צלם יפצה חולה סרטן ב-20 אלף שקל לאחר שדבר מחלתו נחשף בתמונה שצולמה במחלקה האונקולוגית של בית-החולים רמב"ם ופורסמה ב"מעריב". השופטת איילת הוך-טל מבית-משפט השלום בחיפה דחתה את הטענה כי פרסום התמונה נבע ממחדל של בית-החולים, כפי שטענו הצלם מורן מעין, העיתונאי יונתן הללי, העורך ארי גלהר וחברת דפוס "מעריב" שמאז פורקה, והם חויבו לשלם לבית-החולים הממשלתי 10,000 שקל לכיסוי הוצאותיה המשפטיות של המדינה, שייצגה את בית-החולים באמצעות המחלקה האזרחית בפרקליטות מחוז חיפה.

הכתבה "תעשיית הסרטן" פורסמה בדצמבר 2012 בשיתוף פעולה עם בית-החולים רמב"ם, שביקש להסב את תשומת לב הציבור לצפיפות במוסד הרפואי. הללי כתב, מעין צילם, והכתבה נפרשה על כפולת עמודי העיתון ולוותה בצילום גדול של המחלקה האונקולוגית לטיפול יום בבית-החולים. בתמונה נראים מטופלים, לרבות התובע, שצולם כשלראשו כובע מצחייה וכשהוא נשען על ידו כך שפניו מוסתרות חלקית.

התובע הצליח להוכיח כי אף שהיה חולה שנים לא מועטות, הקפיד על שמירת פרטיותו בעניין זה ולא חשף את דבר מחלתו אלא לבני משפחה מקרבה ראשונה. הוא טען כי הביע התנגדותו לצילום בפני הצלם, וכי הפרסום הוביל לחשיפת דבר מחלתו ברבים וגרם לו צער והשפלה. כחודש לאחר פרסום הכתבה, עם פניית עורך-דין מטעמו, הוסרה הכתבה מאתר nrg מעריב. כחצי שנה אחר-כך פנה לבית-המשפט ותבע את הצלם, הכתב, העורך והעיתון בסך 400 אלף שקל, בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

לטענתו, המעשה נעשה בזדון, תוך התעלמות מהתנגדותו הנחרצת לתיעוד. הוא טען שכבר במועד הופעתם של מעין והללי במחלקה נגרמה מהומה והתמרמרות מצד החולים, וכי חלק מהחולים, והוא בכללם, גם הביעו במפורש את סירובו והתנגדותו להשתתף בכתבה ובצילומים. התובע טען כי הללי ריאיין כמה מהחולים במחלקה שהסכימו להשתתף בכתבה, אלא שאלה לא הופיעו אחר-כך בתצלום שהתפרסם. לטענתו, לאור התנגדות חולים הרגיע הצלם ואמר להם כי הוא לא מצלם אותם אלא את הים הנשקף מחלונות המחלקה, והבטיח כי אם תופיע תמונת חולים יטושטשו פניהם כך שלא ניתן יהיה לזהותם.

התביעה בגין לשון הרע נדחתה, ומנגד טענו הנתבעים שהאשמה בגין פגיעה בפרטיות, אם בכלל, היא של בית-החולים. הללי, עיתונאי ותיק, הפנה את בית-המשפט לדובר רמב"ם, דוד רטנר, בעצמו עיתונאי לשעבר. "הוא אמר 'בואו תעשו כתבה על המחלקה האונקולוגית ועל מצוקת החולים', והוא הזמין אותי יחד עם צלם", טען הללי. לדבריו, "לא רק שהוא אישר, הוא אף דירבן אותי לצלם את החולים כדי שיראו את המצוקה ואת הצפיפות". לטענת העיתון והעיתונאים, ההיתר שנתן להם בית-החולים כלל את צילום המטופלים.

בית-המשפט דחה טענה זו, וקבע כי "לא ניתן לבסס הסכמת מטופל על יסוד אישור הכניסה מטעם בית-החולים". יתרה מכך, הוא קובע כי "אין להסיק מהיעדר סירוב מפורש כי קיימת הסכמה, ובוודאי שלא הסכמה מפורשת. נהפוך הוא. הצלם הודה כי צילם צילומים רחבים ('צילומי אווירה') של המחלקה מבלי לקבל הסכמה מפורשת של המטופלים".

השופטת אף מציינת כי בתצהירי הצלם והכתב הם מזכירים חולה ספציפית שסירבה להצטלם ולא צולמה, "כלומר הצלם ידע כי יש אנשים שאינם מסכימים להצטלם, כך שגם אם החזיק בהנחה ראשונית שלפיה ההיתר שקיבל להיכנס למחלקה משמעו הסכמת המטופלים להצטלם, הסירוב מצד המטופלת צריך היה לפגוע בהנחה זו ולהוות תמרור אזהרה המבהיר לצלם כי אין יסוד להנחה זו ולכל הפחות כי לא ניתן להסתפק בכך".

בית-המשפט ציין כי אין פסול בעצם הצילום, שכן אין מחלוקת שעיתונאי "מעריב" קיבלו היתר להיכנס לבית-החולים ולהכין את הכתבה. "הפסול הוא בפרסום הצילום כאשר ניתן לזהות בו את פניהם של מטופלים, כך שדבר מחלתם מקבל פרסום בתפוצה ארצית", קבעה השופטת, והוסיפה: "לא שוכנעתי כי לא ניתן היה להשיג את מטרת הצילום והכתבה אילו היו מטושטשים פני המטופלים, תוך פגיעה מידתית ומצומצמת יותר בפרטיותם".

עוד הוסיפה השופטת כי לא מצאה ש"חלה על הנתבעים כל חובה מקצועית לבצע את הפגיעה. באיזון הראוי בין חופש הביטוי ובגדרו חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, גוברת זכות הפרט להצנעת פרטים אישיים דוגמת מצב רפואי רגיש. ניתן היה לקיים את חובתם המקצועית של הנתבעים אף אילו טושטשה זהות המטופלים בתמונה שצולמה". השופטת קבעה גם כי בשל חוסר תום הלב בהתנהלותם של הנתבעים, הם אינם יכולים לחסות בהגנות המנויות לחוק הגנת הפרטיות, שתנאי מקדמי לתחולתן הוא עמידה בחובת תום הלב.

עם זאת, היא פטרה את הכתב הללי מאחריות. "הוכח כי הכתב לא לקח חלק בצילום התמונה, לא הוכח כי היה ליד הצלם כאשר התמונה צולמה, ולא הוכח כי לקח חלק בבחירת התמונה שפורסמה או כי יש לו חלק בקבלת ההחלטה אם לטשטש תמונה כלשהי [...] אשר על כן, מאחר שלכתב אין כל אחריות לצילום או לפרסום אשר פגע בפרטיות התובע, לא ניתן לחייבו בגין פרסום זה".

הצלם מורן מעין טען כי אין להטיל את האחריות עליו. השופטת ציינה כי נתנה את דעתה לטענותיו, שלפיהן אף אם צילם את האיש בניגוד להסכמתו, הרי כל תפקידו התמצה בצילום עצמו בהיותו צלם עצמאי שהעביר את עשרות התמונות שצילם למערכת העיתון, שם נעשה תהליך הסינון והבחירה של התמונות לפרסום בכתבה. "אין בטענות אלו כדי להסיר אחריות מהצלם", קבעה. "הוכח כי הצלם לא טרח לקבל את הסכמת התובע לפרסום תמונתו, והעביר אותה למערכת העיתון מבלי שציין את הדבר ומבלי שביקש לטשטש את פני המצולמים. בנסיבות אלו יש להשית לפתחו אחריות לעובדה שהתמונה פורסמה כמות שהיא".

מעין, שהעיד כי העביר עשרות תמונות למערכת, טען כי גורמים "עלומים" מטעם ההוצאה לאור של העיתון הם אלו שהחליטו לפרסם את התמונה, מבלי לבצע בירור כלשהו האם נגבו הסכמות של המצולמים לפרסומה. "הכוונה היא כמובן לעורכים ולמפיקים הקובעים את התוכן המפורסם בעיתון המודפס ובאתר האינטרנט", מבארת השופטת, "אלא שהכינוי 'עלומים' נובע מכך שאף בעל תפקיד כזה לא הובא לצורך מתן עדות".

30 אלף שקל תעלה האפיזודה הזו למעורבים בה. השופטת פסקה כאמור כי הצלם מורן מעין ישלם לחולה 15 אלף שקל, ועוד 5,000 שקל הוצאות משפט. התביעה נגד רמב"ם נדחתה, והצלם, הכתב, העורך ודפוס העיתון יישאו בהוצאות בית-החולים ובשכר טרחת עורך-הדין שלו בסך 10,000 שקל.