ידעתם שלישראל יש בעיית הסברה קשה בקרב תושביה שאינם דוברי עברית? ידעתם שהבעיה הזו מדירה שינה מעיניהם של חברי-כנסת לרוחב הזירה הפוליטית, מאביגדור ליברמן ועודד פורר (ישראל-ביתנו), דרך נחמן שי ואיתן כבל (המחנה-הציוני), מייקל אורן (כולנו), מיקי לוי (יש עתיד) ויצחק וקנין (ש"ס) ועד לשרן השכל ודוד אמסלם (הליכוד)? המחשבה שישנם בישראל אנשים שאינם מבינים עברית ונאלצים לצרוך את החדשות שלהם לא מהטלוויזיה הישראלית אלא מערוצים אנטישמיים כמו סקאי, פוקס ו-CNN הביאה את חברי-הכנסת הללו, ואחרים עימם, להגיש הצעת חוק שתתקן את המציאות הבלתי נסבלת הזו.
כמובן שעל הדרך ההצעה מכרסמת בהוראות חוק שבאו למנוע בעלויות צולבות ומעניקה צ'ופר ענק לאחד, פטריק דרהי. מי הוא דרהי? יהודי יקר, המתגורר בצרפת. לא סתם יקר: "פורבס" דירג אותו כאדם העשיר בישראל, השווה 14.5 מיליארד דולר. טייקון התקשורת הבינלאומי שולט בישראל בחברת הכבלים הוט והוא האיש שמאחורי ערוץ החדשות i24News, המשדר מנמל יפו באנגלית, ערבית וצרפתית. ערוץ החדשות הזה לא מוזכר בהצעת החוק של נחמן שי ו-23 חברי-הכנסת שאיתו, אבל הוא כנראה היחיד שייהנה ממנה.
דרהי טוען באופן פורמלי שהוא לא הבעלים של הערוץ, למרות שברור שהוא מממן אותו. הסיבה, אפשר לשער, היא הבעיות החוקיות שבעלות על ערוץ חדשות במקביל לבעלות על חברת הכבלים עלולה לייצר. אחרי הכל, למי שמחזיק בהוט אסור לשדר חדשות בישראל, ו-i24News אכן נאלץ לשדר לכל העולם חוץ מלמדינה שבה הוא ממוקם.
אבל מדוע בכלל שדרהי, איש עסקים ממולח, ירצה מלכתחילה להשקיע מיליונים רבים בתחום הכושל והמתרסק של עיתונות – ועוד לעשות זאת במקום היחיד שבו הוא אינו יכול לשדר? כיצד זה נקלע המיליארדר המתוחכם למצב שבו הוא מקים מערכת חדשות יקרה ומפוארת בישראל – כדי לשדר חדשות אל מחוצה לה? ובכן, יכול להיות שדרהי הוא בכל זאת טיפש. ואולי מדובר פשוט באדם נאיבי. פתי. או שאולי יש הסבר אחר, והוא שדרהי האמין ביכולתו להביא לשינוי החוק שנועד למנוע מבעלי הון לצבור כוח תקשורתי רב מדי ולקנות באמצעותו כוח פוליטי.
ואם זה באמת הסיפור, מדוע בכנסת ישראל יש מי שנרתם לסייע לו ולהגיש הצעה לתיקון חוק התקשורת שתתיר לבעלים של רישיון לשידור כבלים לשדר חדשות לציבור הישראלי? לפי הצעת החוק עצמה, הסיבה היא המחסור בשידורי חדשות פרו-ישראליים לקהל ישראלי שאינו דובר עברית:
כיום, מלבד הערוצים הבינלאומיים הקיימים היום, אשר עוינים את ישראל ומגמתיים בסיקור האירועים החדשותיים בישראל, אין כל מענה או אפשרות לאוכלוסיות הדוברות שפות זרות, כגון השפה הערבית, הצרפתית או האנגלית, אשר נמצאות בישראל, לצרוך חדשות".
הנה רשימה לא מלאה של ערוצי החדשות והאקטואליה שאינם בשפה העברית, שמציעות חברות הכבלים והלוויין בישראל: CNN, ישראל פלוס (ערוץ 9), סקאי-ניוז, MSNBC, פראנס24, BBC, יורו-ניוז, פוקס-ניוז, DW News, בלומברג, TVE ,CCTV News, MBC, RT, RAIN, NTV MIR, NHK World TV.
האם חברי-הכנסת הנכבדים ניטרו את שידורי פוקס-ניוז ומצאו כי הם מוטים לרעת ישראל? האם מנואל טרכטנברג (המחנה-הציוני, שגם הוא חתום על הצעת החוק), סבור כי רשת סקאי משרתת את האינטרסים של חמאס? האם עליזה לביא (יש-עתיד, שגם היא חתומה על הצעת החוק) חושבת ש-CNN זקוקה לניעור פטריוטי?
את זאת לא נדע, משום שההצעה כלל לא מפרטת ודנה בהאשמה הכוללנית והחמורה הזו שלה כלפי כלי תקשורת בינלאומיים רבים ובעלי מוניטין. זה פשוט כך, אומרים לנו חברי-הכנסת הנכבדים, וזהו.
אבל גם אם פוקס, CNN, סקאי ושאר ערוצי החדשות הבינלאומיים כולם "עוינים את ישראל", הרי שהקהל שאליו הם פונים הוא קהל בינלאומי, וממילא, לשירות תכליות ההסברה של ישראל כפי שהן משתקפות בהצעת החוק יש לייסד ערוץ חדשות בינלאומי פרו-ישראלי שיפנה לאותו קהל בינלאומי – ולא לקבוצה הקטנה של קהל ישראלי שאינו דובר עברית (אגב, ההצעה מונה דוברי ערבית, אנגלית וצרפתית, אולם מדינת ישראל עצמה מציעה שידורי חדשות ממלכתיים בשפה הערבית הן ברדיו והן בטלוויזיה).
הדבר דומה לאופן האבסורדי שבו ישראל מקדישה משאבים למלחמה בחרם הבינלאומי – בתוך ישראל עצמה (חלמאות שדו"ח המבקר האחרון לימד אותנו שבאה לעולם בשל מאבקי יוקרה ותקציב בין משרדים ממשלתיים).
חברי-הכנסת הנכבדים גם לא דנים בשאלה המתבקשת: האם ערוץ החדשות שייהנה בפועל מהתיקון לחוק (כלומר, הערוץ של דרהי), הוא ערוץ "פרו-ישראלי" מספיק. הם לא דנים בשאלה הזו, אני מנחש, משתי סיבות עיקריות:
1. הם לא צפו בשידורי i24News. אין להם מושג מה זה הערוץ זה. הם חתמו על הצעת החוק למרות שאין להם מושג מה כתוב בה, כי כך אמר להם יו"ר המפלגה/הלוביסט (מחקו את המיותר).
2. הם מבינים שנבחר ציבור במדינה דמוקרטית לא אמור לחלק לכלי תקשורת ציונים על ייחצון מדיניות הממשלה.
גם בלי ביבי
ההיגיון מאחורי החוק המונע כעת מבעלי רישיון כללי לשידורי כבלים ולוויין לשדר חדשות בארץ הוא מניעת בעלות צולבת – כלומר, מצב שבו אותו אדם שולט גם בפלטפורמות תקשורת וגם בתכנים המועברים באמצעותן. במציאות כזו טמונה פגיעה אפשרית בתחרות, בפלורליזם, בחופש הביטוי ובדמוקרטיה.
בואו נניח לרגע שהמצג הכללי, הצולע והלא מנומק של מציעי הצעת החוק הוא נכון. כלומר, שכל שידורי החדשות הבינלאומיים הם אנטי-ישראליים; שיש קבוצה לא גדולה של תושבי ישראל שאינם דוברי עברית ואין להם גישה לחדשות פרו-ישראליות; שהמציאות הזו היא בעיה שמצריכה טיפול של המחוקק הישראלי; ושמתן רשיון שידורים בישראל לפטריק דרהי היא הדרך לפתור את הבעיה הזו. נניח שכל זה נכון – האם התועלת הזו שקולה כנגד הפגיעה האפשרית בתחרות, בפלורליזם, בחופש הביטוי ובדמוקרטיה?
ההסברים החלושים והבלתי מספיקים של הצעת החוק, התכלית הלא יחסית והלא הגיונית שלה, ממחישים ומגבירים את הרושם שמדובר בחוק "תפור" לצרכיו ומידותיו של אדם מסוים. דבר פסול בפני עצמו, וכזה המצטרף לסדרה של צעדי חקיקה ותיקון אחרים הבאים להחליש את עצמאות התקשורת הישראלית ו/או לתת אתנן לאילי ההון השולטים בה. הפעם גם אי-אפשר להאשים את ביבי.
* * *
לקריאת הצעת החוק
רשימת חברי הכנסת החתומים על ההצעה: נחמן שי (המחנה-הציוני), ענת ברקו (הליכוד), עודד פורר (ישראל-ביתנו), מיכאל אורן (כולנו), קסניה סבטלובה (המחנה-הציוני), יצחק וקנין (ש"ס), עליזה לביא (יש-עתיד), נורית קורן (הליכוד), דוד אמסלם (הליכוד), טלי פלוסקוב (כולנו), איילת נחמיאס-ורבין (המחנה-הציוני), איתן ברושי (המחנה-הציוני), איתן כבל (המחנה-הציוני), מנואל טרכטנברג (המחנה-הציוני), חיליק בר (המחנה-הציוני), יואל חסון (המחנה-הציוני), מיקי לוי (יש-עתיד), עמר בר-לב (המחנה-הציוני), חיים ילין (יש-עתיד), עיסאווי פריג' (מרצ), מרב מיכאלי (המחנה-הציוני), איל בן-ראובן (המחנה-הציוני), שרן השכל (הליכוד), אביגדור ליברמן (ישראל-ביתנו).
מעקב אחר הליך החקיקה (כנסת פתוחה)