשפו הטעיות ורמיות בתשדירים. ניתן היה לצפות שמפלגת השלטון, זו היוצרת את התהליכים והעובדות המדיניות, תזכה ליחס ביקורתי מצד התקשורת יותר מאשר מפלגת האופוזיציה, שמעצם תפקידה תספק לתקשורת מידע ביקורתי על הממשל. אולם מסתבר כי גם כאן נשמר מעין איזון פנימי של ביקורתיות: בערוץ 1 היה דמיון רב בשיעור ההתייחסויות השליליות על העבודה ואל הליכוד (7.8% ו-8.3% בהתאמה), וחשיפת מידע שלילי היתה שכיחה מעט יותר לגבי העבודה מאשר לגבי הליכוד (10.7% ו-6.5% בהתאמה). בערוץ 2 היו ההתבטאויות הביקורתיות כלפי הליכוד ואישיו שכיחות יותר (20.7%) מאשר כלפי העבודה ואישיה (12.5%). לעומת זאת, לגבי חשיפת עובדות מזיקות, שרווחה מאוד בסיקור הבחירות של ערוץ 2, נמצא כמעט שוויון בין המפלגות: 30.2%, מבין הפריטים שעסקו בעבודה כללו מידע כזה ו-32.9% מבין הפריטים שעסקו בליכוד.
הצגנו כאן רק מעט משפע הנתונים הכלולים במאגר הניתוח של סיקור בחירות 96'. הניתוח הראשוני מעלה כי הטלוויזיה הישראלית על שני ערוציה הרבתה בסיקור הבחירות, אך לטענות בדבר הטיה, העדפה וסטייה מדיווח הוגן ושוויוני לא נמצא בסיס אמפירי. יש, ללא ספק, עדויות לדרך סיקור שונה של שני הערוצים, הנובע בעיקר מסגנון שונה של עריכת חדשות ושל מתכונת המהדורה, אך לא נמצאו הבדלים המלמדים על נטיות או העדפות: בדרך סיקורם את מערכת הבחירות, לא היו הערוצים "שפוטים של אף אחד".
אין לפרש את ממצאינו כהצדקת הצורך לשמור על "איזון מקודש" בסיקור עמדות שונות, מפלגות מתחרות או אישים מתמודדים; חיפוש מאולץ של איזון מלאכותי עלול להוביל לנזק של ממש לעיתונות חופשית ומקצועית. יש בממצאינו רק כדי להפריך את הטענות על קיפוח או הטיה של הסיקור לטובת אחד הצדדים. כמו כן חשוב לזכור כי עסקנו כאן רק במשמעות הפוליטית של ההטיה ולא במשמעות המבנית שלה (סוג הנושאים המועלים על סדר היום הציבורי), אך על כך במאמר נפרד.
פרופ' גבי וימן הוא ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, וד"ר גדי וולפספלד הוא ראש החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית. המחקר שחלק מממצאיו מוצגים כאן נוהל במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה ובמימונו
גיליון 5, ספטמבר 1996
לוח 1
לוח 2
לוח 3
לוח 4
