"רק אחרי שבנימין נתניהו זכה בניצחון בקולות מעטים על פני יריבו שמעון פרס, איש מפלגת העבודה, גילו עורכים בישראל כי שום עיתון או כתב-עת לא הכין דיוקן רציני על ראש הממשלה החדש", כך נפתחות הסקירה השנתית על העיתונות בישראל, הנכללת בדין-וחשבון על חופש העיתונות ברחבי העולם בשנת 1996, אשר התפרסמה בלונדון בחודש ינואר.

הסקירה השנתית, שעורך ומפיץ מכון העיתונות הבינלאומי, בוחנת את מצב חופש העיתונות בכל אחת ממדינות העולם. המידע המתפרסם השנה בסקירה על ישראל אינו כולל ממצאים חדשים, ואין בו כמעט דבר המצביע על בעיות הקשורות לחופש העיתונות בישראל, כדוגמת צנזורה, חקיקה נגד העיתונות או איומים על עיתונאים. הדבר בולט בהשוואה לדו"חות על מדינות אחרות, במזרח התיכון ומחוצה לו. בעיראק, כך מדווחת הסקירה, נדון ב-1996 עיתונאי למאסר עולם לאחר שסיפר בדיחה על הנשיא סדאם חוסיין, באיראן המשיכה המשטרה בפשיטות על בתיהם של תושבים המחזיקים בצלחות קליטה לשידורי טלוויזיה מלוויין, ובאירלנד חוסלה באמצע הרחוב כתבת שחשפה בשורת תחקירים מידע על הפשע המאורגן בדבלין. ואפילו בשבדיה, המדינה הראשונה בעולם שעיגנה את חופש העיתונות בחוקה, היו עיתונאים קורבנות לאיומים, ובמקרה אחד אף נאלצו להסתתר מחשש לפגיעה בהם. ואלה רק ארבע דוגמאות מתוך 150 המדינות הנסקרות בדו"ח.

בישראל, מסכמת הסקירה, לא הצליחה העיתונות לזהות מראש את קהל תומכי נתניהו, הממשלה מתחה ביקורת על עמדותיה השמאלניות של הטלוויזיה ואיימה להפריט אותה ("אף שגם הביקורת בערוץ השני הפרטי לא היתה פחות נשכנית", כותב מחבר הדו"ח). "דבר" נסגר, וה"ג'רוזלם פוסט" נע מעמדותיו הימניות אל המרכז עם החלפת העורך דוד בר-אילן, שעבר ללשכת ראש הממשלה, בג'ף ברק. קול-ישראל נאלץ להתמודד בתחרות מצד תחנות אזוריות חוקיות ופיראטיות, כולל אלה המשבשות את תדרי הקשר של נמל התעופה בן גוריון.

בסבך הוועדות

לפחות שתי ועדות בוחנות בחודשים האחרונים, או לפחות אמורות לבחון, את מפת השידור בישראל: האחת בראשותו של פרופ' ארנון צוקרמן, הבוחנת את השידור הציבורי בישראל, והשנייה בראשות אלוף (מיל') יוסי פלד, העוסקת בבחינת דרכים להרחבה ולארגון מחדש של מערך השידורים לציבור.

לא הכל מתנהל על מי מנוחות בדיוני הוועדות. ועדת צוקרמן הקפיאה את עבודתה לזמן מה, לאחר שהתברר לה כי נושאים שבסמכותה נבחנים במקביל גם על-ידי ועדת פלד. היא חידשה את עבודתה רק לאחר שנקבעה חלוקת עבודה ברורה יותר בין שתי הוועדות.

בינתיים מתחו גם בכירי החוקרים והמרצים באוניברסיטאות בתחום התקשורת ביקורת על מבנה ועדת פלד, וסירבו להופיע בפניה. במכתב ששיגרו לוועדה כתבו בין היתר: "אנו חושבים שהוועדה הזאת איננה מסוגלת לפעול באופן בלתי תלוי, בצורה נקייה מלחצים וללא משוא פנים". הם מסבירים זאת לא רק בהרכב הוועדה ("עסקנים מדרגה ב' וג'") ובהעדרם של מומחים בתחומי השידור, העיתונות, המשפט, התרבות והכלכלה, אלא גם במהלכים שונים של הממשלה ובהצהרות חוזרות ונשנות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התקשורת לימור לבנת. ועדת פלד דחתה את טענות המרצים לתקשורת והדגישה ששיקול דעתם של חברי הוועדה וחופש פעולתם לא הוגבלו על-ידי איש, כולל שרת התקשורת.

השרה לבנת, מצדה, חזרה באחרונה כמה פעמים על עמדתה נגד החזקת תחנות רדיו וטלוויזיה "בבעלות ממשלתית". על הערוץ הראשון אמרה לבנת בראיון ל"ידיעות אחרונות": "זה ערוץ שחי על חשבון כספי האגרה, ולמרות זאת אין בו זכות בחירה לציבור. האופן שבו רשות השידור ממומנת מחיל עליה חובה מיוחדת לשרת את כל הציבור, אבל חצי ממנו, שתומך בממשלה הנוכחית, לא מרגיש מיוצג. זה ערוץ שמאלני, עם כתבים שמבטאים דעות אישיות".

על הטלוויזיה החינוכית אמרה בדיון בכנסת: "האם הטלוויזיה החינוכית או הלימודית מספקת את מה שהיא צריכה לספק, או שחמישים אחוז מתקציבה הולכים ל'ערב חדש', לסדרות קנויות ול'זהו זה'? האם היא נותנת אותו שידור ציבורי שהיא הוקמה למענו וצריכה לתת?".

את עמדתה נגד קיומה של גלי-צה"ל כתחנת שידור צבאית הביעה לבנת כמה פעמים, בין היתר מעל דוכן הכנסת, כאשר קבעה: "על-פי תפיסתי אין מקום לתחנת רדיו צבאית במדינת ישראל... אם צריך לצרכים צבאיים לקרוא קריאת חירום כמו 'נחש צפע', אז לא צריכים בשביל זה את גלי-צה"ל".

חוק השיר העברי?

האם תאמץ ישראל את הדוגמה הצרפתית ותחוקק חוק שיקבע מכסה של שירים ישראליים שיש להשמיע ברדיו, כדי למנוע השתלטות מוחלטת של שירים זרים? לפי שעה לא ברור אם חוק כזה יעבור גם בישראל, אבל בכנסת יש ח"כים הסבורים כי חקיקה בעניין זה היא הדרך להציל את השירים העבריים.

אחד מהם הוא ח"כ יונה יהב (עבודה), שהגיש הצעת  חוק הקובעת בין היתר כי "הזמן המוקצה לשידור תוכניות זמר עברי לא יפחת ממחצית הזמן המוקדש לתוכניות זמר".

הקשר הצרפתי הוזכר כמה פעמים לאחרונה, כאשר ועדת החינוך של הכנסת דנה בדרכים לעידוד הזמר העברי בשידורי הרדיו. בדיון תבעו אמנים, ביניהם יושב-ראש איגוד אמני ישראל (אמ"י) שייקה לוי, לנקוט צעדים ממשיים לעידוד הזמר העברי, ובכלל זה חקיקה.

בפני חברי הוועדה הציג ח"כ רפי אלול (עבודה) סקר שקבע כי אחוז השירים העבריים המשודרים בקול-ישראל מגיע ל-15, בהשוואה ל-49 אחוז בגלי-צה"ל. הממצאים קובעים כי בתחנת הרדיו הפיראטית ערוץ 7 מגיע הזמן המוקדש לשירים העבריים ל-94 אחוז.

ד"ר דן רונן, מנהל האגף לתרבות במשרד החינוך והתרבות, אמר לחברי הוועדה שאיננו משוכנע שהפתרון הוא בחוק שיכפה על תחנות הרדיו מה וכמה לשדר.

גיליון 7, פברואר 1997