יום כיפור, ימים נוראים, צונאמי, מפולת, קריסה, חירום – קשה להתחרות בכותרות העיתונים. מה שכל-כך אוהבים לכנות אצלנו "המשקיע הקטן", בעל הפנסיה והחסכונות לימי סגריר, מוצא עצמו בתוך סערה גדולה, בלי מטרייה, בלי מגפיים ובלי שום הצלה.

מר משקיע לא יודע את נפשו. הוא למד כבר מזמן לא לסמוך על פקידי הבנק. בפעם האחרונה שהוא השתכנע וקנה מניות על-פי המלצותיהם, הוא נכווה קשות. עכשיו הוא נושא את עיניו לגורואים המוכרים והידועים בתקשורת, אלה שמופיעים מדי יום ומדווחים על המתרחש בשוק ההון. הם נראים מקצוענים שיודעים על מה הם מדברים. הוא שומע שהכל בסדר, מצבנו טוב ויציב יותר מאחרים, אלה לא הצרות שלנו ואין שום סיבה לפאניקה ולהתנהגות של עדר.

אבל מר משקיע לא מסתפק במבול הדיווחים והמאמרים ותוכניות המומחים המשיבים על שאלות הצופים והמאזינים. בחרדתו הגדולה הוא מרחיק ומזפזפ לערוצי החדשות הבינלאומיים, וגם שם הוא רואה את הלוחות המנצנצים של וול-סטריט שמדווחים על המתרחש בכל שנייה ושנייה, כל ירידה של נקודה או עלייה של שתיים (בעצם, עליות אין שם בזמן האחרון), ונשמתו פורחת. מה יאמר מחר לפקיד הבנק? מה לעשות עם הכסף? לפקידי הבנקים אסור להמליץ לנו מה לעשות בכסף. זה אחד מלקחי המשבר הנורא בבנקים לפני עשרים שנה. מי נשאר? חברות ההשקעות.

אלא שמתבקשת הערת אזהרה: מנהלי חדרי עסקאות של בנק או חברת השקעות, המופיעים בטלוויזיה ואת דיווחיהם משוקי ההון אנחנו מקבלים כמובנים מאליהם, אינם כתבים נטולי עניין המשקיפים על המצב מן הצד ומדווחים לנו.

ההפך הוא הנכון, הם בעלי עניין. הם מתפרנסים מעסקאות, פשוטו כמשמעו, ולעניין זה הם משולים לפרקליטים של עבריינים המנסים לשכנע אותנו בחפותם של הלקוחות שלהם. והרי כבר למדנו להתייחס עם הרבה מלח לטענות שלהם, שכמובן הלקוח שלהם לא ביצע את העבירות המיוחסות לו, והמשטרה בצרות, והפרקליטות לא יודעת מה היא עושה. וזה עוד לפני שעו"ד אביגדור פלדמן חשף בכנות ראויה להערכה את הקשר המפוקפק בין עורך-דין לאמת ושקר.

הפעם כולנו נתונים בידיהם של "מומחי ההשקעות" למיניהם, שממליצים כך וממליצים אחרת, ואנחנו שותים את דבריהם בצמא. מצד שני, בינינו, אי-אפשר להתנתק מהמסכים האדומים, והחרדה גדולה. אז מה עושים? למי מקשיבים? למי מאמינים?

בעצם, המשבר של הימים האחרונים, כך מספרים לנו המומחים בכל ערוץ ועיתון, הוא לא משבר כלכלי, אלא משבר של אמון. אמון המשקיעים בבורסה, אמון המשקיעים בכלכלה, אמון המשקיעים במנהיגות הפוליטית – בכל המערכת. אם כך, בעצם, זה גם משבר האמון של המשקיעים בתקשורת ובמומחים לכלכלה שלה, שעושים מאמצים נואשים לשכנע אותנו שהכלכלה שלנו חסינה ומוצלחת, ואסור להתנהג כמו עדר היסטרי ועיוור, כי מי שימכור עכשיו, יתחרט אחר-כך.

אבל זה בדיוק מה שהקהל עושה – רץ כמו עדר היסטרי ועיוור, כי למי יש כוח לחשוב על החרטות אחר-כך. אז הנה עצה של מי שלא מבינה בכלכלה: מי שלא רוצה, או מי שיכול להרשות לעצמו לא להצטרף לעדר, משום שהוא אינו זקוק לכסף זמין ברגע זה, אולי מוטב שיתפוס מרחק מהדיווחים און-ליין וממצעד הפרשנים האינסופי. ממילא אין מה לעשות איתם. כך לפחות יחסוך לעצמו אולקוס ועלייה בלחץ הדם.