שלמה בן-צבי, לשעבר בעל השליטה ב"מעריב", הגיש בשבוע שעבר את תגובתו לערעור של ארגון העיתונאים בישראל בפרשת חגי מטר. לדבריו, הוא נרדף על-ידי ארגון העיתונאים ומטר, שמנסים לפגוע בו, להתנכל לו ולהענישו משום שפוטר מ"מעריב" בנסיבות פסולות.
בחודש שעבר ביקש ארגון העיתונאים מבית-הדין הארצי לעבודה להפוך את פסיקת בית-הדין האזורי, שקבע כי בן-צבי וחברת התקשורת אחוזת הירש בע"מ שבבעלותו אינם חייבים לשכור מחדש את מטר או לפצותו. ארגון העיתונאים טען בשמו של מטר, באמצעות עורכי-הדין שחר פישביין, מורן סבוראי ואמיר בשה, כי השופט אורן שגב מבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו שגה בפסיקה קודמת שלו.
באותה פסיקה קבע בית-הדין כי בן-צבי, אחיו הלל גולדבלום והחברה שבבעלותם – אינם מבזים פסיקה קודמת שחייבה אותם לשכור מחדש את מטר ולפצותו ב-100 אלף שקל. הפיצוי, יש להזכיר, נפסק בשל פיטורים שלא כדין של מטר על רקע דעותיו הפוליטיות, שלא נשאו חן בעיני מעסיקיו החדשים. בן-צבי, המיוצג כעת על-ידי עורכי-הדין אשר סלע ואיתמר נצר, מסכים כי בית-הדין האזורי שגה בפסיקתו האחרונה, אך לטענתו השגיאה היתה לרעתו.
לפי בן-צבי, בית-הדין האזורי שגה כשקבע כי חברת אחוזת הירש בע"מ הציגה במשך תקופה ארוכה מצג שווא כאילו היא המעסיקה של מטר ועובדי "מעריב", בעוד שבפועל הועסק מטר על-ידי חברת ביזניס השבועון הישראלי בע"מ. בתגובתו לערעור טוען בן-צבי כי לשני הצדדים "היה ברור" שמטר מועסק על-ידי ביזניס ולא על-ידי אחוזת הירש, אך הם בחרו שלא להתפלפל "במבנה הפורמלי הנכון של הצדדים להליך, זאת משום שבפועל לא היתה לשאלה הזאת משמעות אופרטיבית – שני הצדדים ידעו בדיוק מה הנושא שבו הם דנים, מהי הסוגיה, וכיצד ייושם פסק דינו של בית-הדין קמא הנכבד כאשר יינתן".
ואולם, בסופו של דבר לשאלה הזו היתה משמעות אופרטיבית מכריעה. הבלבול בין החברות הפך משמעותי מרגע שביזניס נכנסה להליכי הקפאת הליכים ועל כן לא ניתן היה עוד לאלצה לשכור מחדש את מטר או לפצותו כפי שקבע פסק-הדין של בית-הדין האזורי. חברת אחוזת הירש, לעומת זאת, עדיין פעילה באופן רשמי, ועל כן ניתן לכאורה לאלצה לפצות את מטר. אלא שלטענת בן-צבי, בפועל החברה אינה אלא שלד ריק מתוכן, שאינו כולל פעילות זה שנים ארוכות.
באי כוחו של בן-צבי מפנים את מטר להגיש תביעת חוב לקופת הפירוק של חברת ביזניס. לטענתם, "עדיין נותרו כספים בקופת הפירוק למימון מלא של פסק הדין נשוא תיק זה". בשל כך, הם טוענים, הבקשה הנוכחית לקביעת ביזיון פסק-הדין הקודם היא מיותרת.
באי-כוח ארגון העיתונאים טענו כי ניתן לחלופין לאלץ את חברת תכלת, שבבעלות משפחת בן-צבי, להעסיק מחדש את מטר, אולם בתגובתו מבהיר בן-צבי כי החברה כיום אינה עוד בשליטתו. בת-זוגו, שרה ג'ו בן-צבי, אמנם היתה בעלת השליטה בחברה עד לפני כשנה וחצי, נכתב בתגובת בן-צבי, אולם כיום בעל השליטה בה הוא עקיבא גולדבלום (אחיו של שלמה בן-צבי).
עוד נטען כי כיום כל פעילותה מסתכמת בזיכיון לתרגם ולהפיץ בישראל את מגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" ולהוציא לאור את השבועון "קו למושב". בשל כך, טוען בן-צבי, ממילא אין מקום להעסיק בחברה את מטר, שהיה כתב מוניציפלי במקומון התל-אביבי של "מעריב".
ארגון העיתונאים טען בשמו של מטר כי יש להרים את המסך מעל החברה שבבעלות בן-צבי ואחיו הלל גולדבלום, ולחייבם לפצות את מטר באופן אישי. באי-כוחם של השניים טוענים כי אין להתערב במסקנת בית-הדין האזורי לעבודה, שפסק כי לא הוכח שהתנהלותם של בן-צבי ואחיו היא שגרמה לסיכול פסק הדין שחייב את פיצוי מטר, ועל כן אין מקום לחייבם אישית.
על-פי בן-צבי, "מטרתם האמיתית" של ארגון העיתונאים וחגי מטר אינה "לממש את פסק הדין" שחייב לפצות את העיתונאי המפוטר. לטענתו, הם "מעוניינים לרדוף אחר המשיבים, ובפרט אחר המשיב 2 [שלמה בן-צבי], לפגוע בהם, להתנכל להם ולהענישם, על שום שמעסיקתו של מר מטר הרהיבה עוז לפטרו בנסיבות שנפסלו על-ידי בית-הדין קמא".
14313-05-16