עם ייסודו, עורר ערוץ 24 תקוות שיסייע בשגשוג המוזיקה העברית, שיעניק במה ויזואלית ליוצרים חדשים כוותיקים ויקרב אותם בעיקר למאזינים הצעירים. ניתן להתווכח על אופי פעילותו של הערוץ בשש שנותיו הראשונות, אולם קהל היעד הצעיר, ואף הבוגר יותר, נהנה ממגוון קליפים של אמנים ישראלים.
באוקטובר 2007 התפטר עורך הערוץ וממייסדיו, יואב קוטנר, אחד מעורכי המוזיקה המובילים בארץ. בספטמבר 2008 רכשה זכיינית השידור קשת 45% ממניות הערוץ (עם אופציה לשלוש שנים לרכישת 89% מהמניות ממימד). בעקבות הרכישה מונה צביקה ליבליך, סמנכ"ל השידור של קשת, למנכ"ל הערוץ.
מאותה שעה השתנה אופיו של ערוץ המוזיקה הישראלית הייעודי, והוא הפך לבמה יחצנית לתוכני הזכיינית; החל מפרויקט "האולפן השקוף", שבו התארחו רבים מהטאלנטים של קשת, דרך שידורים ממושכים של קליפים של משתתפי תוכנית הריאליטי של קשת, "האח הגדול", וכלה בשידורים חיים וחוזרים מאולפני החזרות של תוכנית אחרת של קשת, "כוכב נולד", וכן תוכנית שבועית שבה קיבלו המודחים מהתוכנית "הזדמנות שנייה".
הזמר אייל גולן (שני מימין) מניף פרס שקיבל בטקס "מצעד העשור" של ערוץ 24. ירושלים, 15.10.09 (צילום: קובי גדעון)
פרויקט "מצעד העשור", בהנחיית גל אוחובסקי, משופטי "כוכב נולד", מילא חודש וחצי של שידורים בערוץ 24. אלו הסתיימו במופע ענק בבריכת הסולטן בכיכוב הזוכים הגדולים: אייל גולן, שרית חדד, קובי פרץ ומשה פרץ. עם תום הפרויקט הכריז הערוץ על לוח שידורים חדש. מי בוחן את לוח השידורים יבחין ללא קושי בדומיננטיות של המוזיקה הים-תיכונית (ובראשה זוכי המצעד) ובדחיקת סגנונות המוזיקה האחרים לשוליים.
מי שסבר שיוכל ליהנות מרצף של קליפים לשירים חדשים שהופקו לאחרונה, עתיד להתאכזב מרה. לוח השידורים רצוף בתוכניות ריאליטי העוסקות בזמר הים-התיכוני, ביוצר סרטי המחתרת אבי ביטר וכן באבי גואטה, אמרגן אמני הזמר הים-תיכוני (ובראשם שרית חדד). גם "חוזרים לשכונה", התוכנית שמגיש דידי הררי, הרכש החדש של הערוץ, מתמקדת בדמויות מאותו ז'אנר מוזיקלי, ביניהם מושיק עפיה וקובי פרץ. בין התוכניות הללו ניתן לצפות בהופעות חיות של שלומי סרנגה, עופר לוי ואיך לא, אייל גולן.
האם הצלחתם המסחרית הגדולה של האמנים הללו, בעיקר בתחום הרינגטונים וההורדות בסלולר (אתר מקו דיווח כי הלהיט האחרון של אייל גולן ושרית חדד זכה ל-80 אלף הורדות בשבוע. אותו אתר מדווח כי תקליטו האחרון של גולן זכה ל-600 אלף הורדות נכון לאוגוסט השנה. "מבחינתי כמות ההורדות והשימושים בסלולר הם המדד האמיתי לכמות המכירות של השירים שלי", מצוטט הזמר בידיעה), מקנה להם זכות ראשונים בערוץ המוזיקה היחיד בישראל?
האם לא מגיע לבני הנוער להיחשף גם לסגנונות מוזיקה מאתגרים יותר? האם לאמנים ששיריהם אינם מורדים מאות אלפי פעמים לטלפונים הניידים, כמו אביתר בנאי, רונה קינן, יהודית רביץ, אביב גפן, הדג-נחש ואחרים, שיוצרים רוק, פופ או היפ-הופ, אין מקום לחשיפה כמו זו שיש לעמיתיהם המוזיקאים הים-תיכוניים בערוץ 24? מדוע לא מוקדשות להם תוכניות או משודרות הופעות שלהם?
אמנם כמה מהז'אנרים האחרים הם לעתים מורכבים יותר וקליטים פחות מהמוזיקה הים-תיכונית, אך המורכבות הזו אינה צריכה לפסול את השמעתם בערוץ. גם המוזיקה המזרחית האותנטית סובלת מהעדפת המוזיקה הים-תיכונית. מוזיקה מזרחית שיש בה מורכבות, בין אם בטקסטים ובין אם בלחנים, של יוצרים עכשוויים כמו עמיר בניון ודקלה, נדחקת לטובת שירים ים-תיכוניים הנשמעים בדיוק אותו דבר, כאילו הלחנים (המושפעים בדרך כלל מלחנים יווניים או טורקיים) והטקסטים הבנאליים הופקו בפס ייצור.
זו המוזיקה ששולטת כעת בערוץ 24, ואלו הטענות נגדה, שנשמעו גם מפי אמני הזמר המזרחי הוותיקים, ביניהם אהובה עוזרי או אביהו מדינה, בסדרת התעודה "ממזרח תזרח השמש", ששודרה בערוץ הראשון לאחרונה.
אלא שאת פרנסי ערוץ 24 איכות המוזיקה אינה מעניינת. הם מנצלים את ההצלחה המסחרית האדירה של המוזיקה הפופולרית כדי לשלשל לקופותיהם עוד כסף, ואינם נוטלים על עצמם מחויבות לאמנים, לקהל או לגיוון התרבותי. משיחות עם ילדים בסביבתי עולה שגדל כאן דור חדש שלא יודע מי הם יהודה פוליקר, קורין אלאל, אהוד בנאי, ערן צור, אתי אנקרי, ארקדי דוכין, רונה קינן או ברי סחרוף.
הזמר משה פרץ בהופעה בקיבוץ כפר-מנחם, 10.11.09 (צילום: צפריר אביוב)
לא רק אמנים ותיקים נזנחים, גם לחדשים לא ניתנת במה טלוויזיונית בערוץ המוזיקה הייעודי. למעשה, ב"ערוץ הקליפים" כמעט שאין משודרים קליפים. אין פרופורציה בין היקף החשיפה בערוץ 24 לזמר משה פרץ ובין עומק יצירתו וחשיבותה המוזיקלית, מה גם שהוא וחבריו זוכים ממילא לחשיפה גדולה בערוצים המרכזיים (כך, למשל, משה פרץ כיכב בתוכנית "יום בחיי" בערוץ 2, רואיין בתוכנית האירוח של אברי גלעד באותו ערוץ, ומופיע בתוכנית "רוקדים עם כוכבים", גם היא בערוץ 2).
נכון אמנם שבדו"ח ועדת פלד, שהחליטה על נחיצותו של ערוץ מוזיקה ייעודי, נכללה המוזיקה הים-תיכונית, ואין ספק שיש לתת לה מקום בלוח השידורים, אך לא להקדיש לה את כולו. אין לי התנגדות לקיומו של הז'אנר המוזיקלי הזה; אני מתריע על הקשר הישיר בין הצלחה מסחרית לדומיננטיות תרבותית.
כדי שהערוץ ימלא את תפקידו הייעודי יש לקרוא להתערבות הרגולטור – הכנסת שאישרה את הקמתו של הערוץ או מועצת הכבלים המפקחת עליו – לשמור על האינטרס של הצופים ושל האמנים. אנחנו, הצופים וילדינו, זכאים ליהנות מערוץ מוזיקה המשקף את תרבות המוזיקה על כל גוניה, ואינו מונע מאינטרסים מסחריים בלבד.
יואב קניאס הוא חוקר ומרצה לתקשורת