אם חייזר דובר עברית היה נקלע לדף הפייסבוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא יכול היה בקלות לטעות ולחשוב שנחת בדף הדגמה לשימוש בסלפי. ולא רק מצולם. גם טקסטואלי. אני ואני ואני. רק אני. הנה, לדוגמה, מבחר קטעי סטטוסים של נתניהו מימים אחדים בסוף פברואר תחילת מרץ השנה:

"שלחתי את תנחומינו למשפחת רייגן"; "פתחתי את היום בפגישה עם שגריר מצרים שחזר לישראל"; "'ישראל חוזרת לאפריקה ואפריקה חוזרת לישראל. זה קורה ובגדול', כך אמרתי היום לשגרירי מדינות אפריקה בישראל איתם נפגשתי בהקמת שדולת אפריקה-ישראל בכנסת"; "אני מקדם בברכה את שגרירה החדש של מצרים בישראל"; "במהדורות החדשות של סוף השבוע, שמעתי שוב אמירות מגמתיות על מצבה המדיני של ישראל"; "אני מוביל יחד עם הגורמים המקצועיים הרלבנטיים תוכנית לייבוא מוגבל של מומחים מהעולם, שלהם ידע ייחודי בתעשייה. אני לא מדבר, אני פועל ועושה".

גם כשהוא פותח סטטוס בניסוח עקרוני כלשהו, ה"אני" לא נשמט מהמשכו. "גירוש משפחות מחבלים יביא לצמצום משמעותי בפעולות הטרור נגד ישראל", הוא כותב ב-2 במרץ, "זו הבקשה שהעברתי ליועץ המשפטי לממשלה".

ב"אנחנו", במובן של ממשלת ישראל שהוא עומד בראשה, כמו למשל "אנחנו מברכים על המאמצים להשגת הפסקת אש יציבה, ארוכת טווח וממשית בסוריה" (28.2), משתמש נתניהו מעט מאוד. ה"אנחנו" שמור אצלו, בדרך כלל, למשפחה: "אנחנו תמיד מתרגשים לחזור ולבקר ברמת הגולן", כתב בשבת ה-5 במרץ, לצד שלושה צילומים שבהם נראים הוא ורעייתו, במהלך חופשתם, פוסעים יד ביד כצעירים שאך זה הכירו, מתחבקים ומתנשקים, וכמובן שגם צופים פני עתיד, בהנפת יד אל הנוף.

ארכיאולוגיה, מתברר, היא האפרודיזיאק של בני הזוג. "אחד המקומות הראשונים בארצנו היפה בהם אני ורעייתי שרה טיילנו יחד", מגלה ראש הממשלה, "היה היישוב העתיק גמלא שברמת הגולן. היינו שם לפני 27 שנים, קודם נישואינו, והיום חזרנו לשם ‒ אל המקום שמדבר אל לבנו [...] ביקרנו היום גם בבית-הכנסת העתיק באום אל-קנאטר בדרום הרמה, אותו אנו משפצים כחלק מתוכנית המורשת שיזמתי".

"אנחנו תמיד מתרגשים לחזור ולבקר ברמת הגולן. שבוע טוב!" (מתוך דף הפייסבוק של בנימין נתניהו)

"25 שנים ביחד. שרה, רעייתי האהובה, יום נישואים שמח!" (צילום מסך מתוך דף הפייסבוק של נתניהו)

רבות כבר נכתב על השימוש שעושים פוליטיקאים ברשת החברתית ככלי לתקשורת ישירה עם הציבור תוך עקיפת התקשורת הממוסדת. נתניהו מצטיין גם בזה, אך הוא לא מסתפק בעקיפתה של התקשורת ‒ הוא גם מקפיד לתקוף אותה. ב-28 בפברואר, בסופו של סטטוס ארוך יחסית שהוקדש למצבה המדיני של ישראל, כתב: "מצדי, אמשיך לחזק את מעמדה הבינלאומי של ישראל ואת כלכלתה. אני מזמין אתכם להתעדכן על כך באמצעות הרשתות החברתיות, כי על ההתעניינות הגוברת בישראל תשמעו מעט מאוד, אם בכלל, באמצעי התקשורת".

אבל כשכלי תקשורת מצטט אותו בהרחבה, למשל "גלובס" בעניין הרגולציה (7.3), נתניהו לא מהסס להעלות צילום מסך מהאפליקציה של העיתון ובו צילום של עצמו ושל עיקרי דבריו. כלומר, נתניהו לא נגד התקשורת, כל עוד היא מקפידה להקדיש את עצמה לציטוט דבריו.

אם בכלי התקשורת הוא מתנגח, בעבודתם של יריביו הפוליטיים הוא מרשה לעצמו לזלזל: "בינתיים, שמעתי שמפלגות השמאל קיימו היום 'כנס חירום' פוליטי'", הוא כותב ב-29 בפברואר, "אז יש מי שבוחר לקשקש ולעסוק בכינוסים פוליטיים ויש מי שהודף את הלחצים על מדינת ישראל ומחזק את הבריתות הבינלאומיות שלנו כדי להבטיח את עתידנו כאן". נתניהו כנראה מעולם לא "קשקש" בכנס פוליטי.

בפייסבוק, כמו בחיים, נתניהו לא מצליח להיות ממלכתי, אבל הנסיונות שלו להיות אישי מביכים עוד יותר. כאחרון הגולשים הדביקים הוא משוחח עם רעייתו על גבי הדף הפומבי, במקום פנים אל פנים, רגע לפני שהוא יוצא בבוקר למשרד. "25 שנה ביחד", הוא כותב ב-3 במרץ, "שרה, רעייתי האהובה, יום נישואים שמח!". כנראה שכח כבר את הפוסט שבו ביקש מהתקשורת להפסיק לעסוק במשפחתו.

"אמרתי היום במליאת הכנסת לציון יום זכויות הלהט"ב" (צילום מסך מתוך דף הפייסבוק של נתניהו)

נשיא ארה"ב ברק אובמה בתוכנית האירוח של אלן דג'נרס (צילום מסך)

רבות דובר בשבח כישורי התקשורת של נתניהו. השימוש האינטנסיבי שלו במדיום צעיר כמו פייסבוק מעיד על רצונו להיות מעודכן. אבל אם משווים אותו לנשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, רואים את מה שנתניהו לעולם לא יצליח ללמוד.

דוגמה קטנה: אובמה העלה לדף הפייסבוק שלו ב-13 בפברואר קטע וידיאו קצרצר מראיון שנתן בתוכנית הטלוויזיה של אלן דג'נרס, שבו הוא מסביר את יחסו לקהילה הלהט"בית. "כל הקריירה הפוליטית שלי", אומר אובמה בשיחה נינוחה עם המנחה, "התבססה על הרעיון שאנחנו רוצים לכלול אנשים ולא להדיר אנשים".

גם נתניהו, יאמר לזכותו, תומך בקהילה הגאה. אך הנימוק שלו שונה. בסטטוס שפרסם ב-23 בפברואר הוא כותב: "אמרתי היום במליאת הכנסת לציון יום זכויות הלהט"ב, כל אדם נברא בצלם אלוהים – זה רעיון שהובא לאנושות לפני אלפי שנים על-ידי עמנו, וזה גם העיקרון שחייב לכוון את חיינו הלאומיים היום".

גם בנושא אנושי מובהק, נתניהו נשאר פומפוזי. הוא לא מדבר ולא משוחח, הוא נואם. ואולי בגלל שאלפי שנים חלפו מאז שעמנו הביא לאנושות את הרעיון הנשגב שכל אדם נברא בצלם, עמנו וראש ממשלתנו לא זוכרים אותו כשהם מתייחסים לברואים אחרים בצלם, למשל אלה "שמגיעים בכמויות אדירות לקלפי ומסכנים את שלטון הימין".