איור: רועי אופנהיים
בעת מלחמת המפרץ גויסתי לשירות מילואים כמתאם שידורי הרדיו והטלוויזיה מטעם דובר צה"ל. בעוד אנו מתארגנים, צפינו בכתבה ב-CNN המתארת את נפילתו של טיל הסקאד הראשון בתל-אביב. צוין שם המקום המדויק שבו נפל הטיל. עברו 24 שעות קריטיות עד ששיכנענו את CNN ואת הרשתות האחרות ששידור מידע לעל מקום נפילת הטילים יסייע לסדאם חוסיין לטווח את הטילים הבאים ביתר דיוק. חשבנו שחיי אדם חשובים יותר משתי דקות של טלוויזיה.
החידוש שבמצב לא היה עצם השידור הישיר מלוויינים בטלוויזיה, אלא העובדה שהפעם לא היה מדובר במשחק כדורסל או במופע רוק. זאת היתה מלחמה, וזה כבר משחק אחר. זיהינו כמה תופעות הכרוכות בשידורים ישירים בזמן מלחמה:
1. שידורים חיים בזמן מלחמה יכולים לסכן חיי אדם. תמונות הטלוויזיה שצפינו בהן שודרו בעולם כולו, גם בבונקר של סדאם חוסיין בבגדאד.
2. מקבלי ההחלטות בעולם כולו, החל בנשיא ארצות-הברית וכלה בראש ממשלת ישראל, צפו בדבקות בשידורי ה-CNN. הם קיבלו מידע מיידי ובלתי אמצעי על הנעשה בשדה הקרב. למרות אפשרויות המניפולציה, הצנזורה ומגבלות הכתב, זה היה שידור חי מבגדאד, מקו החזית, וזה היה העניין הקובע.
3. הטלוויזיה שימשה כמדיום של דו-שיח בין נשיא ארצות הברית לסדאם חוסיין, כאשר כל צד יודע שהצד השני צופה בו בדבקות ומנתח כל מלה ומשפט (תופעה דומה של טלה-דיפלומטיה ראינו בנובמבר 1977, בדו-שיח הטלוויזיוני שהתנהל בין הנשיא המצרי אנואר סאדאת לראש הממשלה מנחם בגין, שבעקבותיו הוחלט למעשה על ביקור סאדאת בארץ).
4. אזרחי ישראל היושבים בחדרים האטומים, צמודים לרדיו, קיבלו שיחות טלפוניות מחבריהם וקרוביהם בעולם, שתיארו להם מה מתרחש סביבם. אם תרצו, היתה זו תופעה חדשה של שילוב הטלפון והטלוויזיה. חסר היה רק המחשב, כדי שתהיה זו תחילתה של אוטוסטרדת המידע.
רופרט מרדוק, אולי האישיות הגלובלית ביותר בשידורי טלוויזיה, תיאר את ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות שידורים גלובליים כ"מפחידות, אבל מרגשות עד עצירת הנשימה". עם מערכות הטלוויזיה והכבלים, גבולות לאומיים ופיזיים אינם חשובים עוד. ממשלות כבר אינן יכולות לפקח או לשלוט על זרימה חופשית של מידע. ואולם הבעיות הפוליטיות, התרבותיות והכלכליות הקשורות בזרימה כזאת של מידע מוסיפות להתקיים, ולעתים אף מתרבות.
ננסה לנתח בקצרה שני נושאים מרכזיים שמביאה איתה הטלוויזיה הגלובלית. האחד הוא רשתות החדשות הגלובליות, והשני הוא השידורים המקומיים. תפקידן של רשתות גלובליות לענייני חדשות הופך לרציני ביותר בעתות משבר: רעידות אדמה, שטפונות, שריפות, פעולות טרור, רציחות פוליטיות, מהפכות ומלחמות. אלה הן "שעותיהן היפות" של הרשתות הללו. הן משקיעות את מרב הזמן והמרץ בסיקור חי של האירוע, וזאת קודם כל מפני שזו סיבת קיומן, ושנית, כיוון שזו הזדמנות לבנות קהל צופים (רייטינג) ויוקרה. סיבה שלישית היא שיש להן בשעות אלה יתרון על פני רשתות הטלוויזיה הרגילות, המחויבות ללוח שידורים רגיל וקבוע כדי לשמור על ההכנסות מפרסומות ועל האינטרסים של המפרסמים. ולבסוף, הרשתות הגלובליות מרוויחות יותר בעתות משבר.
בשעות משבר ניתנת עדיפות לשידורים ישירים מן השטח, ולפעמים הפיקוח המערכתי לוקה בחסר כתוצאה מכך. זכור הוויכוח סביב הדיווחים של כתב ה-CNN בבגדאד, פיטר ארנט. עם זאת, מאלף להיווכח שאחרי מלחמת המפרץ הפכה CNN בעיני רבים לארגון חדשות חשוב ביותר.
CNN תעמוד בקרוב בתחרות מול יוזמות חדשות של רופרט מרדוק, כינון שותפות של NBC ושל מייקרוסופט, שותפות של ABC, שמטרתה להקים רשתות גלובליות לשידורי חדשות. בינתיים משדרת CNN לכמאתיים מדינות ומגיעה למיליארד בתים כמעט. אנשים אינם מתחברים ל-CNN כדי לצפות בה מדי יום בשעה קבועה, אלא כדי שתעמוד לרשותם אופציה לצפות בערוץ הבינלאומי כאשר ידווח על מאורע מעניין אותם. CNN משדרת מסרים משותפים לאליטות בעולם: מנהיגים פוליטיים, אנשי עסקים, אנשי תקשורת ודיפלומטים. עובדה זו עצמה מקלה על התקשורת ביניהם. השידורים נתפסים כמובאים על-פי אמות מידה מערביות של הגינות ואיזון.
הפעילות הזו של CNN ושל רשתות מתחרות העומדות לקום מעלה כמה בעיות: ראשית כל, מתעוררת השאלה אם יש צורך במערכת חדש של סטנדרטים מקצועיים לרשתות הגלובליות, ומי יכול לפקח על מערכת כזאת. הנה למשל תופעה המחייבת חשיבה מקצועית: CNN מציידת במצלמות וידאו אנשים שאינם עיתונאים, כדי שיספקו לה כתבות מקומיות או דיווחים מזוויות סיקור שהצוותים הרגילים של הרשת אינם יכולים לספק לה. היא גם מזמינה כתבות מארגוני שידור סביב העולם. מתעוררת השאלה, על-פי אילו סטנדרטים מקצועיים פועלות הרשתות הללו? למי נתונה נאמנותה של הרשת כאשר הקהל הוא גלובלי? למי צריך לתת דין וחשבון כאשר הקהלים שאליהם משדרים הם במידה מסוימת חסרי פנים?
בעיה שנייה היא סוגיית השליטה ברשתות הגלובליות. הרשתות המרכזיות, למעט ה-BBC, נשלטות בידי שני אנשים פרטיים: טד טרנר ורופרט מרדוק. כאשר הודיע מרדוק על כוונתו להקים רשת שתתחרה ב-CNN, הוא נימק זאת בין השאר בכך שלטעמו, טד טרנר הוא ליברל והרשת שלו שמאלנית. מרדוק טען שהרשת שלו, לעומת זאת, תדאג לטפח ערכים מסורתיים. כזכור, עיתוניו של מרדוק היו התומכים הגדולים במרגרט תאצ'ר. השליטה והכוונה של רשתות גלובליות הן אפוא עניין שיש לתת עליו את הדעת.
נושא מרכזי נוסף שהזכרנו הוא הקונפליקט המובנה בין שידורים לוקאליים לשידורים גלובליים. לפנינו שני תהליכים מנוגדים: מצד אחד, שידורים גלובליים המכווצים את העולם ומזרימים מידע ללא גבולות. מצד שני, שאיפה של ארצות ולאומים לשמור על מסורתם, שפתם ותרבותם. מצד אחד הופך הכפר הגלובלי למעין תרבות (טלוויזיונית) אוניברסלית, ומצד שני, אנשים מוכנים להרוג זה את זה בשם היסטוריה שונה, דת אחרת וזהות תרבותית נבדלת. הטלוויזיה ממלאת בקונפליקט זה תפקיד חשוב.
ארצות-הברית משחקת כאן תפקיד מכריע. נראה כי יש אמת מסוימת בדבריו של ז'אק לאנג, שר התרבות הצרפתי לשעבר, על האימפריאליזם התרבותי האמריקאי הנעשה באמצעות הטלוויזיה. 80% מסרטי הקולנוע שהעולם צופה בהם הם סרטים הוליוודיים. במרבית ארצות העולם אנשים מעדיפים לצפות בסרטים אמריקאיים על פני סרטים מקומיים. בטלוויזיה מביאות הרשתות הגלובליות חדשות, ספורט ובידור אמריקאיים לעולם כולו. התרבות הפופולרית האמריקאית כובשת את דמיונם של רבים בעולם. קוקה-קולה, ג'ינס, מקדונלדס, מדונה, מייקל ג'קסון, מג'יק ג'ונסון – כל אלה הפכו לסמלים גלובליים. משחקי NBA משודרים ביותר ממאה ארצות, MTV הפכה לרשת הגלובלית של הדור הצעיר, והיא מביאה לצעירים בכל העולם מוזיקה, סגנון חיים, אופנה ודימויים המשפיעים על התנהגותם ונותנים להם את ההרגשה שהם שייכים למעין תרבות אוניברסלית.
רשתות החדשות הגלובליות מביאות עימן ערכים מערביים ותרבות דמוקרטית שאינם רצויים בארצות מסוימות באסיה ובאפריקה. רופרט מרדוק, בניסיון לפייס את הסינים ולחדור לשוק הפוטנציאלי הענק הזה, הסכים להיענות לדרישתם שלא להעביר לסין את שידורי ה-BBC.
הסכם גאא"ט, המסדיר את יחסי המסחר והמכסים בין המדינות בעולם, נחתם בדצמבר 1993. הסעיף הנוגע לטלוויזיה ולקולנוע נשאר פתוח לדיונים נוספים. האירופים, בהנהגת צרפת, דרשו לקבוע מכסות של יבוא אמריקאי בכל הנוגע לשידורים בתחנותיהם. בעיני האמריקאים זו בעיה של עסקים וחופש המסחר. מבחינת האירופים זו בראש ובראשונה בעיה תרבותית, המעורבת בגאווה לאומית וברצון לשמר זהות תרבותית אירופית.
התפתחות הטלוויזיה הגלובלית היא תוצאה משולבת של טכנולוגיות חדשות ושל תפוצתה הגדלה של התפיסה הכלכלית של שוק חופשי. היא תתפתח או תיעצר לפי שיקולים פוליטיים ותרבותיים. כוחם של הכסף, הטכנולוגיות והעסקים קיים, אבל אמביציות מרחיקות לכת של שימוש בעוצמות הללו עשויות לבלום את התנופה ולהביא, אולי, להתנגשות בין תרבויות.
גיליון 4, יולי 1996