עם פרוץ מחאת האוהלים ב-2011 קולו של ההמון החל להשמע - ברשתות החברתיות, בסיקור התקשורתי ובעיקר בנגישות ישירה ובינאישית במרחב הציבורי שהציבור יצא אליו כדי להפגין ולמחות. בין הדמויות שהפכו בין לילה לכאלו המייצגות את השיח החדש, צץ בחור רזה אוחז מגפון, פניו עטורות זיפי זקן, על ראשו כובע צמר ממנו מבצבץ שיער ארוך ומרושל, עטוי משקפי שמש אדומים וחולצת טריקו לבנה עליה כתוב "חיפה לחיפאים". הבחור, ששמו האמיתי עידן מור, הציג עצמו בשם גדי וילצ'רסקי ופצח בטקסט הזוי מול מצלמת הערוץ הראשון. הופעה ראשונה שהקפיצה אותו לתודעה הציבורית.
המחאה החברתית התרחבה מאז לנושאים שונים, וילצ'רסקי ממשיך להביע את דעתו בדף הפייסבוק שלו ולהגיע להפגנות בנושאים חברתיים וסביבתיים, בפיאט האדומה וחבוטה הנושאת את אותו סלוגן המודפס על חולצת הטריקו שלו: "חיפה לחיפאים"; אומר את כל מה שיש לו לומר בנושא ומסיים תמיד במשפט "נחנקנו כבר נחנקנו". ההמון עומד סביבו משועשע מהמופע והתקשורת אוהבת להראות אותו. כך הפך גדי לאושיה מבוקשת ומשמעותית בהפגנות. מעין מיצג עצמאי שאומר את הדברים שצריכים להיאמר, בדרכו שלו. המסרים, הנעים בין הומור למחאה, מאחדים את קהל המפגינים המנסה להבקיע את תקרת הבטון החוצצת בינו לבין הממסד ונציגי השלטון.
בעבר, בעת העתיקה, היה לשלטון כרוז שהיה ערוץ התקשורת בין השלטון לעם. בכמה ארצות הוא נמצא עד היום באופן מסורתי וייצוגי, כמו הכרוז מטעם בית המלוכה הבריטי. הכרוז של העת העתיקה היה לבוש בתלבושת ייצוגית, מגיע לכיכר העיר או הכפר, פורש מגילה ומקריא לתושבים את דבר השליט אל העם. גדי וילצ'רסקי הפך לכרוז חדש ועכשווי שהפך את היוצרות ומביא את המסר מטעם העם לאזני השלטון, בכיכר העיר או במקום אליו זורם ההמון המוחה והמפגין.
בדמותו המאופיינת, בתלבושת "הגדי וילצ'רסק'י" הכאילו מרושלת אבל מחושבת היטב, בגישתו מלאת ההומור והאנדרדוגית, נאמרים דברים ממוקדים ומחודדים ששמים מראה מדוייקת מול גסות הלב והאבסורד הקיימים בהתנהלות הממסד.
כחיפאי מלידה ונאמן למיתוג החיפאי שלו, גדי מגיע גם להפגנות ולמחאות הנערכות בחיפה ויש לו מה לומר על כל אחת מהן: מגובה הארנונה החיפאית ועד למחאות הזיהום במפרץ חיפה, שם מקבלת האמרה שלו: "נחנקנו יונה נחנקנו" משנה תוקף.
רבים ממעריציו, במיוחד החיפאים, זוכרים לוילצ'רסקי את ההכרזה שליוותה את הופעותיו בתחילת דרכו: "חיפה לחיפאים, קרייתים - החוצה". בקליפ בוטה אותו צילם עם ירון ברלד ואחרים, בלי שום ניסיון להיות פוליטיקלי קורקט, הוא מחדד ומגחיך את הסטיגמות באבחנה בין הקרייתים "הערסים" לחיפאים "המעודנים", תפיסה המאפיינת שכבה חברתית חיפאית מסויימת המתבצרת בשכונות הכרמל ודניה, מנותקת ומנוכרת לשאר חלקי העיר שנמצאת למרגלות קו הרכס - מה שמאפיין במידה רבה את הגישה הממסדית בחיפה.
וילצ'רסקי והמגפון (צילום מסך)
לאחרונה עלה לכותרות עוד נושא חיפאי שהסעיר וקומם רבים: כתבת "הארץ" לי ירון חשפה את סירובו של ראש עיריית חיפה יונה יהב לאפשר מעבר של הוסטל לילדים ובני נוער, "הבית ברחוב חיים", משכונת הדר לכרמל. ההוסטל מקבל אליו ילדים ובני נוער בין הגילאים 12-18 אשר עזבו את הבית בשל מצוקה רגשית או אחרת ונמצאים במצב רגיש המצריך תמיכה והעצמה. הם מוצאים בהוסטל קורת-גג זמנית, אוכל ושגרה מסודרת, תמיכה ומערך גישור בינם לבין המשפחה או נציגי הממסד.
ח"כ מירב בן ארי, יו"ר ועדת משנה לטיפול בצעירים וצעירות חסרי בית, מנסה כבר חצי שנה לעזור להוסטל לעבור ממקומו באחד הרחובות המוזנחים והבעייתיים ביותר בשכונת הדר בחיפה למקום טוב ומוגן יותר במרכז הכרמל, אבל ראש העירייה יונה יהב שם על כך וטו. יהב הוקלט על ידי ח"כ בן ארי כשהוא מתנגד בחריפות ובמילים בוטות למעבר של ההוסטל לכרמל ובסוף דבריו הוא טען כי בכלל מדובר בבני נוער שהם לא מכאן, הם לא מהעיר שלו אלא מהקריות: "למה אני צריך את כל האוטיסטים וההומלסים אצלי, מה אני צריך שתושבי הכרמל יעשו לי מרד? שילכו לקרית אתא, הם בכלל משם", צעק יהב.
ראש עיריית חיפה יונה יהב (צילום מסך)
הדברים עוררו כעס גדול בקרב תושבי חיפה, רבים מהם תושבי הכרמל שמצאו עצמם מוצגים על ידי יהב כמי שמסרבים לאפשר לילדים ובני נוער במצוקה להתגורר בשכונת מגוריהם, בלי שנשאלו בכלל אם זו דעתם. מייד לאחר פרוץ המהומה בתקשורת, התארגנה מחאה של תושבי חיפה כנגד עמדתו של יהב. ההתרחשות רחשה בפייסבוק ואלפי אנשים התחברו למידע שזרם כל העת: סיפורים אישיים של בוגרי ההוסטל, עדויות של צוות ההדרכה, שרים שגינו וביקרו בחומרה את הדברים שנאמרו על ידי יהב.
לקראת ישיבת מועצת העיר התארגנה הפגנת תושבים, אליה הגיע גם וילצ'רסקי, שפרסם במקביל פוסט אישי מרגש בדף הפייסבוק שלו בו סיפר את הסיפור שלו: איך כמתבגר בחיפה עזב לתקופה את הבית, מצא עצמו הולך ותועה ברחובות הכרמל, מחפש מישהו לשוחח איתו ומקום לישון בו. כמה טוב היה אם היתה אז מסגרת כזו שהיתה קולטת אותו אליה וחובשת את פצעי נפשו.
בזמן כתיבת מאמר זה, משבר "הבית ברחוב חיים" עדין לא הגיע לפתרונו בגלל סירובו העקשני של יהב לאפשר להוסטל להגיע לכרמל. בחדשות ערוץ 10 שודרה השבוע כתבה המציגה את הילדים שגרים בהוסטל ואת אחד מבוגריו, שמספר כיצד הבית הציל אותו וכיום הוא עומד לפני לימודי מחשבים בטכניון. אם הסיסמה "חיפה לחיפאים קרייתים החוצה" היא עבור וילצ'רסקי אקט סאטירי, בא יונה יהב והמחיש כי התפיסה הזו חיה ובועטת בלשכת ראש עיריית חיפה.