גליון הבכורה של מגזין "ליברל" יצא לאור במאי 2014. הוא נפתח בהצהרת כוונות חגיגית מאת המו"ל ליאוניד נבזלין והעורך הראשי רותם דנון, שכתבו בשבח הדמוקרטיה, זכויות הפרט וחופש הביטוי, אולם בין דפי גליון הבכורה פורסם גם סקר דעת קהל שנערך בקרב יהודים בלבד.

סקר אפרטהייד שכזה, המתעלם מכ-20% מאוכלוסיית המדינה, מנוגד לעיקרון הדמוקרטי שלפיו לכל אזרח קול שווה, והוא פוגע בזכויות הפרט של הלא-יהודים להשמיע את קולם, ומונע מהם את חופש הביטוי.

שנתיים חלפו, ובגליון "ליברל" שראה אור בימים האחרונים שוב מתפרסם סקר דעת קהל, הפעם כחלק מפרויקט בנושא יוקר המחיה בישראל. לצד שאלות כלכליות כגון "מהי השאיפה הפיננסית שלך בחיים" או "אם היו מודיעים לך היום שזכית בלוטו בסכום של 10 מיליון שקל, מה היית עושה", נשאלו הנסקרים גם שאלות פוליטיות כגון "באיזו מידה לדעתך מפלגות השמאל דואגות לאוכלוסיות החלשות בישראל" ו"עד כמה דאגה למעמד הנמוך מהווה שיקול עבורך בהצבעה בבחירות?".

בעוד שלפני שנתיים, בגליון הבכורה, נכתב בגופן קטן בתחתית הטור של העורך דנון כי הסקר בוצע בקרב מדגם מייצג של "בתי אב יהודיים", הפעם כל שכתוב הוא שהסקר בוצע בקרב "מדגם מייצג של 500 נסקרים, בגיל 18 ומעלה". יהודים? ערבים? מבקשי מקלט מאריתריאה? בגיליון "ליברל" לא מצוין. גם העורך דנון סירב למסור מידע זה ל"העין השביעית", בשל מה שהוא מגדיר כ"סיקורכם המוטה והשופט מראש בעבר" (יצוין כי מלבד שני מאמרי דעה בעד ונגד העסקתו של עמנואל רוזן, הדיווח היחיד על "ליברל" באתר "העין השביעית" עסק בסקר ליהודים בלבד בגיליון הראשון של המגזין).

סקר ליהודים בלבד, "ליברל", אפריל 2016

סקר ליהודים בלבד, "ליברל", אפריל 2016

ד"ר אריה רותם, מנכ"ל מכון הסקרים רותם שערך עבור "ליברל" את הסקר האחרון, מאשר כי הסקר אכן נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בלבד. בשיחה עם "העין השביעית" מוסיף רותם כי שורת הגילוי הנאות שמלווה את הסקר, ומשמיטה את עובדת היותו סקר ליהודים בלבד, לא נכתבה על-ידי מכון הסקרים אלא על-ידי מערכת "ליברל".

לדברי רותם, כיוון שהסקר נערך בקרב פאנל מקוון, וכיוון שאין עדיין פאנל מקוון המייצג את כלל האוכלוסייה, כדי להפוך את המדגם בסקר שכזה למייצג את כלל אוכלוסיית המדינה היה צורך לדגום טלפונית עוד כמאה נסקרים בשפה הערבית, תהליך שהיה מייקר משמעותית את עלות הכנת הסקר. בעל מכון הסקרים העריך כי העלות הנוספת מסתכמת בכמה אלפי שקלים.

זהו, אם כן, מחיר הדמוקרטיה, זכויות הפרט וחופש הביטוי בימינו. כמה אלפי שקלים. זה המחיר שמבדיל בין סקר מפלה לסקר דעת קהל הכולל מדגם מייצג של כלל אזרחי המדינה. זה המחיר שב"ליברל" בחרו לא לשלם.