לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2015 חיו בישראל כ-8.46 מיליון איש, ומתוכם כ-1.75 מיליון ערבים, מוסלמים ונוצרים. במלים אחרות, המיעוט הגדול במדינה מונה מעט יותר מעשרים אחוזים מתוך סך אזרחיה ותושביה הקבועים, כחמישית מכלל האוכלוסייה.

ובכל זאת, מותר לנחש שרוב היהודים החיים בישראל אינם פוגשים ערבי אחד על כל ארבעה יהודים שהם פוגשים כשהם יוצאים מדלת ביתם. מרבית האוכלוסייה היהודית חיה ביישובים בעלי רוב יהודי מובהק של הרבה יותר מ-80%, וביישובים ערביים שיעור התושבים היהודים קטן עד בלתי קיים. גם ביישובים שבהם חיים זה לצד זה יהודים וערבים בשיעורים מעט יותר שוויוניים ניתן למצוא הבדל ברור בין אזורים ושכונות. הפרדה היא מלת המפתח, לא רק בין ישראלים לפלסטינים שחיים מעבר לקו הירוק, אלא גם בתוך תחומי מדינת ישראל הריבונית.

ההפרדה אינה רק פיזית. כלי התקשורת מהזרם המרכזי שפועלים במדינת ישראל מבצעים גם הם הפרדה יומיומית. אף שהם אמורים לשקף בשידוריהם את כלל האוכלוסייה הישראלית, בין אם מתוקף חוק ובין אם מתוקף המקצועיות העיתונאית, הם מעדיפים להתמקד ביהודים ולהציג לצופיהם תמונה של ישראל שממנה נעדרות כמעט לחלוטין דמויות של ערבים.

מחקר של הרשות השנייה משנת 2004 מצא כי 97% מהדמויות שהופיעו באייטמים של מהדורות החדשות המרכזיות בערוצים 2 ו-10 היו של יהודים. מחקר מעקב שנערך כעבור שנתיים ומחקר נוסף שבחן את המצב בשנת 2011 העלו כי לא חלה עלייה של ממש בשיעור ייצוג ערבים במהדורות החדשות.

עוד לפני שבוחנים את ההקשר שבו דמויות של ערבים מצליחות להשתרבב אל מהדורות החדשות המרכזיות (כמעט תמיד ההקשר יהיה שלילי), קשה שלא להבחין בהתעלמות הגורפת. אף שמדובר בחמישית מהאוכלוסיה; ואף שרבים מהאזרחים הנמנים על אותה חמישית סובלים מבעיות קשות כמעט בכל תחום ‒ תשתיות, חינוך, ביטחון אישי, תחבורה, תעסוקה ‒ למרות זאת, תקשורת הזרם המרכזי כמעט ואינה מעניקה להם נראוּת. בלימודי תקשורת מכנים זאת לעתים "הכחדה סימבולית".

היכן מונחת האחריות

מאחורי ההחלטה שלא לתת כמעט ביטוי במהדורות החדשות לאזרחי המדינה שאינם יהודים לא עומדת קונספירציה. יש לכך סיבות חברתיות וכלכליות: רוב מוחלט של העיתונאים העובדים בחברות החדשות המסחריות הוא יהודי; הציבור היהודי אינו מתעניין בנעשה בחברה הערבית בישראל, ועל כן הפניית תשומת הלב לשם משמעה ירידה בשיעורי הצפייה וירידה בהכנסות מפרסום.

אבל יהיו הסיבות אשר יהיו, מאחורי ההחלטה לסקר כמעט אך ורק את היהודים בישראל עומדים קודם כל בני אדם. עיתונאים. כתבים ועורכים. הם אלה שמחליטים האם להציע ולאשר כתבה על הנעשה ביישוב ערבי, איזה אורח להזמין לאולפן ומאיזה עובר אורח לקחת "סינק". בכוחם, אם ירצו בכך, להציע ולאשר כתבה על בעיות התשתית באחד מיישובי ואדי ערה, להזמין לאולפן חבר-כנסת מהרשימה המשותפת, רופא נוצרי או איש חינוך מוסלמי, לקחת ברחוב "סינק" גם ממי שהמבטא שלו בעברית אינו מושלם (ולשים לב שהשניות הללו מתוך הכתבה לא מושמטות בדרך למסך).

כדי לשבור את החומות ולנתץ את המשבצת הלאומית-פוליטית אנו צריכים להגיע למצב שבו כאשר עיתונאי מחפש מרואיינים מתאימים הוא ישים בצד את היותו של אדם ערבי ויתייחס אליו, קודם כל, כאל אדם

תמונת המציאות שניבטת אלינו מהמסך תלויה קודם כל בעיתונאים העובדים בכלי התקשורת בישראל. האחריות על עיצובה רובצת על כתפיהם. מכורח ההבנה הזו פותח היום אתר "העין השביעית", בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי, קרן ברל כצנלסון ויחד עם חברת יפעת, במיזם חדש לתיעוד בזמן אמת של שיעור המרואיינים הערביים בכלי התקשורת המרכזיים בישראל.

במרכז המיזם מדד המדרג את ערוצי המדיה והתוכניות המרכזיות לפי שיעור המרואיינים הערביים. המדד לוקח בחשבון את כל סוגי הראיונות ומתייחס לכולם באופן אחיד, בין אם מדובר בראיון ממושך שנערך באולפן הטלוויזיה, בין אם מדובר בשיחה של כתב עם מרואיין בשטח ובין אם מדובר ב"סינק" קצר המשובץ בכתבה.

בשונה מהמחקרים שהוזכרו לעיל, ואחרים שנעשו בשנים האחרונות בישראל, מדד הייצוג החדש כולל את שלושת ערוצי הטלוויזיה (ערוצים 1, 2 ו-10) ואת שתי תחנות הרדיו המרכזיות (רשת ב' וגלי צה"ל), על תוכניות האקטואליה השונות המשודרות בהם. בנוסף, מדד הייצוג החדש מפרק את שיעורי הייצוג הכלליים בכלי התקשורת השונים לרצועות שידור ולתוכניות נפרדות. כך ניתן לראשונה להשוות כמעט בזמן אמת בין תוכניות המשודרות במקביל; לעמוד על השוני בייצוג בין תוכניות מגזין, מהדורות החדשות ותוכניות המתבססות על אירוח; ולהבחין בהבדלים בין השידורים המסחריים לציבוריים.

ערבים כבני אדם

כשמדברים על ערבים בתקשורת, מציינים לרוב את האופן וההקשר השליליים שבהם הם מוצגים בדרך כלל, ומלינים על כך שהתקשורת אינה מאירה את הפנים החיוביות של החברה הערבית בישראל. פרויקט "מדד הייצוג" שם לו למטרה להצביע על מקום אחר ‒ המקום שבו ערבים מופיעים בתקשורת לא משום שהם ערבים, אלא משום שהם בעלי ידע או ניסיון רלבנטיים. לכן, המדד הנוכחי מחלץ מתוך מסד הנתונים את אותם מקרים נדירים שבהם ערבים מופיעים בכלי התקשורת המרכזיים בישראל בלי קשר לערביותם. מרואיינים שמופיעים בתקשורת בשל מקצועם או תחום התמחותם, ולא משום מוצאם הלאומי, מקום מגוריהם או השתייכותם הפוליטית.

ישנם מקרים שבהם אדם, שהוא במקרה גם ערבי, מוזמן לראיון בתקשורת הזרם המרכזי בישראל בשל תחום התמחותו, בשל מקצועו, כיוון שהתרומה שלו לדיון נחוצה מתוקף הבנתו בנושא ולא משום מוצאו. זהו מבחינתנו החתך החשוב ביותר במדד החדש

לטעמנו, דווקא זווית הסתכלות זו היא החשובה ביותר מבחינת ייצוג הערבים בתקשורת והיכולת לשנותו לטובה. גם אם חמישית מהאייטמים במהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה יעסקו בערבים, אך יכללו רק נושאים כגון עימותים בין מפגינים למשטרה או ידיעות על פיגועי טרור, לא יהיה בכך כדי לשנות את התדמית החד-ממדית של חמישית מאוכלוסיית ישראל ולתקן כראוי את ההדרה שממנה היא סובלת. ההפך הוא הנכון. סיקור שכזה רק יגביר את ההפרדה והאיבה בין יהודים לערבים בישראל.

כשפלוני מרואיין בכתבת שטח רק כיוון שהוא גר ביישוב ערבי בסמוך לביתו של פעיל טרור, אין בכך כדי לכרסם בהפרדה בין יהודים וערבים. כשאלמוני מוזמן לאולפן הטלוויזיה רק משום שזהותו הלאומית רלבנטית לדיון בתוכנית, הוא לעולם לא ייחלץ ממשבצת ה"ערבי". למעשה, הופעה כזו רק תנציח את הדימוי ותקבע אותו באותה המשבצת.

אולם ישנם מקרים שבהם אדם, שהוא במקרה גם ערבי, מוזמן לראיון בתקשורת הזרם המרכזי בישראל בשל תחום התמחותו, בשל מקצועו, כיוון שהתרומה שלו לדיון נחוצה מתוקף הבנתו בנושא, ולא משום מוצאו.

זהו מבחינתנו החתך החשוב ביותר במדד החדש. הוא רואה במרואיין אזרח, לא ערבי, ואגב כך מציב אותו באופן עקרוני בהקשר חיובי. כדי לשבור את החומות ולנתץ את המשבצת הלאומית-פוליטית אנו צריכים להגיע למצב שבו כאשר עיתונאי ניגש לעבודתו ומחפש מרואיינים מתאימים הוא ישים לרגע בצד את היותו של אדם ערבי ויתייחס אליו, קודם כל, כאל אדם.

*  *  *

פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" ‒ בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי וקרן ברל כצנלסון ויחד עם יפעת מחקרי מדיה