"החיים שלי השתנו ב-10 בדצמבר, כשה'ריביו-ג'ורנל' נמכר לשלדון אדלסון, לחברה הנשלטת בידי משפחת אדלסון", כך אומר הווארד סטוץ, מי ששימש עד השבוע ככתב הבכיר של תחום ההימורים ב"לאס-וגאס ריביו-ג'ורנל", הגדול בעיתוני נבאדה.
אחרי 11 שנים שבהן סיקר את תעשיית ההימורים ב"ריביו-ג'ורנל", ואחרי שבחודשים האחרונים נמנה עם צוות העיתונאים שחשף את האדלסונים כרוכשים המסתוריים של העיתון, החליט סטוץ לעזוב את העיתונות ולהיענות בחיוב להצעת עבודה שקיבל ממשרד עורכי-דין העוסק בתחום ההימורים. בראיון שהעניק לתחנת הרדיו הציבורית המקומית KNPR הסביר סטוץ את המניעים לעזיבה וסיפר מעט על חוויותיו כעיתונאי לענייני תעשיית הימורים בעיתון שבו שולט איל ההימורים אדלסון.
"מיליארדרים קונים עיתונים בכל רחבי המדינה", הסביר סטוץ. "והיה מי שאמר שזה כמו שג'ף בזוס קנה את ה'וושינגטון פוסט'. אבל זה לא אותו הדבר. משפחת אדלסון היא הבעלים של שני בתי-קזינו מרכזיים בווגאס, הם השחקן הגדול ביותר במקאו, חברת סנדס היא השחקן הגדול ביותר בסינגפור, שלדון אדלסון באופן אישי הוא תורם פוליטי מרכזי במפלגה הרפובליקאית. זה לא אותו הדבר. יש לך בעלים שעסקיו ממוקדים בעיר שבה יש לו עכשיו גם עיתון. בשבועות האחרונים חברת סנדס דוחפת להקמת איצטדיון פוטבול, תוך ניצול כספים של רשות התערוכות של לאס-וגאס (LVCVA), ועכשיו יש להם גם את העיתון הגדול ביותר בנבאדה".
בתשובה לשאלה האם חש בלחץ מצד הממונים עליו אמר סטוץ שהודיע מראש שלא ישנה את האופן שבו הוא מסקר את תעשיית ההימורים, אך בכל פעם שכתב ידיעה הקשורה איכשהו לחברת סנדס של אדלסון היה חייב להוסיף גילוי נאות. סטוץ מספר כי שאל את עצמו האם ההתנהלות במציאות כזו לא משנה בכל זאת את האופן שבו הוא עובד, ונאלץ להשיב בחיוב: "נמנעתי מלעסוק בדברים מסוימים, התחמקתי מלכתוב ידיעות מסוימות, וזה הפך למדאיג".
ציוץ שפירסם סטוץ עם פרישתו מהעיתונות לאחר 30 שנה (צילום מסך)
בהמשך הסביר כי שינה את אופן התנהלותו המקצועית משום שבכל פעם שנדרש לכתוב ידיעה על חברת סנדס מצא את עצמו שואל, "האם אני צריך לבקש מהם תגובה?". "השאלה הזו עלתה במקרים שבהם בעבר לא הייתי צריך לבקש מהם תגובה", הוא אומר. "זה הפך לעניין. כנראה שזה השפיע עלי יותר מעל כל עיתונאי אחר במערכת".
את השבועות שבהם עבד סטוץ יחד עם חבריו למערכת בניסיון לחשוף מיהו הרוכש המסתורי של ה"ריביו-ג'ורנל" מתאר העיתונאי כ"קשים מאוד אך מלהיבים". לדבריו, כבר בישיבה הראשונה של אנשי המערכת עם מו"ל העיתון, שבסופה הפילו עליהם את הפצצה כי נמכרו לבעלים חדש, פנה סטוץ לחברתו לעיתון ג'ניפר רוביסון ואמר לה: "זה שלדון".
"ידענו", אומר סטוץ. "למחרת כבר היה ברור לנו שזה אכן אדלסון, כי נחשף סכום הרכישה [הרבה מעל תג המחיר המקורי של העיתון]. ומאותו רגע החל ניסיון לגלות האם היתה קבוצה של רוכשים, האם הוא היה חלק מהעסקה, גיששנו לכל מיני כיוונים כדי להבין את הסיפור האמיתי. זה היה אתגר כי לא ידענו האם יפטרו אותנו בגלל זה, האם מישהו אי פעם ישכור אותנו אחרי זה. אבל אני גאה שהשם שלי מופיע על הידיעות האלה. אני גאה באנשים שאיתם עבדתי על הסיפורים האלה, הם חברי ועמיתי. לא מדובר רק בי ובכתבים כמו ג'ניפר. ג'ון ל' סמית [בעל טור בכיר בעיתון] כתב טורים על זה, היו לנו מאמרי מערכת בנושא, הרבה מאיתנו היו מעורבים בזה".
סטוץ עם עמיתתו העיתונאית ג'ניפר רוביסון, מציגים פרס שקיבלו עבור חשיפת אדלסון כרוכש המסתורי של ה"ריביו-ג'ורנל" (צילום מסך)
בהמשך הוסיף: "כולנו היינו מאוד גאים בעבודה שלנו, והתגובות שקיבלנו מעיתונאים ברחבי המדינה, לא רק במערכת אלא מכל רחבי המדינה, אני מתרגש רק מלחשוב על זה כי התגובות היו כל-כך מעודדות. אנשים אמרו לנו שעשינו עבודה מדהימה, ואני באמת חושב שמעולם לא היה דיווח דומה לזה אצלנו, דיווח על העיתון שלנו, שדומה למה שאנחנו עשינו. כשמיליארדרים רכשו עיתונים, ג'ף בזוס לדוגמה עמד במערכת של ה'וושינגטון פוסט', כאן זה נעשה בחשאיות. ולחשוף את כל הסיפור על מייקל שרודר והחקירה על השופטים, זה היה מתיש, מלהיב, מפחיד, אבל אני יודע שכולנו מאוד גאים בעבודה שלנו".
כשהוא נשאל על המחיר המופקע שבו נרכש העיתון (140 מיליון דולר, 38 מיליון יותר מהמחיר ששולם עבור העיתון בהחלפת הבעלות הקודמת במרץ 2015), והאם אין זה יוצא דופן שאיש עסקים כמו שלדון אדלסון יסכים לשלם מחיר כזה, מגלה סטוץ כי בשלושת החודשים שחלפו מאז הרכישה הזדמן לו לשוחח פעם אחת עם אדלסון, לראיון של כשלושת-רבעי שעה שעסק בעיקר באחת התביעות שהוגשו נגד חברת ההימורים שלו.
"בשלב מסוים בראיון שאלתי אותו", מספר סטוץ, "'מר אדלסון, מדוע רכשת את ה'ריביו-ג'ורנל'?', והוא לא היה מוכן לספר לי. הוא אמר לי 'אני לא הולך להגיד'. וזו היתה השיחה היחידה שהיתה לי איתו על הנושא. את חתנו שהוביל את מהלך הרכישה, פטריק דומונט, מעולם לא פגשתי ומעולם לא שוחחתי עימו, כך שאינני יודע מדוע הוא רכש את העיתון".