כל-כך קשה לזכור במוצאי שבת את יום שני.

ביום שני בצהריים יצרה התוכנית "בחצי היום" של קול-ישראל אווירה שהנה-הנה גלעד שליט עומד לנחות בנתב"ג. "נותרה מחלוקת על אסיר אחד", דיווחה המגישה ופירשן הכתב. החדשות המסעירות רדפו זו אחר זו ומילאו את החלל בציפייה מתוחה. פעם היה המכשול לסגירת העסקה שחרור עשרים אסירים, ופעם ויכוח להיכן יוגלו. ברגע אחד התבשר ציבור המאזינים שהחתימה קרובה כחוט השערה, וברגע אחר שראשי חמאס מתכנסים כדי לאשר את העסקה.

אני לא מדייק – מי זוכר במוצאי שבת מה שודר ביום שני – אבל אני לא טועה כשאני מספר שהרוח הכללית שנשבה מהדיווחים הרדיופוניים היתה שהמו"מ על שחרורו של החייל השבוי עומד להסתיים בהצלחה בתוך שעות אחדות.

האווירה הדרמטית סחפה את אתרי החדשות המקוונים, והם ליבו את הדריכות בדיווחים מסעירים שהתעדכנו בתכיפות גדולה כשהם מבשרים – העסקה בפתח.

היה כיסוי לידיעות המרעישות האלו – כולן הסתמכו על מקורות ערביים. פעם היתה זו תחנת הטלוויזיה אל-ערבייה, ופעם העיתון "אל-ריסאלה", היוצא לאור ברצועת עזה. ברגע אחד צוטט העיתון "אל-קודס אל-ערבי", ובמשנהו העיתון "אל-חיאת". כתבנו הזריז הביא את דברה של סוכנות הידיעות מען, ופרשננו החרוץ פרץ לשידור עם כותרת עכשווית שקלט בתחנת אל-מנאר. הואיל ושדרינו הם עיתונאים רציניים ואמינים, הם זכרו לומר, בשולי דיווחיהם, כי למבול הידיעות הניתכות על המאזינים אין אישור משום מקור אחר, אבל מי שם לב לפרט הזה בהמולה הנרגשת שעוררו הבשורות.

אחר-כך השתנה הטון. מקורות ישראליים טרחו לצנן את ההתלהבות. ראש הממשלה הופיע בנאום פומבי שבו מצא לנכון להדגיש כי לו לא ידוע על עסקה ההולכת ונחתמת. הוא גם הבטיח להביא לידיעת הציבור את מתאר העסקה, אם וכאשר יגובש. העיתונים, שבתחילה הצטרפו למירוץ הפרחת התקוות, תיקנו את עצמם כעבור יום. אחד מהם אף הגדיל לעשות ופירסם תרשים הממפה את הטיותיהם ואת מידת אמינותם של כלי התקשורת הערביים שהזינו את הדיווחים הישראליים הנלהבים.

נועם שליט (משמאל) נפגש עם הרב הראשי. 25.11.09 (צילום: אביר סולטן)

האיפכא מסתברא שבי מציק לי ושואל: על מה אתה מלין. הרי מתכונת הדיווחים על המו"מ לשחרור החייל השבוי נגזרת מהאילוץ שכופה הצנזורה על העיתונאים הישראלים – לדווח על הסוגיה הזו אך ורק תוך הסתמכות על מקורות זרים. הוא גם מזכיר לי שהיה מי שטרח להעיר בשידור שיש לקחת בחשבון כי התקשורת הערבית משמשת כלי בידי הנהגת חמאס כדי לשפר את כוח המיקוח שלה מול הממשלה בירושלים.

ובכלל, מה אני רוצה מקול-ישראל ומיתר המדווחים שהפציצו את התודעה בברקים ורעמים על תוחלת שבסופו של דבר נכזבה (נכון למוצאי שבת). ככה זה בחיים. העיתונות רק משקפת את המציאות, לא קובעת אותה. ובחצי היום בשני בצהריים, המציאות היתה שרשרת צפופה של ידיעות מתפרצות על שחרורו הקרב ובא של גלעד שליט, שלא ניתן היה, ולא נכון היה, להתעלם מהן. חוץ מזה, מי זוכר במוצאי שבת את החדשות של יום שני.

על כך אומר השמרן שבי: אל תתמסר כל-כך בקלות לאופנה התקשורתית המקדשת את התפיסה שהכל ראוי לפרסום. הוא, הצד השמרן, סבור שעיתונות טובה דוגלת בפרסום כל החדשות הראויות לפרסום – לאו דווקא בפרסום כל שמועה. חדשות ראויות לפרסום הן אלו שיש להן בסיס עובדתי של ממש; כותרת בעיתון זר, או באתר אינטרנט נידח, אינה מקור מוסמך. לא פעם היא רק אליבי להפצת בדיות וליצירת מהומה על לא מאומה.

בעולם המושגים המיושן שלי, כותרת בכלי תקשורת – גם היוקרתי והמהימן ביותר – היא גירוי לבדיקה ולהתעניינות, לא למִחזור אוטומטי. על-פי צופן ההתנהלות העיתונאי של פעם, ציטוטים מכלי תקשורת זרים, בוודאי ערביים, על עניין כה רגיש כמו המו"מ על שחרור החייל השבוי, לא היו פותחים את המהדורות ולא היו ממלאים משדר אקטואליה שלם כשהם באים בזה אחר זה, סותרים זה את זה, טוענים את האוויר במתח שקשה לעמוד בו – ואחר-כך מתפוגגים כאילו לא היו. כאילו אין משמעות למלים ואין משקל למידע שהן נושאות, ורק המיידיות חשובה.

בעידן תקשורתי קודם, היתה לכתבים ולשדרים מסננת פנימית שניפתה את הבר מן התבן וידעה לדרג את הידיעות – ומקורותיהן – בסדר הייררכי של אמינות וחשיבות. אבל מי זוכר את התקופה ההיא; הרי אין זוכרים במוצאי שבת את מה שדווח ביום שני.