במסגרת המשחקים הבינלאומיים נחתה בישראל במרץ 1933 קבוצת הכדורגל סלביה-בולגריה לסבב משחקים. ביום שבת 25 במרץ 1933 נערך משחק בינה ובין קבוצת הפועל תל-אביב, שהסתיים בתוצאה 1:1. מדורי הספורט בעיתונות באותה תקופה עדיין לא היו חלק בלתי נפרד מהעיתון, כך שמשחקים דווחו לעתים ממרחק של שבוע או שבועיים. העיתון "דבר", למשל, דיווח על המשחק רק ב-7 באפריל.
המשחק לא התבלט מבחינה ספורטיבית, אך זכה בכל זאת להיכנס להיסטוריה של הכדורגל הישראלי. לא בגלל מה שקרה על המגרש אלא בגלל מה שקרה אחריו: בעקבות אותו משחק נולד ביטוי שעיצב במובנים רבים את שיח הכדורגל בישראל.
לא לעתים קרובות ניתן לחזות בלידה של מלה או ביטוי. כמו הבזק חד-פעמי, שלאחריו העולם כפי שהכרנו אותו יהיה מעט שונה. בהמשך, אם הכל ילך כמו שצריך, המשמעויות וההקשרים כבר ייטוו סביבם והם יהפכו ברורים מאליהם, חלק בלתי נפרד מהאופן שבו אנו תופסים את המציאות.
רוב הזמן, המלים שקופות לנו. אנו לא נוטים לחשוב עליהן, בטח שלא להתחקות אחר שורשיהן. השקיפות הזו מתערערת בהבזק. אולי בדומה לאופן שבו הן נולדו. לפתע אתה תוהה: מה הקשר והפשר? רגע כזה חוויתי ב-24.10.15. המחזור השמיני הפגיש את מכבי חיפה והפועל עכו. במהלך הדקה העשרים למשחק מצא אלירן עטר את גליינור פלט פנוי מול השוער, שלח אליו מסירה, ופלט הגיב בבעיטה ושער ראשון למכבי חיפה. ברקע שואג מאיר איינשטיין: "פלט כובשששש".
רגע! כובש? מהו כבש? איך כובשים שער? באותו מובן שבו כובשים עם? או צנצנת חמוצים? המחשבה הזו הפתיעה אותי, והתחלתי לתהות איפה, מתי ובעיקר מדוע נולד הביטוי "לכבוש שער". באותו רגע עשיתי את הדבר הראשון שעלה בדעתי, והשארתי שאלה בעמוד (המצוין) של הבלשן רוביק רוזנטל: "רוביק שלום, מה מקורו של הביטוי 'לכבוש שער' בכדורגל? האם זה פיתוח עברי או השאלה משפה אחרת?". יום לאחר מכן הפנה אותי רוזנטל לעיתון "דבר" שיצא לאור ב-7.4.1933.
כיבוש השער הראשון בתקשורת הספורט הישראלית, "דבר", 7.4.1933
כך שהחודש חוגג 83 שנים הביטוי שהפך ברבות הימים לחלק בלתי נפרד מהווי הכדורגל הישראלי, ומהאופן שבו אנו חושבים על כדורגל. כמו במקרים רבים אחרים, גם פה היה לתקשורת הספורט תפקיד מפתח בעיצוב השיח הספורטיבי.
משחק הכדורגל כפי שאנו מכירים אותו היום הומצא באנגליה באמצע המאה ה-19. לכן לא במקרה רוב המושגים הקשורים לתחום זה שאולים מהשפה האנגלית. "פאול", "אוף סייד", "אאוט", "גול" וכן הלאה. המונח שמתאר באנגלית הבקעת שער הוא To Score, מונח מספרי המתאר את העובדה כי הקבוצה זכתה בנקודה.
בעברית, הפעולה של הכנסת הכדור אל תוך השער זכתה למספר כינויים וגלגולים, חלקם הגדול פרי מוחם הקודח של אנשי ונשות תקשורת הספורט: להבקיע גול, לתקוע גול, להרשית, וכמובן "לכבוש שער". המשותף לשלושת הראשונים היא העובדה שהם מתארים את המתרחש על המגרש. הביטוי האחרון שונה. לא ניתן לתרגם אותו מילולית, וכדי להבינו יש לפנות להקשר שבתוכו הוא צמח.
ספורט ולאומיות
נדמה לי שסוד הקסם של הספורט בכלל וכדורגל בפרט נעוץ באפשרות להתרגש ולהזדהות באופן מוחלט. חלוקה ברורה ובלתי מתפשרת של הם ואנחנו. טובים ורעים. כמו הספורט, כך גם הלאומיות מבוססת על הגדרת גבולות ממשיים וסמליים, ולא פעם שואבת את כוחה דווקא מן העובדה שיש אחר המייצג את כל מה שאנחנו לא.
מציאות החיים היומיומית, לעומת זאת, היא דבר מורכב, סבוך ומפותל. השחור לרוב לא יהיה שחור, והלבן לעתים נדירות יהיה לבן. לרוב היא תתקיים בממד רווי אפרוריות, אותה אפרוריות שהיא בדיוק כל מה שהספורט והלאומיות אינם.
כנראה בדיוק בגלל הדמיון התבניתי הזה הזירה הספורטיבית היתה לא פעם במה לקידום סוגיות לאומיות ואתניות. תקשורת הספורט, הפועלת כמנוע והמסגרת של השיח הספורטיבי, תרמה להחדרה וטיפוח של אלמנטים לאומיים אליו ובמסגרתו. מ"הקבוצה של המדינה" ועד "אנחנו על המפה". דוגמה נגדית ונדירה היא הקמפיין של מדור הספורט של עיתון "הארץ", "עד שישחק ערבי בבית"ר", קמפיין שהוביל בשבועות האחרונים להדרת עיתונאי המערכת על-ידי הנהלת בית"ר ירושלים מהאיצטדיון ומניעת אפשרות לסיקור הקבוצה על-ידי העיתון.
תמונה רשמית שהפיצה לשכת העיתונות הממשלתית, של ראש ממשלת ישראל צופה במשחק כדורגל (צילום: עמוס בן-גרשום)
הדמיון בין התבנית הלאומית לבין התבנית הספורטיבית הוא רב ומשמעותי. לא פעם נעשה שימוש בכדורגל העברי לטובת מטרות אידיאולוגיות, ונראה כי החיבור בין השניים חדר לשפת הספורט כפי שהיא משתקפת בתקשורת הספורט. זו האחרונה עושה שימוש רב בדימויים מלחמתיים: "פצצה לחיבורים", "טיל למרכז השער", "כבש שער" ועוד. כולם מושגים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהכדורגל הישראלי, עד כדי כך שביטויים מסוגם כבר אינם מופיעים במרכאות. בכך למעשה הושלמה הטמעתם כחלק בלתי נפרד מהשפה.
דוגמה קטנה זו, של תיאור פעולת ההבקעה על-ידי השורש כ.ב.ש, ממחישה לדעתי פעם נוספת כי תקשורת הספורט, גם אם באופן לא מודע, בוחרת לעתים קרובות לעשות שימוש במונחים בעלי קונוטציות לאומיות ואף מלחמתיות, אשר בהקשר הישראלי משמשות מרכיב אידיאולוגי חשוב וברור.
נראה כי תקשורת הספורט העדיפה את המונח "לכבוש שער" על פני חלופות הגיוניות יותר, חרף היותו חסר פשר במובנו המילולי. בדומה למקרים אחרים, נראה כי שילוב האלמנטים הלאומיים בשיח הספורטיבי נובע מכך שהם מתקבלים באהדה בקרב צרכני תקשורת הספורט. בכך למעשה הופכת הלאומיות לא רק לבעלת חשיבות רעיונית, כי אם גם בעלת חשיבות כלכלית ומסחרית עבור גוף התקשורת המעוניין שהקהל יצרוך את תכניו. כלומר, הלאומיות מוכרת.
אסף מרציאנו לומד לתואר שני בבית-הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן