זו היתה מלחמת זבנג וגמרנו. הכל התגלגל ברדיו ובעיתונים. הקשבנו בפה פעור, קראנו בעיניים נוצצות. טלוויזיה עוד לא היתה, עידן האינטרנט היה במרחק שנת אור. האירועים התרוצצו במהירות מסחררת. "ידיעות" ו"מעריב" יצאו כמה פעמים במהדורות שניות ואף שלישיות, ומדובר בעיתוני ערב שהגיעו לדוכנים בשעות אחרי הצהריים. ככה זה כשמלבד ריח דפוס העופרת הריחו גם את אבני הכותל והיו מוכרחים להנציח את החדשות המרעישות שחור על גבי לבן.

כל מי שהיה בן 7 וצפונה לא ישכח את הימים הדרמטיים והסוערים ההם. בטח לא אלה שחזרו משדות הקרב. על אף התחושה שזו היתה מלחמת בזק נקייה, רבים חזרו הביתה מצולקים בנפשם, נושאים את המראות, הקולות והריחות עד עצם היום. לא לכולם היתה זו מלחמה אלגנטית.

לרגל השנה ה-49 למלחמת ששת הימים ריכזנו את העמודים הראשיים מאותם ימי מלחמה מהעיתונים "מעריב", "דבר" ו"ידיעות אחרונות", שהיו שלושת היומונים הבולטים באותה תקופה (יחד עם "הארץ" ו"על המשמר"), וניתחנו בקצרה את ההתייחסות שהעניק כל אחד מהם לאירועים.

מקורות העיתונים: אתר הספרייה הלאומית ובית אריאלה בתל-אביב.

התפרסם לראשונה בבלוג "נעמוש", המוקדש לאירועי כיבוש הרמה הסורית ב-1967.

* * *

יום שני, 5 ביוני 1967

"דבר", 5.6; "הממשלה מתריעה בישיבתה: האטיות בפעולת המעצמות – מדאיגה"

היום הראשון למלחמת ששת הימים נפתח השכם בבוקר עם בקבוק חלב ליד הדלת ועיתון מנומנם בתיבת הדואר. כשהכותרת המדינית המשעממת הזו הפציעה בבתי המנויים והקוראים (בעיקר עובדי הסתדרות ומועצות הפועלים) שרר בבור בקריה מתח עצום לקראת תחילת פעולת מטוסי חיל האוויר נגד שדות התעופה הצבאיים של מצרים. בינתיים אפשר היה לשתות תה עם ביסקוויט של פרומין ולקרוא עיתון ברוגע.

"מעריב", 5.6, מהדורה ראשונה; "קרבות אוויר ושריון בגבול"

מהדורה ראשונה ולא הכי מעודכנת מיום הלחימה הראשון. כותרת חלבית יחסית לאירועים הדרמטיים בחזית המצרית. העיתון הודפס כשעדיין שרר ערפל קרב. שימו לב לכותרת המשנה: "כוחות צה"ל נכנסו למערכה נגד כוח מצרי שנע לעבר ישראל". ללמדך שהמצרים הם אלה שתקפו ראשונים, מה שלא באמת קרה.

"ידיעות אחרונות", 5.6; "חיל האוויר השמיד 120 מטוסים מצריים"

מהדורה שנייה המבשרת על דרמת ענק. 120 מטוסים מצריים במכה אחת! הפלת ששת המיגים הסורים חודשיים קודם לכן בגזרת הכינרת – זה כבר כסף קטן מאוד. עם כותרת כזו נראה שהעיתונים נחטפו כמו לחמניות טריות, כמאמר הקלישאה, שבאותם ימים היתה לגמרי מדויקת.

"מעריב", 5.6, מהדורה שלישית; "120 מטוסים מצריים הושמדו"

"מעריב" עם הוצאה שלישית סנסציונית. מתי בהיסטוריה של העיתונות בישראל יצא עיתון בשלוש מהדורות באותו יום?

יום שלישי, 6 ביוני 1967

"דבר", 6.6; "מהלומת מחץ אדירה של צה"ל נגד התוקפנות ממצרים, ירדן וסוריה"

עיתון הבוקר מתאושש מהפתעת ה-5 ביוני ומפצה על חוסר הרלבנטיות שלו מיום האתמול בכותרת שבמושגים מפא"יניקים היא התפרעות של העורכים, ובראשם יהודה גוטהלף: "מהלומת מחץ אדירה". הלו, זה עיתון הסתדרותי סולידי או צהובון?

"ידיעות אחרונות", 6.6, מהדורה שנייה; "לטרון וג'נין נכבשו, צה"ל השלים הלילה כבוש צפון סיני"

עיתון בשיגעון. כותרת ראשית, מתחתיה כותרת שנייה, אחריה כותרת משנה של שלוש שורות בגדלים משתנים. ככה זה כשלטרון וג'נין בידינו, וגם רפיח, וגם אל-עריש, וגם חאן-יונס, וגם שלל רב, וגם וגם וגם. אין גבול לאופוריה של האימפריה. ויש אפילו מפה. כל אלה ועוד באדיבות העורך הראשי ד"ר הרצל רוזנבלום.

"מעריב", 6.6; "לטרון, ג'נין ושייך ג'אראח – בידי צה"ל"

לעומת ההתפרעות ב"דבר" וב"ידיעות אחרונות", עורך "מעריב" אריה דיסנצ'יק מגלה איפוק יחסי בכותרת הראשית. התמונה משמאל, של נאצר המתלוצץ עם קציניו שבועיים קודם לכן (ה"אהלן וסהלן" המפורסם של המצרים), אינה חדשותית. אז מה היא עושה בעמוד הראשון? זו היתה דרכו של העיתון לשמוח לאידו של האויב ולשקף את תחושות הניצחון בישראל. העיתון הנפוץ במדינה או לא?

"ידיעות אחרונות", 6.6, מהדורה שלישית; "צה"ל בעיר העתיקה, צה"ל קורא לתושבי עזה: הניפו דגלי כניעה לבנים, כוחותינו תוקפים את הרמה הסורית"

סנסציה טילים!!! הבשורה "הוצאה שלישית" זהה לגודל הכותרת הראשית.  "מעריב" יום קודם, ועכשיו גם "ידיעות". ככה זה כשמשק פעמי ההיסטוריה הדהד בעיר העתיקה בירושלים. "ידיעות" פשוט יוצא מדעתו. כותרת ראשית של ארבע שורות ענק שמדווחת משלוש גזרות, על אף שהחזית הסורית לא ממש נפתחה והתקיפה שם היא רק אווירית. טונות של עופרת נשפכו על העמוד הראשי הזה. אצבעותיהם של אלפי קוראים נרגשים השחירו במיוחד באותו יום.

יום רביעי, 7 ביוני 1967

"דבר", 7.6; "כותרה ירושלים העתיקה, נפתחה הדרך להר הצופים"

שיעור בעיתונות – מה חשוב יותר? הכותרת הראשית הקלאסית מתחת ללוגו של העיתון, או זו שהתחצפה והרימה ראש מצד שמאל למעלה? יש כאן סוג של פשרה: מצרים היא עדיין האויב הגדול והמסוכן ולכן היא בכותרת הראשית הקלאסית, ומצד שני אי-אפשר להתעלם מכך שהעם היושב בציון קרוב מאי פעם לחזור לשריד בית-המקדש.

"מעריב", 7.6; "רוסיה השלימה עם המציאות – ויתרה על תביעת הנסיגה"

המערכת ברחוב קרליבך לא מספקת את ליטרת הבשר. אירועים צבאיים כה דרמטיים, אבל העורך דיסנצ'יק מתעקש ללכת דווקא על הנעשה בגזרת ענייני החוץ. גם הבשורה על נפילת רמאללה לא מחפה על השעמום היחסי בעמוד הראשי לנוכח המתחולל בחזיתות. מצד שני, יש מה לקרוא, והרבה. בעיתון של שמונה עמודים, כל אינץ' נוצל לטובת המלה הכתובה.

"ידיעות אחרונות", 7.6; "רמאללה נכבשה – השריון המצרי בנסיגה"

העניינים הצבאיים בכותרת ראשית, המדיניים – מתחת. חידוש תחבירי בכותרת – נקודה פסיק ביחד עם מקף, ושבאקדמיה ללשון יתפוצצו. צילום מעזה של לוחמי צה"ל בזחל"מים, שדובר צה"ל שלח לתקשורת, מפאר את העמוד הראשי, אבל יחסית לעיתון דרמטי וצעקני – "קבור" קצת למטה.

"מעריב", 7.6, מהדורה מיוחדת; "דגל ציון על הר הבית"

הוצאה מיוחדת בתוספת ציון השעה – 16:30, להדגשת הרלבנטיות. לרגל "הר הבית בידינו" ארגנו כותרת ענק, שורת משנה מובלטת, עוד שתי שורות משנה גדולות מצד ימין ועוד שתיים קטנות משמאל. כשהחיילים הקשוחים ממררים בבכי, הדמעות נוגעות גם במערכת בקרליבך. אין בנמצא צילום של הכותל מאותו יום, אז השתמשו בצילום ארכיון בחשיכה. שימו לב לבחירת העורך לניסוח הכותרת הראשית. לא "דגל ישראל על הר הבית", אלא "דגל ציון". בעיניו זה היה לאומי יותר. אגב, תארו לעצמכם איזו אינתיפאדה היתה פורצת למראה כותרת כזו כיום.

הקרדיט לכתב הצבאי שהביא את הסיפור הגדול הוא: "מאת אלי לנדאו שנכנס עם הכוחות לעיר העתיקה". הכתב הצעיר והנרגש לא חסך בתיאורים מזווית אישית: "לעולם לא אשכח את הדקות שבהן רצתי ברחבה הנפלאה של הר הבית", או "כשעמדתי הבוקר ליד אבן קרה בפינת הכותל המערבי והסבתי פני מזרחה ידעתי כי אמנם שעה היסטורית היא. גם אני בכיתי ללא בושה". גבי צפרוני, בידיעה מקבילה באותו עמוד, מתאר את הדרך שעשה משער האריות לכותל ביחד עם הרב הראשי לצה"ל הרב שלמה גורן. עמוד ראשי בגודל של סדין עמוס בטקסט דרמטי של כ-3,000 מלה. אין דברים כאלה בימינו.

יום חמישי, 8 ביוני 1967

"ידיעות אחרונות", 8.6; "נפסקה האש בחזית ירדן"

סימני רגיעה לעומת הימים הקודמים. הכותל המערבי מככב בצילום המרכזי, והפרשן המדיני אראל גינאי שואל "מה הלאה?". ובמשתמע, האם מחר נתבשר שצה"ל כבש את קהיר ורבת-עמון?

"דבר", 8.6; "שוחררה ירושלים העתיקה"

שלא כמו שני היומונים האחרים, ב"דבר" לא התעסקו בהוצאת מהדורה שנייה, ולכן כל אירועי האתמול שלא סוקרו התפרסמו במקבץ צפוף של התרחשויות צבאיות ומדיניות, כולל צילום הניצחון של רבין, דיין ונרקיס נכנסים לעיר העתיקה בירושלים.

"מעריב", 8.6; "הופסקה האש בחזית הירדנית, המצרים והסורים ממשיכים להלחם"

החזית הירדנית הסתיימה, זה הזמן לגילויים ראשונים על תקיפת שדות התעופה של מצרים שלושה ימים קודם לכן. כותרת המשנה, "הצבא הסורי נסוג לעבר דמשק", חוזה את מה שעתיד להתרחש 36 שעות לאחר מכן. נכון לאותו יום לא היו סימוכין למנוסה סורית מאורגנת. נראה שלמקור לידיעה החתומה על-ידי שמואל שגב היה אינטרס ללחוץ על מקבלי ההחלטות, ובראשם שר הביטחון משה דיין, לפעול גם נגד סוריה. ב"מעריב" של היום צילום הניצחון בעיר העתיקה היה נמרח על פני רוב העמוד. כאן הוא מתפרסם על שלושה טורים בלבד מבין תשעה. בעיתונים של שנות ה-60 זה היה סנסציוני מספיק.

יום שישי, 9 ביוני 1967

"דבר", 9.6; "מצרים הסכימה להפסקת אש"

בוקר ראשון של רגיעה לקראת הפסקת אש. מודעות ברכה לצה"ל מסתננות לעמוד הראשי. משמאל למטה – קבוצת נחל-עוז מודה לצה"ל על שהרחיק ממנה את הגבול. עוד במברכים: החברים מפניציה, תנובה, עמידר והוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.

"ידיעות אחרונות", 9.6; "גם סוריה הסכימה להפסקת אש"

הכותרת הראשית מדווחת שגם סוריה הסכימה להפסקת אש, אלא שנכון לזמן הפרסום היו כוחות צה"ל בפיקוד צפון בדרכם לכיבוש הרמה הסורית. בשער מופיעים צילומים נוספים מהצלחת המלחמה, כולל משה דיין שהגיע לרחרח עתיקות בשטחים הכבושים. מצד שמאל של הדף (לא נראה בצילום) התפרסמה מקאמה מנוקדת של חיים חפר – "היינו כחולמים". והיה גם גיליון "7 ימים" למזכרת, גדוש בצילומי ניצחון עם הכותרת "שלום לך ירושלים". עיתון סוף שבוע חגיגי במיוחד.

"מעריב", 9.6; "גם הסורים הפסיקו את האש"

כותרת לא נכונה בעליל, אם כי החוכמה היא בדיעבד. לא לקנא באלפי משפחות לוחמים בפיקוד צפון שקראו את הידיעה הזו בעיתון המוביל בישראל ונשמו לרווחה מתוך אמונה שיקיריהן עברו את המלחמה ללא פגע. אלא שהחל מהשעה 9:00 בבוקר לערך התחדשה האש בגבול, לאחר שהסורים זיהו תזוזת כוחות של צה"ל לקראת תקיפת הרמה הסורית. ה"שקט המוחלט" והתחושה כי הפסקת האש נכנסת לתוקף היו תעתוע לקראת הבאות. ביומיים הבאים ייהרגו בקרבות הרמה הסורית כ-120 לוחמים, ועוד מאות ייפצעו.

יום ראשון, 11 ביוני 1967

"דבר", 11.6; "צה"ל שולט ברמה הסורית"

כיבוש הרמה הסורית נפל על צהרי יום שישי וכל יום שבת, ולכן החזית הזו לא זכתה לכותרת דרמטית ולהוצאה מיוחדת. "דבר" הוא היחיד מבין שלושת העיתונים הנסקרים כאן שהעניק לחזית הצפונית את הכבוד לככב בכותרת ראשית. מפה של האזור משרטטת את המציאות החדשה של יישובי הכינרת ועמק החולה. זרם מודעות הברכה מתגבר.

"מעריב", 11.6; "ג'ונסון נוטה להכיר בזכות ישראל להחזיק בשטחים הנחוצים לבטחונה"

כותרת שנוקבת לראשונה בדילמה שרודפת את ישראל עד היום – מה עושים עם כל העושר הזה של דונמים על דונמים שנכבשו. שער העיתון יצירתי מבחינה גרפית: ארבע כותרות גג מעל הכותרת הראשית. שלל הכותרות נאבקות בחירוף על תשומת לב הקוראים, שנקלעים להתלבטות קשה – מה לקרוא קודם. העורך הראשי מגלה יצירתיות, עובדי הדפוס בכושר שיא.

"ידיעות אחרונות", 11.6; "שקט שרר הבוקר בשלוש החזיתות"

כותרת ראשית שמבשרת על סיום המלחמה. הכותרת על התנפלות הרוסים על הישראלים, "הפיראטים מתל-אביב", מנוסחת בשובבות מהולה באופוריה של מנצחים וצודקים. הצילום של נאצר וחוסיין חותמים על ברית הגנה הוא מהימים שלפני מלחמת ששת הימים, אבל מתפרסם כעת בלגלוג כדי להעצים את מפלתם.

"ידיעות אחרונות", 11.6, עמוד 3; "כך נכבשה הרמה הסורית"

כתבה נרחבת על המערכה בחזית הסורית. בצילום נראה ראש הממשלה לוי אשכול בבגדי צבא מימי תש"ח, כולל כומתה, קצת אאוטסיידר בדיון שבין שר הביטחון משה דיין לאלוף פיקוד צפון דוד אלעזר, שהתקיים בחפ"ק הצפוני. היתה לו סיבה טובה: בבוקר ה-9 ביוני התקשר דיין ישירות לדדו ופקד עליו לתקוף את הסורים. רק לאחר מכן עידכן את ראש הממשלה. אשכול זעם מאוד על עקיפת הסמכות.

כותרת הגג מספרת על שלושת כתבי העיתון שמדווחים מזירת הקרבות. ובכן, זה ממש לא היה מהזירה עצמה – כמו עם אלי לנדאו, כתב "מעריב" וצנחן, שהיה עם הכוח שנכנס לעיר העתיקה. העיקר לתת לקוראים את ההרגשה שגם אנחנו היינו שם.

"מעריב", 11.6, עמוד 2; "המוצבים הסוריים שהטרידו את הגליל נפלו בזה אחר זה בידי כוחות צה"ל"

כיבוש הרמה הסורית כבשורה ליישובי הצפון, כולל בוקסה מאת יעקב ארז: "הסיוט חלף, לצה"ל תודה". בכל העמוד הזה, שהוקדש ברובו לניצחון בחזית הסורית, לא היתה אף תמונה אחת. היתה זו שעתן של המלים המודפסות.