עוד מעט נתייחס לכל מה שערן זהבי אמר בראיון המקיף שלו לאתר, על הרבה מאוד דברים" (עמיחי שפיגלר, "יציע העיתונות", 31.5.16)
ראיון? מקיף? לאתר? ואכן, באתר ערוץ הספורט עלה בדיוק בחצות הלילה של 31 במאי ראיון עם הקפטן החדש של נבחרת ישראל, יום לפני משחק הידידות מול סרביה. "מתנצל, עשו מדברי בסכנין הון פוליטי" היתה כותרת הכתבה מאת מוטי פשכצקי.
"בניגוד לדומיננטיות במכבי תל-אביב, עד עכשיו לא הטבעת את חותמך בנבחרת. מדוע זה קורה והאם הבחירה בך לקפטן עשויה להוביל לשינוי?". זו היתה השאלה הראשונה של פשכצקי.
בדיוק באותה שעה עלה ראיון עם זהבי גם באתר one, שם בחר הכתב רז אמיר לפתוח את הראיון בשאלה הנוקבת הבאה: "בניגוד לדומיננטיות במכבי תל-אביב, עד עכשיו לא הטבעת את חותמך בנבחרת. מדוע זה קורה והאם הבחירה בך לקפטן עשויה להוביל לשינוי?". אותה שאלה, אותה תשובה, וכך גם בהמשך. שאלות ותשובות זהות לגמרי.
מי שהופתע מהדמיון בין שני הראיונות והמשיך משם לספורט ynet גילה גם כאן ראיון עם ערן זהבי – אם כי באיחור של דקה אחרי המתחרים. במקרה הזה בחרו צמד המראיינים חסרי הפשרות נדב צנציפר ודוד בן-שימול לדלג על שאלת הפתיחה הנ"ל, אבל באופן מפתיע שאלו אותן שאלות ששאלו הקולגות פשכצקי ואמיר, והפלא ופלא – זכו לאותן תשובות. ממש מלה במלה. כך גם אצל איציק יצחקי ב"וואלה" ואצל דור בלך ב"הארץ". למחרת התפרסם אותו ראיון בדיוק, אם כי קצת מקוצר, גם ב"ישראל היום" (בחתימת ליאב נחמני).
במאמר מוסגר נציין כי ארבעה ימים קודם לכן הופיעו ראיונות עם אותו ערן זהבי בכל כלי התקשורת. זה קרה יומיים לאחר סיום הליגה. זהבי הופיע במסיבת עיתונאים מטעם מכבי תל-אביב ואמר, בין היתר, כי תואר שחקן העונה הגיע לו, ולא לאליניב ברדה מהפועל באר-שבע. העיתונאים, ששוחחו עם זהבי פנים אל פנים, שאלו שאלות, הוסיפו שאלות על שאלות, ביררו, הקשו, וכל אחד פירסם את הראיון בצורה שראה לנכון.
שלומי ברזל (צילום מסך)
אז מי האחראי לראיון המשוכפל במסגרת הנבחרת, שכל הכתבים הדביקו לו את שמם? התשובה נחשפה בשעות הערב של יום שלישי, יום פרסום הראיון, בתוכנית הספורט של רדיו 103, שלכמה רגעים הפכה לסניף של "תיק תקשורת".
"אני רוצה לדבר על הראיון, אני לא יודע אם לקרוא לזה ראיון, שפורסם בכל העיתונות הכתובה ובכל האתרים באינטרנט", פתח המגיש מאיר איינשטיין. על הקו עלה משה בוקר, כתב הספורט של ערוץ 20, שנסע לסרביה למשחקה של הנבחרת. בוקר הסביר כי היה ביקוש לראיין את זהבי לאחר מינויו לקפטן הנבחרת. שלומי ברזל, ראש מערך ההסברה של ההתאחדות, לא רצה שזהבי יתראיין לכולם, ולכן פתח לכתבי הנבחרת קבוצה חדשה בווטסאפ, וביקש שישלחו כמה שאלות שמהן יבחר ברזל את הטובות בעיניו ושעליהן יענה זהבי. זה מה שקרה. הראיון המוזר הזה נשלח לכל הכתבים בשעות הערב של יום שני (30.5) עם אמברגו לפרסום בחצות הלילה.
רון קופמן העיר: "אני מבין שזה המודל הצפון-קוריאני", ויוני הללי, מחברי הפאנל בתוכנית הרדיו, פירט את השיטה: "נשלחו יותר מעשר שאלות, ברזל הוריד, סינן, בחר את עשר השאלות הטובות שזהבי לא יתברבר איתן, נתן לו לחשוב עליהן כמעט לילה שלם ולמחרת ישבו יחד וכתבו ועברו והעבירו את החומר כמקשה אחת. ראיון 'פרבדה'. אני לא מאשים את ברזל, אני מאשים אותנו, העיתונאים".
קופמן ביקש שישימו לב לשאלה הראשונה – "שנבחרה ברוב קולות על-ידי שלומי שלומי וברזל ברזל – מה זה אומר מבחינתך להיות קפטן הנבחרת?".
איינשטיין: "יפה, ממש נהדר, למה אי-אפשר כבר היה לארגן שיחת ועידה?".
קופמן: "כי אז שלומי לא יכול לפקח על המידע".
העיתונאים ועורכיהם היו צריכים להתעקש לעמוד על עקרונותיהם, ולהתנגד למוצר משוכפל שמעוקר מאלמנטים עיתונאיים טבעיים
בממשק שבין תיאוריה למציאות בחר ברזל להשתמש במדיה החדשה, ששינתה את פני התקשורת האנושית לבלי הכר, כדי לצמצם עוד יותר את גבולותיה המכורסמים ממילא של עיתונות הספורט. בתפקידו כדובר ומסבירן הוא בחר לדרוך ברגל גסה – ובעצם, ברגל קלה ביותר, כי אף אחד מהעיתונאים לא ניסה למנוע זאת ממנו – על כל המנדטים השגורים של העיתונאי המצוי: קשר בלתי אמצעי עם המרואיין, הזכות לנסח את השאלות כרצונו, לפי מיטב שיקול דעתו, הזכות לשאול שאלות המשך והאפשרות לפרסם ראיון בלעדי, שמי שחתום עליו הוא אכן מי שקיים אותו, מאל"ף ועד ת"ו.
העיתונאים ועורכיהם היו צריכים להתעקש לעמוד על עקרונותיהם, ולהתנגד למוצר משוכפל שמעוקר מאלמנטים עיתונאיים טבעיים. אם כבר משתמשים בווטסאפ, הם יכלו לדרוש לפחות מסיבת עיתונאים דרך המדיה הזו. מדובר אמנם בפתרון דחק, אבל לפחות כזה ששומר על כבודם המקצועי, בלי שהדובר ישלוט על כל העסק.
ברזל, שבעברו היה עורך ופובליציסט ב"הארץ", גילה מצדו השני של הגבול שבחסות המדיה החדשה, החסכנית, הוא יכול לייתר לחלוטין את מי שהיו עד לא מזמן הקולגות שלו, העורכים האחרים, שלא לומר העיתונאים. הם, מצדם, אם מתוך עצלות ואם מתוך הקטנת ראש וכניעה לכללי משחק מעוותים, הסכימו להיות תלמידי כיתה ד' שמגישים למחנכת דף שאלות לאישיות התורנית. המורה כבר תנסח, תצנזר, תחסוך זמן, כי ילדים, כידוע, לא ממש יודעים להבדיל בין עיקר לטפל, הם קצת עילגים, וגם חסרי נימוס לרוב.
בעצם, למה לעצור שם: היא תשב בהפסקה עם המרואיין התורן, תעבור איתו על השאלות שניסחה בעצמה ותעזור לו לנסח את התשובות. בשיעור חברה הקרוב היא תקרא לפני הילדים את התוצר המעוקר והמשמים שיצרה. הם לא יזהו בו את עצמם, ובוודאי לא את האישיות הרמה שלכבודה התכנסו. המתווך, בעולמם, הוא חזות הכל. גם בעולמו של ברזל, כנראה.
על הראיון הזה ברזל יוכל לגזור קופון בקורס לדוברים ויחצנים – איך מעקרים עיתונאים ושולטים על תכנים. מצד שני, כמרצה לתקשורת ולעיתונאות, ספק אם היה ממליץ לתלמידיו לפרסם ראיון מהונדס כזה, ועוד בלי לפצות פה ולצפצף. התלמידים מצדם מוזמנים לאתגר את העיתונאי לשעבר בנוגע לבחירותיו כראש מחלקת הסברה בהווה. בתקווה שהתשובה לא תגיע אליהם בווטסאפ.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il