מנכ"ל רשת "המקומון", אודי פרידמן, טוען כי פיטר את עורך "שבע" יאסר עוקבי משום שלא היה מרוצה לאורך זמן מתפקודו, ולא בשל כתבה על אודות הרג בדואי מרקטה עזתית שפרסם עוקבי במקומון הבאר-שבעי במהלך מבצע "צוק איתן", כך עולה מתצהיר שהגיש פרידמן ביום ראשון לבית-הדין לעבודה בבאר-שבע.

בקיץ 2014, זמן קצר לפני תום מבצע "צוק איתן", פוטר עוקבי מהמקומון שערך במשך עשור. לפני כשנה הגיש העורך המפוטר, באמצעות באת-כוחו עו"ד גילת ויזל-סבן ועורכי-הדין מורן סבוראי ואמיר בשה מארגון העיתונאים, תביעה בטענה כי פוטר רק משום שפירסם כתבה על בדואים שנפגעו מירי חמאס. עוקבי טען כי פיטוריו מנוגדים לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ודרש פיצוי בסך כ-200 אלף שקלים. בכתב ההגנה הכחישה חברת שבע-תקשורת בע"מ כי עוקבי פוטר בגין אותה כתבה, וטענה כי פוטר בגין אי-שביעות רצון מתמשכת מתפקודו כעורך.

בתצהיר שהגיש מנכ"ל "המקומון" פרידמן, באמצעות עו"ד רון דינור, מפורטות טענותיו המקצועיות כלפי עוקבי ומוסבר מדוע החליט לפטרו. ראשית, מסביר פרידמן, מקומון אמור לעסוק בעניינים מקומיים ולא לחרוג לנושאים שאינם קשורים לאזור מוגדר. בנוסף, לאורך השנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים במפת התקשורת כולה, ובעיתונות המקומית בפרט. מנכ"ל הרשת, שהצטרף לחברה בשנת 2012, כותב כי עם הגעתו ביקש לחולל שינויים במקומון "שבע", להופכו לחינמון ולהגדיל את תפוצתו.

"התובע, כך למדתי מתצהירו, זוקף את השינויים אותם אני יזמתי, דחפתי וערכתי בפועל לעצמו", כותב פרידמן. "עם זאת, מדובר ביוזמה שלי, כמנכ"ל החברה. למעשה, כפי שיפורט להלן, התובע לא סייע בביצוע השינוי הדרמטי שעבר המקומון, אלא היפוכו של דבר ‒ נדמה כי הוא 'נתקע' בעבר".

פרידמן טוען כי בעוד הוא הוביל להגדלת מספר העמודים והמעבר למודל חינמי, עוקבי "לכל היותר, ביקש להגדיל את חלקם היחסי של עמודי התוכן ביחס לעמודי הפרסום". בכלל, מצהיר פרידמן, מהרגע הראשון שלו בחברה לא ראה עין בעין עם עוקבי. "התרשמתי כי עבודת התובע לא עמדה בקריטריונים המקצועיים שסברתי שנדרשים ממנהל במעמדו", הוא כותב.

"לא הייתי שבע רצון הן מעבודתו כעיתונאי, מעבודתו כעורך ומתפקודו כמנהל. התרשמותי היתה כי התובע לא הבין את אופיו הרצוי של המקומון, את השינויים שחלו בו ואת השינויים שדרשתי וציפיתי שיחולו בו, מתוך מטרה להוציאו מן ה'בוץ' בו שקע ולחלצו מהמצוקה הכלכלית בה היה מצוי".

לדברי פרידמן, אין קשר בין פיטורי עוקבי לבין אותה כתבה על הפגיעה במשפחה בדואית במהלך "צוק איתן". "אף שהתובע 'צובע' את תביעתו בצבעים עזים ונאחז בזכויות יסוד כגון חופש הביטוי והפליה, מדובר בסערה בכוס תה", מצהיר פרידמן. "לא שקלתי את פיטורי התובע כי הוא עשה עבודה רעה במיוחד, בוודאי שלא מחמת מוצאו או עקב כתבה מסוימת כזו או אחרת, אלא מפני שלדעתי הוא לא היה עורך טוב מספיק ולא היה מסוגל, או מעוניין, להסתגל לשינויים ההכרחיים בעולם הדועך של העיתונות המקומית". בהמשך מוסיף פרידמן כי עוקבי "נאחז במוצאו הבדואי ובמושאי כתיבתו באופן לא הגון ולא ראוי כמגן מפני פיטורים".

מנכ"ל מקומוני "מעריב": "המקומון אינו אמור להיות שופרו של השלטון המקומי, אך גם לא אופוזיציה לוחמת"

עוד לדברי פרידמן, כמנכ"ל מוטלת עליו האחריות לגרום לחברה להצליח כעסק כלכלי, ועוקבי לא סייע לו, בלשון המעטה, לגרום ל"לקוח הקצה של העיתון ‒ בעל העסק המפרסם בעיתון", להחליט לפרסם בו.

כך, לדוגמה, מציין פרידמן כי עוקבי לא הקדיש די תשומת לב לקבוצת הכדורגל המקומית הפועל באר-שבע ולמדור הספורט בכלל, ולא העניק לידיעות ספורט מקום ראוי בשערי העיתון. בנוסף, היו שערים רבים שבהם הופיעו נשים בלבוש חושפני, באופן שצרם למנכ"ל על רקע האוכלוסייה השמרנית יחסית של העיר.

סיבה נוספת שמציין פרידמן נוגעת לסיקור הביקורתי של העיתון את עיריית באר-שבע, סיקור שהוביל לדבריו לשתי תביעות דיבה שהסתיימו בפיצוי לעירייה. כדוגמה לסיקור ביקורתי מדי של העירייה מזכיר פרידמן כי מירוץ לילי שנערך בחודש מאי 2013, ואורגן על-ידי העירייה, סוקר בביקורתיות. עוקבי, כך טוען פרידמן, "בחר למקד את תשומת הלב העיתונאית הנוגעת לאירוע זה אך ורק בצדדים השליליים של האירוע, בעוד שלעמדתי מן הראוי היה להציג באופן בולט לא פחות את החיובי שבאירוע מעין זה".

לדברי פרידמן, "כמנהל בחברה, סברתי כי על המקומון לשמור על יחסים תקינים עם היחידה המוניציפלית אותה הוא מסקר. לא ראיתי פגם (גם) בסיקור חיובי ומפרגן, כמובן לצד ביקורת. המקומון אינו אמור להיות שופרו של השלטון המקומי, אך גם לא אופוזיציה לוחמת, אלא להציג תמונה מאוזנת ‒ את הטוב, את הרע, אך בעיקר את מה שמעניין".

אשר לכתבה שהכין ופרסם עוקבי על פגיעת רקטת חמאס במשפחה בדואית חסרת מחסה, פרידמן טוען כי כתבה זו אמנם לא היתה העילה לפיטורים, אולם היא "היוותה דוגמה נוספת לכך שהתובע אינו מתמקד בקהל היעד של העיתון –
תושבי העיר באר-שבע".

"לא ראיתי מקום לכתוב על היעדר מיגון לתושבי הפזורה, כפי שלא ראיתי מקום לכתוב על היעדר מיגון בקיבוצים סביב באר-שבע ויישובי עוטף עזה", מבהיר פרידמן. "לא כי הנושא לא חשוב, אלא כי היה די פרסום בנושא זה בכלי תקשורת אחרים ובראיון שהכין התובע לא היה כל חידוש. [...] העובדה כי הפרסום היה ראיון עם אשתו של ההרוג לא יצר, לדעתי, את ההצדקה לפרסומו ובכך הפגין התובע, לדעתי, שיקול דעת לקוי של עורך מקומון המיועד, בראש ובראשונה,
לתושבי העיר באר-שבע ללא קשר לפזורה הבדואית, להפליה או לחופש הביטוי".

37124-04-15

להורדת הקובץ (PDF, 8.02MB)